חייבים להמריא לשגרה? קחו בנחת עוד טיפ קטן

התעייפתי מקריאת הטיפים של חזרה לשגרה.
התעייפתי אפילו מלראות את הכותרות. אני לא באה בביקורת לכותבי ההדרכות, חלילה. 
זה דבר נהדר ויכול לעזור להרבה אנשים. אז אל תיקחו את דברי באופן אישי, בסדר?

אנחנו עדיין חברים, וגם אני עוסקת בהדרכה. אני רק חושבת מה קורה לנו כבני אדם שצורכים טיפים בכמויות מסחריות, ונראה שרק מחכים שמישהו יגלה לנו איך להתנהל נכון. 
לאן הולך לאיבוד הקול האותנטי שלנו שמכוון אותנו בדרך שהיא טובה לנו, ואולי לא מתאימה למישהו אחר? אולי אפילו גרועה בשבילו.

אני מרגישה מסוחררת מהשפע הזה שנוחת עלי. אני יודעת שאפשר לדלג, שאף אחד לא מכריח אותי לקרוא, אבל זה לא העניין.
הדבר בולט לי בעיקר בתחום העסקים. נשמע שהעסק נידון לגזר פשיטת רגל מידית אם הוא לא מתניע דקה אחרי צאת החג ורצוי בכלל אף פעם לא לעצור.

אני מקווה לא להישמע מקטרת ומתוסכלת, אבל אני כן, קצת, או הרבה. או ככה ככה.
כי כך מרגיש לי בפנים. מן הסתם הייתי מרגישה אחרת ולא כותבת פוסטים כאלה - אם הייתי שייכת לזן המתוכנן שתמיד מוכן לזינוק. ערב חג, מוצאי חג. לא משנה מה.
לוקח לי זמן לחמם את הכנפיים, בטח לפרוס אותם אחרי תקופת החגים.

התזכורות על כך שחייבים לזוז, לפעול, להתקדם ולקדם - רק מרתיעות אותי. אני יודעת שצריך. אלא מה? 
45 שנים על המפה לימדו אותי משהו על מחויבות, זריזות, ניצול זמן ועוד. 
למידה לא כל כך יעילה, עלי לציין.

ואז אני חושבת על הילדים שחוזרים מחר למסגרות. שחייבים לזרום, להשתלב, להיכנס למסלול. 
כאן מתאים שאתן איזה טיפ, נכון?

זה בסדר לא לרצות לחזור למסגרת. 
זה גם בסדר להתלהב מהחזרה.
זה בסדר לבכות וליילל. זה בסדר גם לא.
לא חייבים שהכל יזרום לפי התכנון.

לפעמים אי אפשר אפילו לתכנן (הילד כל כך שמח ללכת לגן ופתאום נצמד לאמא ומחזיק בה כאילו חייו תלויים בחצאית שלה). 
אנשים, גדולים וקטנים, שונים. עם קצב, אופי וצרכים מיוחדים. 
בואו נכבד את זה.

חזרה לשגרה מבורכת לכולנו!
בסוף, גם לי יצא טיפ.

דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A). מלווה הורים וילדים להפוך התמודדויות יומיומיים להזדמנויות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!