דרעי וגפני, הצטרפו לקרב על מערכת המשפט

הפרסום הבוקר על סיכומים ראשוניים בין מפלגות 'הליכוד' ו'איחוד מפלגות הימין' על רפורמה מקיפה במערכת המשפט מבשר על מהפכה של ממש. אפילו אם ימומש רק חלק משורת הסיכומים שפורסמו, מדובר בתיקון היסטורי.

כצפוי, הפרסום עורר סערה והזדעקות של כל חסידי בג"ץ, ויש חשש של ממש שנתניהו והליכוד יתקפלו. כדי שלא נחמיץ את ההזדמנות החריגה הזו לתיקון מערכת המשפט, על ראשי המפלגות החרדיות להתגייס למערכה ולהצטרף לדרישה לתיקון עמוק ויסודי במערכת.

פסקת ההתגברות

מאז המהפכה החוקתית שהתרגשה עלינו לפני יותר משני עשורים, לא הצליחה הכנסת לאזן את הכוח העצום שנטל בית המשפט לעצמו כשהחל לפסול חוקים. ההצעה שעולה שוב ושוב בהקשר זה, אך לא מתקדמת אף פעם, היא 'פסקת ההתגברות'. העיקרון הוא הגבלת היכולת של בג"ץ לפסול את חוקי הכנסת, באמצעות הקביעה כי הכנסת תוכל לשוב ולחוקק חוק שנפסל בבית המשפט.

פיסקה מסוג זה מצויה כבר ב'חוק יסוד: חופש העיסוק', והניסיון הוא להוסיף פיסקה כזו ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', שמשמש לרוב פסילות החוקים בבג"ץ. אפשרות נוספת היא העברת הפיסקה במסגרת חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר באופן כללי את מערכת היחסים בין הכנסת לבית המשפט.

בקדנציה האחרונה מי שחסם את העברת פסקת ההתגברות היה שר האוצר משה כחלון. כעת כחלון נסוג מעמדתו ואפילו בלעדיו צפוי רוב בכנסת לפיסקה. מן הראוי שחברי הכנסת מיהדות התורה ומש"ס יעמדו על חקיקת הפיסקה בקדנציה הקרובה.

כדי להבין את חשיבותה הרבה של פסקה כזו מספיק לחשוב על סאגת חוקי הגיוס שמלווה אותנו כבר יותר משבע שנים. אילו בשנת 2012 הייתה קיימת פיסקה כזו, הכנסת הייתה יכולה לחוקק את החוק מחדש ולחסוך שנים של הסתה ועימותים קשים בתוך החברה הישראלית.

מינוי השופטים

המוסכמה המקובלת במדינות הדמוקרטיות היא שמינוי השופטים שיושבים בערכאה שמוסמכת לפסול חוקים מופקד בידי נבחרי הציבור. ההיגיון פשוט: היכולת לפסול חוקים מעניקה לבית המשפט עליונות על נבחרי העם, ויש בכך פגיעה של ממש בעיקרון הדמוקרטי הבסיסי לפיו השלטון צריך להיות בידי העם. מינוי השופטים בידי נציגי הציבור מאזן את הפגיעה הזו, ומבטיח שהרכב השופטים ישקף את העמדות והדעות הרווחות בציבור.

בישראל, לעומת זאת, מתמנים השופטים באמצעות ועדה, שבה יש כוח רב לשופטי העליון. חסידי בג"ץ מתנגדים נחרצות לשינוי השיטה. הם שואפים לשמר את השליטה של השופטים במינויים לעליון, וכך להמשיך את המציאות שבה השופטים מייצגים מיעוט קטן (שמאלני -חילוני) בחברה.

שינוי השיטה ומעבר לשיטה דומה לזו הנהוגה בארה"ב, יבטיחו שהרכב השופטים יהיה מאוזן יותר וישקף את הערכים של כלל הציבור.

סבירות ומידתיות

אחד הכלים החביבים על בית המשפט בחתירתו רבת השנים לעוצמה גוברת והולכת, הוא השימוש בנימוקים עמומים וכלליים, ולא נימוקיים משפטיים, כדי להצדיק את התערבותו בפעולות הכנסת והממשלה.

בתהליך שהחל כבר בשנות השמונים, החל בג"ץ לנכס לעצמו את הזכות לפסול החלטות של הממשלה ושל שריה בטענה שהן 'בלתי סבירות בעליל'. המהלך הזה זכה לביקורת חריפה מנשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, שכינה את דרכו של אהרון ברק "מעין דיקטטורה שיפוטית".

מעט מאוחר יותר נכנס לעולמנו המושג המקביל - 'מידתיות', במסגרת פסק הדין 'בנק המזרחי' שבו נטלו לעצמם שופטי העליון את הסמכות לפסול חוקים. העמדה שהוביל אז נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הייתה שבחינתו של חוק שסותר לחוק יסוד, תכלול גם את השאלה האם הוא 'מידתי'. משמעות החידוש היא שבית המשפט יכריע בשאלה האם המטרה שביסוד החוק מצדיקה את הפגיעה שלו בחוק היסוד. התוצאה – בית המשפט החל לבחון למעשה את סבירותם של חוקי הכנסת, לא רק של החלטות הממשלה. הנשיא הפורש מאיר שמגר התנגד למבחן המדיניות שגרס ברק, אך הקו הקיצוני של ברק הוא זה שגבר.

יש לקוות שהקואליציה המתגבשת תשכיל להגביל את השימוש של בג"ץ בנימוקי הסבירות והמידתיות, או אף לבטלם כליל, כדי שהשופטים יחזרו לשפוט לפי החוק, ולפיו בלבד.

פיצול תפקידי היועץ המשפטי

אחד היצורים המשונים שברא החוק הישראלי הוא התפקיד של 'היועץ המשפטי לממשלה'.

למבנה התפקיד ולעוצמתו של הפקיד האוחז בו אין מקבילה במדינות הדמוקרטיות. ראשית, היועץ מחזיק בשתי סמכויות עיקריות: מחד, הוא עומד בראש התביעה, והוא המוסמך להורות על העמדה לדין של אישי ציבור. מאידך, היועץ עומד גם בראש מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, והוא אמור לייעץ לה בעניינים משפטיים.

כך יצא שמי שאמור לייעץ לראש הממשלה, הוא גם זה שמורה על העמדתו לדין.

הפתרון הוא פשוט – לפצל את התפקיד בין שני אישים. בראש התביעה יעמוד פרקליט המדינה, והיועץ המשפטי לממשלה יעסוק בסיוע לממשלה לממש את מדיניותה באופן חוקי.

פיצול התפקיד יעניק לפוליטיקאים הזדמנות חשובה לשוב ולהעמיד את היועץ  על מקומו כיועץ. ריכוז הסמכויות שבידיו הביא להתעצמות גוברת במעמדו, עד שהיועמ"ש הפך פקיד עוצמתי המנחית הוראות לממשלה. סמכותו של היועץ להעמיד לדין אישי ציבור בכירים הרתיעה את הפוליטיקאים מאי ציות להוראותיו.

עוצמתו של היועץ המשפטי לממשלה פגעה גם בציבור החרדי והדתי. כך למשל, זכורה במיוחד הנחייתה המקוממת של המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, לפיה אין לקיים בשטח ציבורי אירועים בהפרדה, גם כשמדובר באירוע פרטי.

דווקא בקשר ליועץ המשפטי יש חשש שהליכוד יירתע מלפעול נחרצות, בשל התלות של נתניהו בהכרעתו של מנדלבליט בענייניו. מן הראוי שנציגי ש"ס ויהדות התורה יצטרפו לחבריהם מאיחוד מפלגות הימין, וידרשו טיפול נחרץ גם בסוגיה הזו.

***

הליקויים במערכת המשפט משפיעים על חיי כל האזרחים ועל תפקודה התקין של הממשלה. עם זאת, הציבור החרדי הוא מהנפגעים הבולטים מעוצמתה המופרזת של מערכת המשפט. לכן יש לצפות מחברי הכנסת שלנו שיתרגמו את העלייה בכוחם בכנסת הזו גם לקידום הרפורמות הנדרשות בנושא. שינוי של ממש בכל הקשור לרשות השופטת יועיל לציבור החרדי הרבה יותר מהשגה של תקציב זה או אחר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!