ניכור הורי: "מישהו חייב לעצור את השואה האמוציונאלית הזו"

איני אוהבת מחאות, אך אמש חרגתי מעקרונותיי והחלטתי ללכת למחאה שהיא בעצם "שואה אמוציונלית".

פעם בשנה מתקיימת מחאת הורים מנוכרים. האמת? אף פעם לא הלכתי לזה. אך הפעם החלטתי לחרוג ולנסוע למקום המחאה, משום שמעגל האנשים שאני מכירה וסובלים מניכור - גדל. חשתי שחובת הרגישות האנושית מחייבת ללכת לשם, להוקיע תופעה מזעזעת זו, ובכך להטעין בעוד מעט כח את מנוע האנרגיה של הורים שסובלים ומדממים מכאב, מתופעת הניכור ההורי. תודה להקב"ה שאינני מכירה מציאות כזו.

היו שם עשרות אימהות שסחבו ילדיהן ברחמן 9 חודשים, קמו בלילות, גידלו, טיפחו ודאגו להם, וכעת ילדיהן אינם מכירים בהן.

היו שם עשרות גברים, אבות שמסרו נפשם לשותפות גידול הילדים, נשאו ונושאים במזונותיהם, חינכו ילדיהם והיו בשבילם בכל רגע נתון באהבה גדולה. וכעת, מה קרה פתאום שנותק הקשר? כיצד נוצר הניכור בין ילד להורה?

מסכת גירושים עוררה ריקוד אמוציות אכזרי על חשבון נפש הילדים המשותפים. מסע הסתה חסר רגישות של הורה אחד כלפי ההורה השני גרם לנתק אכזרי בין ילדים להורים.
תירוצים עלובים שנמכרו לתמימות ילדים יצרו מצב של שנאה וריחוק להורה שנהפך למנוכר.

הלכתי לשם משום שהאנושיות והרגישות העניקו לי תחושה של איש לרעהו יאמר חזק.

לתת תחושת הזדהות בכדי להעניק כח לכל אלו שנאבקים בכדי לזכות למעט יחס מילדיהם, בכדי לזכות לתת חום ואהבה לילדיהם כפי שמגיע לילדים.

היו שם עשרות הורים מנוכרים מכל גווני החברה. יהודים וערבים, חילונים וחרדים, צברים לצד עולים. המכנה המשותף היותם הורים מנוכרים.

היו שם הורים מנוכרים שהגיעו לזעוק זעקתם. חסרו משם הורים מנוכרים שלא היה בכוחם להגדיל הצפת כאבם כשיגיעו לאירוע כזה. היו שם עשרות אנשים שלשמחתם אינם מתמודדים עם תופעת הניכור, כמוני למשל, אך הרגישו צורך לבוא להזדהות, לשדר למנוכרים תחושה שמבינים מה שחווים. ההבנה הזו שווה הרבה מילוי מצבר כח להמשך המאבק בהשגת קשר עם הילדים.

"הבת שלי מתחתנת בעוד 3 שבועות ולא הוזמנתי לחתונה. דבר ארוסיה נודע לי משכנה שלי לשעבר שבמקרה או שלא במקרה פגשתיה. אני מנסה לחייג לילדה שלי. רוצה לסייע לה בהכנות לחתונה. אך רק צליל ניתוק שיחה בפרצוף אני זוכה לשמוע", שחה לי שם אמא מנוכרת.

הצפת הנושא והבאתו למודעות הציבורית בכוחה למנוע סבל של ילדים נוספים, יכולה לעצור את הנתק האכזר הזה ולו לחלקם. אם זה בדרך של שינוי חוקים משפטיים או פתיחת חדרי לב אטום.

מסביב היו פזורים שלטים עם כיתובים שלא יכלו להשאיר באדישות את תחושת הלב האנושי.(מצרפת תמונות).

עמדתי שם מהצד, האווירה נתנה לי בום בלב ובמחשבה, להודות שהקב"ה לא שם חלקי עם התמודדות כזו וזה גרם לי לשאת תפילה לאבאלה שבשמים: "עצור את התופעה המנוכרת הזו. ותן בליבם של המסיתים בינה ודעת להפריד בין השכל לרגש בשביל זאטוטים רכים שמשוועים לחיבוק של 2 הורים".

כעת בחוזרי משם. "השמים זרועים כוכבים וניצוצות של כוכבים ממלאים את העולם. אם נבין כולנו יחד עם אהבה בלב. אז נדע בלי כל פחד ולא נדע עוד כאב. הכל יהיה כמו חלום כשיבוא שלום".

הכותבת היא מנהלת משרד רדיו 'קול ברמה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!