הגנרלים מכיתה ח' - לו רק הקשיבו לנו // גרשון פרוש

כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל הייתי בכיתה ח'. זכורני שעל אחד מקירות הכיתה הייתה תלויה מפה גדולה של ארץ ישראל שכללה משום מה גם את אזור דרום לבנון ואולי גם צפונה מכך. בהפסקות היינו מתאספים סביב המפה, וכולנו, ילדים בני 13, הפכנו מומחים צבאיים מהמעלה הראשונה. גנרלים של ממש. ידענו בדיוק איפה צריך להצניח כוחות, שרטטנו את צירי התקיפה האולטימטיביים, ריכזנו כוחות שריון בנקודות האסטרטגיות ותכננו מתי להכות ואיך לאגף את האויב. המהלכים המטופשים של ראשי מערכת הביטחון זכו לשאט נפש ולנחרות בוז שנלוו לתחושת השפלה על כך שהצבא שלנו מנוהל בידי שלומיאלים חסרי אחריות שכאלה. לו רק הקשיבו לנו...

כנראה שלא התבגרתי. גם היום ברור לי לגמרי מה צריך לעשות בעזה. הסבבים הנשנים וחוזרים של לחימה, של תושבים שרצים למקלטים, של פגיעות בנפש ושל שיבוש החיים אינם מתקבלים על הדעת. אסור להסכים בשום אופן להפסקת אש עם ארגוני הטרור העזתיים אלא להתעלם מתחינותיהם להפסקת אש, לכתוש אותם עד דק (ביטוי עוצמתי שחינו מתפוגג ככל שיוצקים לו תוכן פרגמטי), להוריד אותם על הברכיים עד שיתפרקו מנשקם, ישיבו את גופות החיילים שבידם, ויכירו במדינת ישראל. כל הפרה, ולו הקלה ביותר של השקט, חייבת להיענות במלוא העוצמה. זו השפה היחידה שהם מבינים. כל כך ברור. איך אפשר בכלל לחשוב אחרת?

אגב, יש לי חבר לעבודה שגם הוא לא התבגר כנראה שכן גם לו ברור לחלוטין מה צריך לעשות בעזה. מדינת ישראל כלאה את תושבי עזה מאחורי גדרות ומניחה אותם להירקב שם. למה ניתן לצפות כאשר שני מיליון אנשים חיים במחנה ריכוז מגודר ללא תנאי מחיה מינימליים, ללא עבודה, ללא מים נקיים, ללא מזון? כל מה שדרוש על מנת להשיג שקט הוא מתן יחס אנושי לתושבי הרצועה. ישראל חייבת להעניק לעזתים האומללים תקווה ואופק כלכלי, לאפשר להם עבודה, לפתוח להם ערוצי סחר בינלאומיים ולאפשר הזרמת כספים, מזון ותרופות ללא הגבלה. ברור כשמש.

לידיד נוסף שחבר גם הוא במועדון ה"בלתי מתבגרים" ישנה דעה אחרת, והוא בטוח לחלוטין שהקיפאון המדיני אשם בכל. ישראל שבויה בקונספציה שלנצח תאכל חרב, מסרבת להכיר בשאיפות הלאומיות של העם הפלשתיני, מתנהלת בשחצנות קולוניאליסטית, רואה בערבים לא יותר מאשר מטרד ודוחה כבר עשרות שנים כל אפשרות להדברות ולהגעה להסכם שלום יציב עם האומה הערבית. שתי מדינות לשני עמים, הפרדות מוחלטת, ובא לציון גואל.

אשרי העם שככה לו. כל כך הרבה שרי חוץ, שרי בטחון ורמטכ"לים מסתובבים בינינו, אנשים היודעים את כל העובדות לאשורן, צופים בוודאות מתמטית את צעדי האויב שמונה צעדים קדימה, מבינים עד תום את ההשלכות של כל צעד, מומחים ליחסים בינלאומיים, ובעלי יכולת אנליטית חדה כתער וכושר החלטה בלתי מצויים. כבר אמר מי שאמר כמה חבל שכל המבינים הגדולים ביותר במדיניות ביטחון בחרו דווקא במקצוע של נהגי מוניות...

אז השנים שחלפו מאז היותי בכיתה ח' לא הנחילו לי לדאבוני חכמה רבה, אבל אני מקווה שלפחות רכשתי במהלכן מעט ענווה. אילו היה פתרון פשוט למצב, הוא כבר היה ננקט מזמן. תהיה זו איוולת מצדי לחשוב שיש בידי את כל המידע שדרוש על מנת לקבל החלטות צבאיות ומדיניות אסטרטגיות, שיש לי את היכולת להעריך נכונה את המצב ואת ההשלכות. אין לי את הידע, אין לי את הכישורים ואין לי את הניסיון הדרושים לשם כך. ההחלטות עמם אני מתמודד ביומיום נוגעות לבחירת מסלול נסיעה, לממרח על הסנדוויצ'ים של הילדים וכיצד להתנהל מול לקוח בלתי מרוצה. שום דבר בחיי לא הכשיר אותי לקבל החלטות מורכבות מאין כמותן שצריכות לקחת בחשבון שלל גורמים ודורשות הבנה ביטחונית, ניסיון מדיני ותחכום.

וכן, למרות דעתי האישית, אני מסוגל לחשוב על שיקולים שבגללם אולי לא כדאי לישראל להשתמש בכל הכוח שיש בידה. למשל התובנה לפיה אויב שאין לו מה להפסיד הוא אויב מסוכן מאד, ושכדאי להיזהר מלהכניס את האויב לפינה ללא מוצא. כך גם "הפרד ומשול" היא טקטיקה שעובדת היטב והאיבה בין פתח לבין חמאס עשויה לשרת את האינטרסים הישראלים. מסתבר גם שמהלך של מיטוט החמאס אפשרי רק על ידי כניסה קרקעית שבסופה אנו עשויים להישאר שם אחראים על קן צרעות של שני מיליון תושבים, דבר שאבו מאזן בורח ממנו כמו מאש. בנוסף, היכולת לחזות מראש את התוצאה של מהלכים אגרסיביים יותר מוטלת בספק, ויתכן שעדיף להמשיך במצב ידוע ומוכר של עימות מוגבל מאשר להמר על פתרון ולהסתכן בתוצאות בלתי צפויות.

הביקורת נגד התנהלות הממשלה בדרום מוטחת מימין ומשמאל. יש ביקורת שמגיעה מצד אנשים שהפכו את ההכפשה למקצוע, שמעולם לא אמרו מילה טובה על הממשלה ועל העומד בראשה ושרדפו בשנאה תהומית את נתניהו ואת משפחתו. ביקורת כזו אינה ראויה להתייחסות, אבל ישנם גם גורמים מאוזנים המעבירים ביקורת על ההתנהלות בדרום, גורמים שיודעים ומכירים את המצב, שישבו במוקדי קבלת החלטות, שדעתם משמעותית, ואשר סבורים שהמצב דורש פעולה תקיפה יותר. מן העבר השני יש המעניקים ציון לשבח לממשלה וסבורים שהיא מצליחה לשמר את האינטרסים הישראלים המקומיים והבינלאומיים, ושהעובדה שחמאס התחנן לשווא במשך 24 שעות להפסקת אש מעידה על התנהלות נכונה של ישראל. לפעמים אנו בוחנים מהלכים על פי מבחן התוצאה, אך מבחן זה איננו תקף במקרים כאלה מכיוון שהחלטות מן הסוג הזה נוטות לעולם להיות בלתי אופטימליות, והעובדה שהתוצאה איננה טובה איננה מעידה על כך שההחלטה הייתה שגויה. לעולם לא נדע מה היה קורה אם היינו לוקחים החלטה שונה.

אז כן, יש לי דעה ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל אין לי ביטחון בכך שדרך הפעולה שנראית לי היא בוודאות מוחלטת הנכונה ושכל דרך אחרת היא מוטעית מיסודה, חסרת אחריות ומופקרת.  

ויותר מכל אני שמח שלא אני זה שצריך לקבל את ההחלטות הללו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!