כיצד נראים החיים של הנשים בבית הכלא?

כשאת אישה, ובמיוחד כשאת אמא, ההסתכלות שלך על החיים הופכת להיות שונה. כל אירוע מקבל משמעות אחרת, כל ידיעה בחדשות נראית פתאום באור אחר, ואפילו חגים. לקראת חג הפסח, בעוד נשות עם ישראל עמלות וטורחות על ניקיון הבתים, הגברים ממרקים כפי שלא מירקו כל השנה, ורשימות הקניות נערמות ללא רחמים, עלתה בי המחשבה על אנשים שלא יחגגו את חג החירות כמו שאני אחגוג אותו. נכון, יש לי את הלחצים היום יומיים שלי, יש את הטרדות, את החסמים, ובכל זאת, אני יכולה לקום בבוקר – להודות לה' על עוד יום בחיי ולבחור להחליט כיצד הוא יראה.

יש נשים שלא יכולות להחליט בבוקר איך יראה המשך היום שלהן. הן יודעות אותו מראש. מי שמחליטים עבורן, הם ראשי שב"ס. כן, אני מדברת על אסירות.

לקראת החג קיימתי שיחה מיוחדת עם כלאי שירלי סולומון, עובדת סוציאלית בכלא הנשים בישראל, 'נווה תרצה'. מאחוריה עשור של שירות בשב"ס, ובארבע השנים האחרונות שירלי עובדת ב'נווה תרצה'.

גם היא בעצמה אמא, וצריכה בכל יום מחדש לעשות את ההפרדה בין חירות לכלא. אצלה החירות מקבלת משמעות מדי יום עת דלתות הכלא נסגרות מאחוריה, והיא יוצאת אל החיים הרגילים שבחוץ.

על מה נשים יושבות בכלא?

"נשים שפוטות בגין כל העבירות", עושה כלאי שירלי סולומון סדר בדברים. "זו יכולה להיות גרימת מוות ברשלנות, תאונת דרכים, עבירות מרמה, התחזות, גניבה ממעסיק, עבירות סמים - הברחה והחזקה, עבירות רכוש, אלימות, ניסיון לרצח, חבלה גופנית חמורה. על פי רוב, כאשר מדובר בעבירות חמורות, יש שותף גבר. לפעמים הצד הנפגע יהיה הבעל שהתעלל בהן לאורך שנים".

מעודד: אין הרבה נשים בכלא

נשים אומנם מהוות 50% מהאוכלוסייה, אם כי בכלא נמצא בערך אחוז אחד בלבד של נשים. זו אחת הסיבות שבתי כלא לגברים יש הרבה, ואילו בישראל יש כלא נשים אחד: נווה תרצה. "זה מה הטוב לצד הקושי", מסבירה סולומון. "הן חיות כולן באותו כלא ואין אפשרות להפריד באופן מוחלט בין סוגי הנשים. מה שכן, יש הפרדה בין האגפים, כדי שנשים עם רקע יותר נורמטיבי, נשים 'נקיות' משימוש בחומרים מסוימים, לא ישהו באותה שגרה עם נשים במצבים קשים יותר.

באופן כללי נשים פחות משתייכות לארגוני פשע, פחות אלימות, ואם מדובר באימהות, יש ניסיונות לשיקום בקהילה לפני שהן מגיעות לכלא – כמובן כל עוד מדובר בעבירות שנחשבות לפחות חמורות.

אנחנו רואים הבדלים מהותיים בין נשים לגברים. כמובן שלא בהכללה, אם כי אצל נשים בולט יותר החיסרון. ראינו יותר בתים בהם האם נכנסה לכלא, והבית שהיה קודם נורמטיבי לחלוטין, מתפרק. אצל גברים שנכנסים לכלא אנחנו פחות רואים את התופעה של פירוק בית. כשאישה הולכת לכלא, הילדים על פי רוב עוברים למסגרות חוץ ביתיות וכל היסוד משתנה".

איך נראים החיים בכלא?

"כשאישה נכנסת לכלא, היא עוברת בו את כל מעגל החיים. זה יכול להיות הריון, לידה, מצבי חירום רפואיים נשיים, ויש כמובן גם את עניין הילדים. בכלא יש ילדים עד גיל שנתיים, מתוך ראייה של טובת הילד כמובן. דבר זה נתון לשיקול דעת של ועדות רווחה, וברגע שנמצאה האם כשירה לגדל בכלא את הילד, התינוק מקבל כל מה שהוא צריך מרמת הטיטול, מטרנה, משחקים, ועד מטפלת במשפחתון וטיפולי טיפת חלב.

יש מחלקות של נשים שהגיעו מרקע פחות קשה, שעברו עבירות שונות וצריכות לשלם עליהן את חובן, ויש נשים שנמצאות באגפים סגורים יותר, נשים מכורות, שמשתמשות בסמים וכדומה".

שמירה על האיזון ביו טוב לרע: "החירות שלי התחילה דווקא מאחורי סורג ובריח"

חג הפסח בכלא הוא תקופה לא פשוטה. "אמנם ליל הסדר מקסים", מספרת סולומון. "בערב חג מנקים את הכלא, צובעים את הקירות, יש שולחן סדר מדהים. רבניות ונשים מתנדבות מדהימות שבאות ועוזרות לערוך ליל סדר מיוחד במינו, אך תקופת חגים תמיד מעלה רגשות, געגועים, אמוציות, קשיים. ויש את העניין הזה של החירות, שנשים אסירות פגשו לראשונה דווקא בכלא".

"איך זה?"

"אני יכולה לספר לך על אישה שחוותה התעללות קשה, ואחרי שבצעה פגיעה נכנסה לכלא. היא סיפרה לי שהלילה הראשון שלה בכלא הוא הלילה הראשון שישנה רצוף ללא חשש – לילה שלם ברציפות. זו פעם ראשונה שהיא הרגישה מוגנת, שאף אחד לא יכול לבוא להזיק לה.

"יש לנו כאן אסירות שפשוט לא רוצות לצאת הביתה", מסבירה שירלי בקול עצוב. "הן מתחננות אלינו שנשאיר אותן בפנים, ויש כאלו שיוצאות ומיד פושעות כדי לחזור לכלא. זו מציאות לא קלה כלל".

"בנוסף להכל, יש לנו כאן אתגר לשמור כל הזמן על איזון", מסבירה שירלי. "מצד אחד מדובר בנשים שבצעו פגישה – מצד שני כמעט תמיד מדובר בנשים שגם נפגעו. יש כאן צורך לטיפול משמעותי בנשים האלו, לצד העובדה שהן צריכות לזכור שפשעו בעצם".

המטרה: שיקום והשתלבות חזרה בקהילה

החיים בכלא נשים הם מעבר לריצוי עונש בזמן שהוקצב ויציאה הביתה. "אמנם יש לנו את הנשים שיוצאות וחוזרות, אם כי המטרה הסופית היא לטפל בהן, לשקם אותן ולגרום להן לחיות חיים נורמטיביים", מסבירה שירלי. "יש לנו פרויקט מדהים של אימהות וילדיהן. פעם בחודש, מפגש בלתי אמצעי, בו נפגשים ילדים עם אימותיהן, כשהכל מלווה על ידי גורמי טיפול, והרשות לשיקום האסיר.

יש אצלנו נשים שלראשונה לומדות הרבה על התמודדות עם החיים. אישה שלא יצאה מסף דלתה, לראשונה נחשפת אצלנו לנשים שונות, תרבויות, שפה. יש אצלנו יהודיות וערביות, עולות מברית המועצות, אתיופיה, מדינות זרות, נשים חרדיות, כולן צריכות לחיות ביחד, להבין ולקבל זו את זו.

הטראומה נוכחת שם כל הזמן, מדובר בפצעים פתוחים שאין לדעת מתי יעלו ויתפרצו ברגע הבא, אך יש גם את התקווה, כמו נשים שמגיעות לאגף שיקום, בסופו של דבר הן יוצאות להשתלב בקהילה ובתקופה שלפני השחרור הסופי שלהן, מתלבשות בבוקר, יוצאות בתחבורה ציבורית, מגיעות לעבודה וחוזרות בערב לכלא. יש כמובן נשים שיצאו לחגוג את ליל הסדר בבית, אם הן אסירות בסבב חופשות".

איך את שומרת על שפיות בתוך המציאות הלא קלה הזו?

"למדתי לעשות את ההפרדה", משתפת שירלי. "אני סוגרת מאחורי יום יום את הדלתות, מאחוריהן נשארות נשים שבצעו פשעים, נשים שאין להן חירות, ויוצאת משם אל הבית שלי, אל הילדים שלי, אני רואה את העבודה שנעשית עם האסירות בין כותלי הכלא ומאמינה מאוד בעבודה שלי. אני עושה אותה בתחושה של שליחות, מאמינה שהן יכולות לשנות ולהשתנות, ולמצוא בסופו של דבר, אין החירות האישית שלהן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!