לקראת הכינוס ההיסטורי: כך הוקם 'לב לאחים' • מיוחד

לקראת הכינוס הגדול של 'לב לאחים' שמתקיימת היום בבני ברק בראשות מרנן ורבנן שליט"א, מוגשת סקירה היסטורית על הדמויות הדומיננטיות שעמדו מאחורי הקמת 'חבר פעילי המחנה התורתי' שנסתלקו לבית עולמם במשך השנים

קובי עוזיאלי
כ"ו ניסן התשע"ט 01.05.19 | 14:01
8 תגובות

לקראת הכינוס ההיסטורי: כך הוקם 'לב לאחים' • מיוחד

פעילי לב לאחים בראשית דרכו צילום: לב לאחים

השנה תש"ט חודשים אחדים אחר ההכרזה על הקמת ה'מדינה' הסוכנות היהודית פותחת במבצע רחב להעלאת יהדות תימן לארץ ישראל. אלפי עולים מגיעים ברכבת אווירית ומשוכנים במחנות עולים. מהר מאד מתברר כי העולים החדשים שהגיעו חסרי כל נתונים למסע אלים ואכזרי של העברה על הדת של ניתוקם מיהדותם.

ר' יוס'ל גוביץ זכרונו לברכה היה מורה בבית הספר שהוקם לילדי העולים בתוך מחנה העולים. הוא ראה והבין כי מטרתה של הסוכנות בגיבוי שלטונות המדינה הינו להעביר את עשרות אלפי ילדי העולים על דתם ולנצל את העלייה להגשמת החזון הציוני. ר' יוסל שם פעמיו לישיבת פוניבז' ניגש אל מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל ותאר בפניו את הפשע הנעשה ואת חוסר היכולת של העולים החדשים להתמודד ולהאבק על אמונתם.

פעילי יד לאחים בעבר • קרדיט: יד לאחים

בקול חנוק מדמעות הוא תאר למרן הרב זצוק"ל: ניסיתי לשוחח עם ילדים כדי לחזקם ולשכנע אותם כי לא יפלו ברשת הנפרשת לרגליהם, בשל כך סבלתי רבות וגם ספגתי מכות. אני לבד לא יכול לעצור את הפשע הזה יש צורך במתנדבים רבים אמיצים ונמרצים שיתמסרו לענין ויחדירו רוח של יהדות במחנה.

למחרת בשעת ארוחת הצהרים נכנס מרן הרב זצוק"ל לחדר האוכל של הישיבה והתייצב במרכזו בחור זריז חבט על שולחן ובשקט שהשתרר הורמו עשרות זוגות עינים. הרב אמר כי קיבל ידיעות מסמרות שיער על המתרחש במחנות המעבר שבהם שוכנים עולי תימן בשעה קשה זו. הרב השתתק לרגע ושאל: מי מכם מוכן לנסוע אל המחנה לחזק את העולים ולנסות להציל ילדים לחיי תורה? שני בחורים יצאו ראשונים יצחק יחיאל יעקובוביץ ושלום בער ליפשיץ. הם נכנסו עם הרב לחדרו שם הורה להם מה לעשות וכיצד לנהוג. בין השאר אמר להם: 'אם יתנו לכם מכות אל תחזירו רק הסתכלו היטב מיהו המכה!'

הרבה יש לזקוף לזכותו

הגרי"י יעקובוביץ זצוק"ל ב'הצנע לכת' המופלגת שלו לא סיפר על מה שפעל באותם ימים, אבל ביום פטירתו לפני שלשה ירחים עמד ליד מיטתו של זקן רבני ארץ הקדש הרב דהרצליה זצוק"ל רעו מנעוריו יבלחט"א הגאון הגדול רבי דב לנדו שליט"א והזכיר לו 'חסד נעוריו' 'עוד זוכרים מימי הנעורים את התמסרותו המיוחדת יחד עם רעיו מבני הישיבה בתקופות הקשות ההם, כשעלו לארץ גלויות שלימות ועוקרי הדת עשו את המאמצים לעוקרם בכל מיני דרכים מהתורה והמצוות שחיו בהם דורות על גבי דורות בארצות גלותם, ואז נכנסו בני תורה צעירים להצילם ממה שנכפה עליהם, וביניהם בלטה מאד דמותו המסורה בכל עת של הנפטר הגדול שהרבה יש לזקוף לזכותו בפעולות הנשגבות ההם של הצלת נפשות לתורה ולמצווה'

מי שסיפר לימים על מה שהיה אז שהיה מבני ישיבת פוניבז' באותם ימים והיה ממייסדי 'חבר הפעילים' הלא הוא הגאון רבי שלמה נח קרול זצוק"ל רבו של המושב 'חמד':

לאחר תכנון מדוקדק יצאנו (הבחורים קרול יעקובוביץ וליפשיץ) באישון לילה אל מחנה 'בית ליד'. שערי המחנה היו סגורים אין יוצא ואין בא. שעה ארוכה חפרנו מתחת לגדר והצלחנו ליצור פרצה בגדר. נכנסנו אל המחנה בצעדים איטיים עברנו בין האוהלים וראינו שאין שם ילדים.

שאלנו את ההורים: היכן הילדים? והשיבו כי כל ילדי המחנה רוכזו בבניין גדול היחידי הנמצא במרכז המחנה. שאלנו את ההורים האם אתם מרוצים כאן והשיבו בזעם כי מעבירים את הילדים על דתם והמדריכות הולכות בלבוש שחץ. אחד ההורים הודיע כי הוא הולך עם חבריו להוציא את הילדים ולמוסרם לנו על מנת שנכניסם למוסדות חינוך תורניים. השומר נם את שנתו וההורים נכנסו דרך החלון העירו את ילדיהם והוציאו אותם מהבניין. ששת הילדים התימניים בני שמחו על כך מאד ובצעדים איטיים עזבנו את המחנה לאחר מספר שעות נסיעה בטרמפים הגענו באמצע הלילה אל בתי אבות של פוניבז' שם שוכנו הילדים.

למחרת, כשנודע דבר העדרם של הילדים קמה מהומה גדולה. ברחבי המחנה הוכרז באמצעות רמקול ידני שמי שייתפס בעוון העלמת ילדים יאסר מידית. מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל ציווה להחזיר את הילדים. הצטרפו עוד קומץ תלמידים שנכנסו עם כל ילד לבית הוריו ואמרו להם: אם רצונכם בחינוך תורני עליכם להצהיר זאת בעצמכם בוועדת המחנה, רק אז תתאפשר הוצאת הילדים. ההורים כולם ביקשו והצהירו שרצונם לשלוח את הילדים עם הבחורים.

הבחורים שהו בבית ליד עד שעות הערב, בלילה שבו לגבעת הישיבה בפוניבז' השמחה הייתה רבה מהולה בכאב על האחרים שנשארו שם.
גווי נתתי למכים

עוד אחד שהיה מבני ישיבת פוניבז' באותם ימים והיה 'פעילים'ניק' הוא הרב הגאון רבי נח ברמן זצ"ל וכך הוא סיפר:
היו ימים רבים שבהם לא הייתה לנו פרוטה לפורטה, אפילו לא לנסיעה באוטובוס היינו גומאים קילומטרים ברגליים. לראש העין למשל היינו הולכים דרך קבע ברגל, במקומות היותר רחוקים היינו לנים בבתי כנסת וממשיכים למחרת במלאכה. כשכבר כן היה קצת כסף היינו משלמים עשרים וחמש אג' ללילה עבור לינה בחצר על קרשים.

הייתי מסתנן דרך חור בגדר התיל ורץ כבזק אל האהל הראשון הקרוב. מיד כשזיהו אותי יושבי האהל נפלה ההברה במחנה כהרף עין, ומיד נאספו אלינו שאר העולים. לא אחת נתפסנו והוכינו שוק על ירך באחת הדרכים נפלתי שלל לידי מדריכים שזיהו אותי הם החלו להפליא בי את מכותיהם. משמים נקלע למקום זוג חרדי מפתח תקוה וזעקותיהם הניסו את הפורעים. באחד המקרים במושב ביתניא הם הכו ממש מכות רצח עם קתות של רובים. מרן החזון איש זצוק"ל אמר לי אז שנתקיים בנו הפסוק 'גוי נתתי למכים ולחיי למורטים'.

מלבד בני ישיבת פוניבז' בשנים ההם היו גם מבני ישיבת סלבודקה כמו הרה"ג ר' חיים יוסף טרייטל זצ"ל שליווה את 'חבר הפעילים' ובהמשך ב'פעילים לב לאחים' משנות בחרותו עד יומו האחרון ועוד רבים וטובים חלקם מלווים את המערכת עד היום.

פעילי יד לאחים בעבר • קרדיט: יד לאחים

מחנה ריכוז כללי עם שמד רוחני

דמות פעילה מאד מטעם 'חבר הפעילים' היה המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל. כבר בכנס היסוד במעמד מרנן גדולי הדור זצוק"ל בהקמת 'חבר הפעילים' בחול המועד פסח תש"י, את המשא המרכזי נשא רבי שלום ועיקר דבריו נסבו על דברי חז"ל: 'אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו לפי שהיה להם לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל וילמדו את ארץ ישראל דרך ארץ בשנה בשנתיים ובשלש עד שיתיישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה'. (אגב, דברי חז"ל אלו ציטט לא פעם רבנו הגדול מרן ראש הישיבה זצוק"ל בהקשר לזיכוי הרבים המתבקש)
ר' שלום אמר הגדרה קולעת באותו מעמד: הקימו כאן בארץ ישראל מדינה, הכניסו את היהודים למחנה ריכוז כללי עם שמד רוחני! 2 גדולי ישראל שנוכחו בשעת מעשה הביעו שביעות רצון מהגדרתו.

ראש ישיבת 'ישיבות לעם'

בהמשך השנים ר' שלום היה יוצא רבות לחו"ל למגביות עבור 'חבר הפעילים' ומלבד זאת בכנסי הפתיחה של 'ישיבות לעם' היה מלהיב את הבחורים לקראת משימתם.

האמת היא אומר לי המנכ"ל הרב סורוצקין שליט"א שרבי שלום בעצמו היה 'הראש ישיבה של ישיבות לעם', הוא הוביל את המערכה. הוא הכניס את הווארימקייט לבחורים והיה מגיע בקביעות ב'מעמד הפתיחה' לחמם את הלבבות. לפני היציאה לדרך היה רבי שלום ניגש לפני העמוד למנחה. היו לא מעט בחורים שאמרו שהקדיש תתקבל במנחה של ר' שלום הכניס אותם לאווירה של אלול.

הרב מנחם שוורץ שליט"א משחזר באזני את דרשתו של ר' שלום שהיה פותח בדברי חז"ל במדרש 'אילו ידע ראובן שהתורה כותבת עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם היה מביאו על כתפיו, אילו ידע בועז שיכתב עליו יצבוט לה קלי, עגלים פטומות היה מאכילה' האם זה גאווה חלילה? אלא הרעים רבי שלום בקולו: אילו ידע בועז שעכשיו מביאים את דוד המלך שממנו יצא משיח בן דוד היה עושה אחרת! מורי ורבותי: 'אתם יוצאים עכשיו להביא את המשיח על הכתפיים. צאו לדרך!'

באחד הפעמים מספר לי מנהל 'לב לאחים' הרב אברהם זייבלד שליט"א, סיימנו את ימי הרישום ולמרות שהייתה ההצלחה ברישום הילדים אך בחלוף השנים כמעט כולם נשרו מהמוסדות אליהם הוכנסו. נכנסנו בשברון לב לר' שלום ושחנו בפניו כי בקושי הצלחנו הפעם… ר' שלום גער בנו ואמר: שנתיים הילדים האלו התפללו כל יום ואמרו "שמע ישראל", אכלו כשר ולמדו תורה, אתם יודעים כמה הדבר השפיע עליהם להמשך החיים, ומה זאת אומרת שלא הצלחתם במלאכתכם?!…

לא תעמוד על דם רעך

גם המשגיח רבי שלמה וולבה זללה"ה היה ממעודדי הפעילות ולעתים היה יוצא בעצמו לשטח לנאום ולחזק את הבחורים. המשגיח זללה"ה היה אומר כי "ישיבות לעם" זה "בית ספר לעסקנות של זיכוי הרבים" לדעתו בחורי ישיבות צריכים לקבל הכשרה לעסקנות מתוך האחריות שיש להם כלפי כלל ישראל. כל אחד מהם חייב להרגיש שיש תקופה של "עת לעשות" וההכשרה לכך היתה נעשית ב"ישיבות לעם".

מי שעוד היה פעיל בימים ההם היה ראש ישיבת 'פורת יוסף' הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצוק"ל שבעצמו היה נוסע לערי השדה והיה מגיע גם למשרדי 'חבר הפעילים' לנצח על המלאכה. במסגרת הפעלות הזו תלה מודעה פשוטה בישיבת 'פורת יוסף' תחת הכותרת: 'לא תעמוד על דם רעך' ובתחתיתה חתימת ההצטנעות האופיינית שלו המעוררים ובה כתב: הימים הללו ימי רישום לבי"ס כ"א אפה שמתפלל בש"ק ישתדל וחייב לדרוש על נושא זה לפקוח עיני עיוורים ולייעץ אותם להיכן לפנות, כל פעולה בנדון זה תביא ברכה וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וכל הדורות שיבואו מפעולה זו תיזקף לזכותו.

ניצל ממוות בטוח

אחד מגדולי התלמידי חכמים שעמד ליד ערש הקמת 'חבר הפעילים' הוא הגאון רבי ישראל גרוסמן זצוק"ל. השמועה המחרידה אודות השמד הרוחני שנעשה ליהודי תימן הגיעה לאוזניו של רבי ישראל והדבר לא נתן לו מנוח. באחת הלילות נסע רבי ישראל למחנה עולים ליד טבעון, הוא לא חיכה לשותפים. היתה כניסה ראשית וגדר תיל מסביב הוא הלך מסביב ובחריצות רבה חתך את גדר התיל בגדיו נקרעו אבל זה לא עניין אותו, הוא השתחל פנימה נעמד על פח במרכז המחנה ובמגפון שהביא עמו מירושלים התחיל לצעוק בקולי קולות: 'יהודים תדעו לכם שהמדריכים שלכם האחראים עליכם אינם מייצגים את היהדות, הם מלעיטים אתכם בדברי כזב ושקר כדי להרחיקכם מאבינו שבשמים, יש כאן בארץ יהודים דתיים וגם כאן חייבים לשמור את מצוות התורה'.

בינתיים שמעו המדריכים את הקולות והצעקות במחנה ומיהרו להגיע למקום במרוצה לחפש אחר מקור המהומה וההתמרדות. עד מהרה גילו את האורח החרדי הבלתי קרוא שפלש לתחומם. ברוב זעמם ביקשו לבצע בו שפטים הוא ברח והם תפסו אותו על הכביש. הם לא היססו ומיהרו להקיף אותו ולהרימו בידיהם החסונות כשהם נושאים אותו בברוטאליות ומשליכים אותו למרכז הכביש במטרה להופכו מרמס תחת גלגלי מכוניות נוסעות, מתוך מזימה מרושעת שיידרס למוות. מכונית התקרבה במהירות אבל בחסדי שמים הצליח הנהג לבלום בשניה האחרונה, והוא ניצל ממוות בטוח.

באמצע הלילה

רבה של רמלה הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל ה'בבא חאקי' היה אחד מאלו ש'חבר הפעילים' בקשו מהם להירתם לכינוסי התעוררות ורישום תלמידים, הם ידעו שאיש מהעולים לא יוכל לסרב לדמותו הנערצת, תמיד היה נענה ונוסע עמהם ברכבים מזדמנים, העיקר לסייע בהכנסת עוד תלמיד לחינוך תורני.

"לעולם לא אשכח את הנסיעות בחברת הצדיק אציל הנפש והרוח" שיחזר לימים הרב אברהם רביץ זצ"ל: "היינו נוסעים בתנאים לא תנאים בטנדר 'ויליס' שקירטע וקיפץ על מהמורות בשבילים הבלתי סלולים, נסענו איתו אל מדבריות שממה. אין לשכוח שבאותם ימים שלט שלטון הפחד שאיים על הורים שלא ישלחו את ילדיהם למוסדותיהם, רבנים חשובים מכל העדות חששו לצאת מול הממסד, אך הוא היה נוסע ללא מורא ופחד לעשרות ישובים וממריץ לשלוח את ילדיהם לחינוך התורני ולישיבות הקדושות.

מספר חתנו: היינו בנצרת באירוע משפחתי שהתארך עד לאחר חצות הלילה. לאחר שיצאנו לדרך ביקש אותי להיכנס למושב גדיש הממוקם על מסלול הנסיעה מנצרת לרמלה. ניסיתי לשכנעו שהשעה מאוחרת מאוד, אולם הוא בשלו: 'יודע אני ואף על פי כן'. האמנתי ברצונו, ופניתי לעבר המושב, על אף השעה המאוחרת. כשעצרנו, ירד בבא חאקי והתקרב לפתח ביתו של רבי אליהו פרץ מידידיו הנאמנים, והתחיל לדפוק על הדלת עם מקלו בחזקה, מי שם? נשמע קול מן הבית. 'חאקי' היתה תשובתו של בבא חאקי. רבי אליהו נבהל. "מה קרה, מדוע נזעק רבנו לבא אלינו בשעה כֹּה מאוחרת?"

בבא חאקי ממוקד במטרתו פקד לקרוא אליו את כל חברי המושב שסטו מן הדרך, ושלחו את בניהם ללמוד בבתי ספר שאינם דתיים. באמצע הלילה, הוזמנו בבהלה כל חברי המושב. בבא חאקי לא זז משם עד שקיבל הבטחה מכל הנוכחים שמבטיחים להחזיר את בניהם לבתי ספר המלמדים תורה ויראת שמים.

שתי מילים: 'בתי אבות'

מי שהיה כבחור בישיבת חברון מראשי העסקנים ב'חבר הפעילים' היה שלוחא דרבנן הבלתי נשכח הרב אברהם רביץ זצ"ל.
ילד היה במעברת העולים, בלילה חורפי יצא אביו ונהרג ממכת ברק שפגעה בו. אמו היתה חולה והיו לה שלושה ילדים. ר' אברהם רביץ הגיע למחנה כנער צעיר וניסה לדבר איתה ולהסביר לה שלא תניח לקחת אותם לשמד. היא לא הבינה את השפה כל כך, אבל שני מילים ר' אברהם חזר באוזניה פעמים רבות נקלטו אצלה: 'בתי אבות' אל תסכימי שום דבר אחר רק בתי אבות. ר' אברהם ישב ושינן איתה את שני המילים הללו עד שהצליחה לחזור עליהם באוזניו, וב"ה שני בניה נעשו חרדיים ולאחר מכן הבת חזרה בתשובה שלימה עם עשרת ילדיה בהשפעת האחים הכשרים.

כשהחלה העלייה ממרוקו, בשיתוף עם כמה חברים תכנן ר' אברהם לעשות מפעל ענק שיתחרה בעליה ממרוקו. שכר מטוס וניסה להביא בו עולים. ה'פעילים' שלחו שליחים למרוקו שהעלו על המטוס את כל מי שמצאו ומאותו מטוס נשארו כיום רבנים דיינים ויהודים כשרים, איך קיבל אותם וטיפל בהם במאור פנים וחביבות.

גדול המצביאים ואחרון הלוחמים

באלול תשכ"ו, נכנס ללמוד בישיבת פוניבז' הבה"ח מאיר כץ. בבין הזמנים של שנת תשכ"ח החלה הפעילות בבוא גלי העליה ממרוקו. היו שיטות להשגת מידע מתי והיכן יגיעו עולים חדשים, וחבר הפעילים היו מתייצבים מיד במקום. מתדפקים דלת אחר דלת, ומצילים מאות ואלפי נערים לחינוך הטהור.
הפעילות נעשתה סביב השעון, ביום ובלילה. נפתחו אז בזה אחר זה מתיבתות ומוסדות מתאימים ברחבי הארץ, והתפקיד שלו היה "למלא" את המוסדות בילדים כשרבי מאיר הוא הרוח החיה של הפעילות.
הסמיטריילר הענק – עמוס בשקי מלט – לא הסתיים. הפג'ו הקטן, דגם 404 ההיסטורי, ניסה להשלים את העיקוף אך לשווא. למרבה הנס הסתיים סוף סוף הנגרר – כעת היה צריך לסיים לעקוף את הסמיטריילר עצמו…

מתכות התחככו זה בזה. גלגל התפוצץ. וחמשת נוסעי הפג'ו מצאו את עצמם מוטלים ברכב הקטן בצידי הדרך. אף אחד לא נפגע! ומי ישב שם? הנהג שלום מלאכי, בחור צעיר מקרית אתא. לצידו הרב מאיר כץ. מאחוריהם אשה במצב מיוחד מרכסים בדרכה לבני ברק, ושני ילדים – בני שש ושמונה – בדרכם לסידור בפנימייה…

שבוע לפני כן מספר ר' שלום מלאכי, הוציא הרב מאיר רישיון נהיגה. לפני שיצאנו לאותה נסיעת חסד, ביקש ממני לנהוג אך לא הסכמתי. בכל זאת, נהג חדש, טרי. מיד לאחר התאונה צץ במקום שוטר שצעק: נפגעתם? ומיד "מי הנהג?" לא האמנתי למשמע אוזני. הרב מאיר הכריז "אני! אני!" בתור נהג חדש המצב שלו היה יותר עדין מנהג וותיק, אך הוא לא היסס לקחת על עצמו מיד את האחריות – וזאת לאחר שלא הסכמתי שינהג…

החלפנו גלגל רזרבי והמשכנו בנסיעה. אחרי הטראומה המפחידה של התאונה חשבתי שצריך לנוח קצת, ר' מאיר זירז אותי להוריד את האישה והילדים במקומות המתאימים בבני ברק ולצאת מיד להציל בת ישראל נוספת שנפלה למקום מסוכן רוחנית. החילוץ שלה מהמקום הותיר את הפג'ו בלא חלון שלם אחד! – אבל גם היא מצאה את מקומה באותו יום בפנימייה המתאימה. רק לאחר שהושלמו כל המשימות אישר לי הרב מאיר שמותר לנו לחזור לחיפה. האוטו החבוט הצליח לעשות את כל הדרך…

לא בכדי התבטא אודותיו רבו מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל :"מי יודע אם נזכה לראות את המקום של הרב מאיר כץ בעולם האמת!" או כפי שהגדירו להבחל"ח ידידו המנכ"ל הרב סורוצקין שליט"א: גדול המצביאים – ואחרון הלוחמים! לא דאג כלום לעצמו. כשכל החברים התקדמו מתפקיד לתפקיד – התקדם מילד לילד!

היו עוד במהלך שבעים שנות ההצלה שהיו בפעילות הקדש וישנם עד היום לאורך ימים טובים כאלו שמלווים את המערכת עשרות רבות בשנים אבל קצרה היריעה וזכותם עומדת להם לנצח.