מעולם הוא לא אמר לאדם "סרחת" ולאשה "סרחת". כך מתארים חז"ל במדרש את תמצית חייו של מי שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ובשבוע הבעל"ט יחול יום פטירתו. בפרשיותנו מטות מסעי מופיע תאריך פטירתו המדויק של אהרן הכהן
"עמי, זכור נא מה יעץ בלק בן ציפור ומה ענה אותו בלעם". מה כחה של קללה, ומה כחה של ברכה? המסר הגדול מפרשתנו הוא - לזכור ולדעת מהו הפה של האדם, וכמה שמירה הוא צריך
הכאת הסלע על ידי משה ואהרן העסיקה מפרשים רבים. נתמקד בפירוש אחד אשר מקורו במדרש חז"ל, וממנו נוכל לקבל עצה חשובה בחינוך הבנים
סיפור אמיתי מהחיים על שתי חנויות זהות ושכנות משני צידיו של רחוב מרכזי, והסיפור האמיתי שמאחוריהם, יכניסו אותנו אל הסוגיא המרכזית בפרשתנו מחלוקת קרח ועדתו. להיכן נעלם ההיגיון של קרח ומאתים חמישים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם?
סיפור מרגש על מחנך דגול שמעד אך ידע גם לתקן, יכניס אותנו אל סיפור המרגלים, ואל דרכי פעולתו של משה רבינו בעת החטא ולאחריו, ולקבל מהם את התובנות החשובות לחיים שלנו כאן בעולם הזה
"ויסעו מהר השם" מבארים חז"ל - כתינוק הבורח מבית הספר. בשבוע הסתלקותו של המחנך הדגול שחינך למעלה משמונים שנה, האדם השלם, ראש הישיבה הגאון הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, אנו מוצאים בפרשתנו את האפשרות לזכות למאה שנות תורה
בהתבוננות בחג העומד לפנינו עולה השאלה מאליה, מדוע התורה לא מזכירה שזהו יום מתן תורה? מעשה נפלא והסבר מיוחד יתנו לנו את ההבנה היסודית למהות החג
סדר חניית השבטים במדבר ומיקומם העסיק רבים מן המפרשים, וכל אחד פרש זאת בדרכו שלו. ביאורו של ה'כלי יקר' נפלא ביותר ומלמד אותנו יסוד חשוב - השלם גדול מסך חלקיו
בברכות שבפרשת בְּחֻקֹּתַי יש לשאול, מדוע התורה לא מזכירה כלל הבטחה לשכר לעולם הבא? מדוע כל הברכות מדברות אך ורק על העולם הזה? ובכלל, האם מותר לאדם לצפות לשכר או שאסור להיות כאותם עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס? יסוד חשוב ביהדות המושתת על התלמוד ועל הרמב"ם ישפוך אור בנושא זה
מוסר גדול מובא בפרשתנו בסיפור המקלל. התרגום יהונתן בן עוזיאל מבאר את התנהלותו של משה רבינו כאשר בחר להניח את המקלל במשמר, שהיא נועדה ללמד כל אדם היושב לדון שעליו להיות מתון
"הוכח תוכיח את עמיתך". סביב הציווי הזה מוזכרים כמה מצוות נוספות. לא לשנוא אפילו בלב, לא לנקום, לא לנטור, ולאהוב כל אחד כמוך. איך הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי בהחלט?
נאמר בפרשתנו "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". בטעם המצווה ובמהותה יצאו המפרשים הראשונים והאחרונים ללקוט טעמים. נביא את דבריהם המאירים ונקבל הבנה בהירה בנושא
בסיבת מיתתם של נדב ואביהוא רבו הדעות. ואומנם על פניו נראה שכל דעה חלוקה על חברתה, אך מורנו בעל הכלי יקר מיישב המחלוקת ומכוון את כולם תחת פירוש עם מכנה משותף אחד
בעומדנו בעיצומו של חג הפסח, כאשר מאחורינו יציאת מצרים ומלפנינו קריעת ים סוף, כדאי להתבונן בתהליך ארוך זה, ולהבין עד כמה קשה ליהודי להתנער מהגלותיות ולהיות בן חורין
בפרשתנו נאמר "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ, חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא, כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם". מדוע התורה מצווה להרחיק את החמץ מהקורבנות? הסבר נפלא מהכלי יקר יכניס אותנו אל חג הפסח נקיים מכל חמץ ומכל חטא
"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן להשם". מדוע המקריב קרוי בתואר 'אדם'? הסבר נפלא של בעל הכלי יקר יתן לאדם את הדרך הנכונה ללכת בה, ואת המסר החשוב ביותר - אל תנסה להדמות לאף אחד. תהיה אתה!
משה רואה שכל מלאכת המשכן נעשתה כדת וכדין ומברכם. בברכת משה יש מסר המלמד על מהות המשכן, ועל היכולת של האדם לבנות בית למי שמלא כל הארץ כבודו
עם מי אליהו הנביא היה לומד בחברותא? ומדוע זכתה פרת רבי אלעזר בן עזריה להכתב במשנה? ואיך הדברים מתקשרים לפרשתנו העוסקת במחצית השקל ובחטא העגל? הסבר נפלא ואקטואלי מתמיד יוכל לענות על כך ואולי גם לתת פתרון לסבך אליו נקלענו
"וְעָשֹיתָ חֹשֶן מִשְפָּט מַעֲשֵֹה חֹשֵב כְּמַעֲשֵֹה אֵפֹד תַּעֲשֶֹנּוּ". על פי הגמרא בערכין (ט"ז ע"א) החשן מכפר על קלקול הדינין והאפוד מכפר על עבודה זרה. מורנו בעל הכלי יקר מבאר את הקשר בין הדברים, והם מלמדים על האחריות הגדולה המוטלת על כתפיו של הדיין
נפש האדם מרגישה חסרה תמיד, ויש לכך השפעה ישירה להתנהלות האדם. בעל הכלי יקר מוצא בפרשתנו את הטעם לכך, ונותן עצה במה טוב להרגיש חסר ובמה צריך להרגיש שלם
