בין נחל מודיעין לנחל דולב • אימה במודיעין עילית • שחזור מיוחד • צפו

שבוע חלף מאז האסון הכבד במודיעין עילית, אבל תושבי העיר מתקשים לעכל.

בלתי נתפס לחשוב על ילדה קטנה, בת שבע שנים בלבד, שכל מה שרצה אביה לעשות הוא לשמח אותה ואת שני אחיה, ולקח אותם לטיול 'בחיק הטבע'. את הילדה הבכורה הוא לא יחזיר עוד הביתה. לעולם. עוד באותו יום, ערב שבת, הביא אותה לקבורת עולמים.

מטבע הדברים גורר אסון שכזה ניסיון לחפש אשמים. כיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים כולם שהכול מלמעלה וכי כך נגזר. ובכל זאת, קשה להשתחרר מהרצון להניח את היד על הגורמים ולבוא איתם חשבון. זה מה שעושה משטרת ישראל, במסגרת תפקידה, אבל זה מה שעושה גם הציבור. בעצם, גם כלי התקשורת.

הניסיון הזה הוא שהביא אותנו, צוות 'בחדרי חרדים', לצאת אל השטח זמן קצר לאחר שנוצרה האפשרות 'לדרוך' בו, מבלי להסתכן יתר על המידה. בבוקרו של יום רביעי, צום תענית אסתר, היה כבר השטח כולו פסטורלי למדי. ציוץ ציפורים נשמע, כלניות אדומות פורחות בתוך הירק השופע ונופי בראשית עוצרי נשימה. אילו לא קרה כאן אסון כה כבד, יכול היה הסיור להיות חוויה של ממש.

הנוף הזה, למעשה, הוא שהביא את הרב פנחס שפר, אביה של הילדה יעל ע"ה, להוציא את ילדיו מהבית ולקחת אותם לצילומים בטבע. בימים שאינם ימי גשם זלעפות, כל השטח המקיף את שכונת חפציבה במודיעין עלית יבש לגמרי, אין כל זכר לנחל מודיעין או לנחל דולב - שני נחלים הנפגשים בנקודה כלשהי, הקרובה יותר לישוב חשמונאים. אבל ביום שישי הם שצפו וגעשו, הגיעו לגובה של למעלה ממטר וזרמו בעוצמה, סוחפים איתם את כל הנקרה בדרכם, כולל הרבה פסולת הזורמת לכאן מרמאללה, מרחק של כ-14 קילומטרים בלבד, ולגודל הזוועה גם את הילדה הקטנה יעל.

איכשהו הצליחו האב ושלושת ילדיו לרדת את הגבעה הנישאת מעל לתוואי נחל מודיעין, תוך שהם מפלסים להם דרך בין האבנים והקוצים. כשהגיעו אל הנחל, קידם את פניהם נוף מרהיב-עין. האב העמיד את ילדיו והחל במלאכת הצילומים, מתעד את הקסם. ברגע מסוים קלט שהוא נותר עם שניים בלבד, וכי יעל איננה.



קריאותיו נענו בשתיקה רועמת ובקולות זרימת המים, שהיו היחידים להפריע את הדממה. ההלם הכה בו והביא אותו למצב של בלבול. הוא התקשה לומר לעצמו לכמה זמן איבד איתה את קשר העין ותהה האם יתכן שעלתה חזרה אל הבניין, בו הם מתגוררים, בשכונת חפציבה. בדקות הבאות הוא נע בין ניסיונות לבדוק מה קורה בבית לבין אזעקת המתנדבים לעזרתו.

הטייס מבצע נחיתה

"הסחף היה עצום", מספר מזכיר עיריית מודיעין עלית והקב"ט המקומי, יאיר קירשבוים, שמתקשה לעכל את גודל האסון שנחת על העיר. "לא ידענו אפילו מהו גילה של הילדה, מישהו זרק שהיא בת שלוש. עשינו חושבים, והגענו למסקנה שילדה כה קטנה יכולה להיסחף גם למרחק גדול, בלחץ המים ובעוז הרוחות שנשבו באותו יום, והחלטנו - הרבש"ץ שוקי גוטרמן ואנוכי - לתפוס את אחד הרכבים ולנסוע לאזור קברות המכבים כדי לחפשה".

כשהוא מדבר על קברות המכבים, הוא מתייחס לאזור הנחל אליו הגענו בסיומו של הסיור. מדובר במקום בו חוברים יחד נחלי דולב ומודיעין, שם הם זורמים לצד היישוב חשמונאים, מרחק של כמה קילומטרים ממקום האסון.

למרבה הצער, הם לא מצאו דבר. הדיווחים בקשר היו עדיין מבולבלים. איש לא ידע בוודאות האם הילדה במים או שמא שבה לביתה. גם האב לא. כל שידע לספר להם הוא שהילדה בת שבע, ולא כפי שחשבו, ושהיא נעלה נעליים ורודות...

במקביל, ובאותן דקות יקרות, התגייסו אלי חזן ומיכאל בנו לחיפושים הקדחתניים בתוואי הנחל הזורם מתחת לשכונת חפציבה. בשלב מסוים, כשהתברר להם שמדובר בילדה בת שבע, אמר אלי: "לא יכול להיות שהיא לא נתקלה באחת מהצמתים או האיים הרבים המבתרים את הנחל".

מבט בנחל מבהיר על מה הוא מדבר. מעין איים קטנטנים בוקעים להם באמצע שום מקום ובלב ליבו של הנחל, מלאים בגידולים שונים, וגם כמובן בפסולת שנחתה כאן חופשי. "עברנו מאי אחד למשנהו, מנסים לאתר את הילדה", הוא מתאר. בגובה של למעלה ממטר קשה היה להבחין בכל אי שכזה, שבקושי בצבץ החוצה, אבל הם עשו כל מאמץ. "יוסי נסחף גם הוא בזרם המים תוך כדי חיפושים. זה היה פשוט נורא. עכשיו הכול יפה, מזכיר את נופי הגולן ונחל הבניאס, אבל אז זה היה נורא". בשלב מסוים הצטרפו אליהם שני הכבאים המקומיים דוד טאטי ועמרי ממן, מתנדב הכיבוי יוסי ניומן ומתנדב איחוד הצלה נוסף, יצחקי קרויזר.

עוד בנושא:
• מאות משפחות נצורות בשכונת 'חפציבה' בשל השטפונות
• טרגדיה במודיעין עילית: בת 7 טבעה בנחל - ונפטרה בבית החולים • וידאו ותמונות
• הגר"ח לאב השכול: "אינך אשם, זו גזירה משמים"
• נחל שוצף בלב מודיעין עילית • תמונות סכנה
• אסון הנחל במודיעין עילית: המשטרה פתחה בחקירה

"קשה היה להזעיק עוד תגבורת או לעדכן מה קורה", מספר אלי. מתברר שרשת הקשר עבדה בגל הארצי בו קשה היה 'להשחיל' מילה. יוסי מהכיבוי נחלץ לעזרה והחל לשדר על המירס שלו העובד על תדר הביטחון של מטה בנימין.

לפתע נשמו הכול לרווחה. "מצאנו את הילדה", הודיע אלי, "אנחנו מבצעים החייאה".

אולם מהר מאוד קלטו שמדובר במשימה קשה, כמעט בלתי ניתנת לביצוע. הגוף היה קר לגמרי, טמפרטורות המים הנמוכות באותו יום 'קפוא' הם כפי הנראה היו סיבת המוות. כך הוא מעריך. "כשהוצאנו אותה היא הייתה ללא דפק, ולנו לא היו מכשירי החייאה. ניסינו בלי מכשירים לבצע החייאה. בשלב מסוים אף הצלחנו להחזיר לה את הדופק, אבל הבנו שאם לא תגיע עזרה רצינית מהר מאוד, אנחנו חסרי סיכוי להועיל לה".

אל התוואי הקשה הזה הצליח טייס הניווט להנחית את מטוסו. מדובר במטוס משטרתי, המשמש בעיקר לצרכי הכוונת תנועה. אין עליו כל ציוד. "בידיים סימנו לטייס על המיקום שלנו, אני חייב לציין לשבח את הטייס שקלח אחריות וביצע נחיתה. אני מאמין שאם היה מבקש לכך אישור, לא היה מקבל. אילו היה מדובר במסוק של הצבא, אגב, הוא יכול היה גם להוריד לנו חבל עם חובש וציוד, אך למסוק המשטרתי לא היה דבר כדי לעזור לנו, מלבד לקחת אותנו אל החפ"ק, כדי להמשיך שם ולבצע החייאה בתנאים נוחים יותר. ניידת טיפול נמרץ שהוזנקה מהעיר מודיעין השכנה סייעה במלאכה".

אל בית החולים הגיעה הילדה כשהיא עם דופק, אך מהר מאוד נאלצו הרופאים שם לקבוע את מותה. הלווייתה נערכה עוד באותו יום שישי.

רגישות ונחישות משטרתית

מאותו רגע ואילך היה קשה להרגיע את תושבי העיר, ובפרט את תושבי שכונת חפציבה. הבלבול היה רב על הגלוי. אפשר לומר שגם כיום לא כולם יודעים איפה בדיוק אירע האסון ומערבים זאת באירוע נוסף שאירע רק יום אחד קודם לכן, כמו גם לפני כשנה.

מתברר כי כאשר יורדים משקעים רבים באזור, עולה נחל דולב על גדותיו ומציף את הכביש המחבר בין שכונת הגבעה הדרומית של קרית ספר לבין שכונת חפציבה. הכיכר המוליכה אל חפציבה הפכה להיות אי של מים ובוץ, וכך גם הכביש עצמו.

במשך כמעט יומיים מצאו עצמם התושבים כלואים בבתיהם, מבלי שיוכלו לצאת החוצה אל שאר חלקי העיר או מחוצה לה. בהתארגנות מהירה של העירייה הובאו למקום משאיות ורכבי שטח, שעסקו בהעברת תושבים מקצה לקצה.

ובעוד התושבים זועמים על המחדל הזה, שאיש עדיין לא מצא לו פתרון, נחת עליהם האסון הכבד. לא פלא שהם עירבו את הדברים. וכך יכולתי למצוא בכלי תקשורת שונים דיווחים מבולבלים לגמרי כמו "אסון בברכפלד" (שכונה מרוחקת לגמרי, שאין לה כל קשר לאסון הנורא), "משטרת ש"י תבדוק מי היה אחראי לבניית הכביש" (מדובר בתוואי כביש מלפני עשרות שנים. איש אפילו אינו יודע מי יצר אותו, וסביר להניח שערביי הסביבה הם שעשו זאת לצורך מעבר לכביש 443) או "הצפת הכיכר היא שגרמה לאסון" (האסון אירע במרחק של כחצי ק"מ מהכיכר, לא במקום של הצפה, אלא בנחל שיצר אלוקים בששת ימי בראשית).

לשבחה של משטרת ישראל ייאמר שהיא נהגה באב במלוא הרגישות. מלבד חקירה ראשונית שערכה לו עוד בבית החולים, הניחה לו לעבור בשקט את ימי 'השבעה'. סביר להניח שלאחריהם הוא ייקרא לתשאול יסודי. גם המתנדבים עצמם עברו תחקור בבית החולים.

למה הביאו לכאן אנשים

בשיחה עם יאיר קירשבוים, הוא מנסה לעשות סדר 'בשטח' ולהסביר מה הם המחדלים, מי אשם בהם, ומהם פגעי הטבע עמם אין בן אנוש יכול להתמודד.

את השיחה איתו בחרתי לפתוח בנקודה כואבת. היה זה כשעמדנו ליד הכיכר המוצפת בימי גשמים, מימיננו נראה נחל דולב כבר כמעט יבש לגמרי. הכביש המתפתל בין חפציבה לקרית ספר דומה יותר לכביש עזתי עלוב, חלקו הרוס, צר, ויש בו די מקום לנסיעה חד כיוונית בלבד, בעוד ששני כיוונים של כלי רכב, כולל אוטובוסים, עושים את דרכם עליו יום-יום, שעה-שעה.

עם יד על הלב, אני שואלת אותו את השאלה הקשה, למה הביאו לכאן אנשים? למה אפשרו לתושבי חפציבה להיכנס לדירות במצב שכזה? למה העירייה נתנה להם בכלל טופס 4? אנשים משלמים ארנונה, חלקם לפחות, ומקבלים תת-תנאים שכאלו...

למרבה ההפתעה, הוא אפילו משבח את עצם העלאת השאלה. "השאלה אכן במקומה, וכל מי שמגיע לכאן שואל אותה", הוא פותח ואומר, בגילוי-לב צריך לומר.

כדי להבין את התשובה הוא חייב להחזיר אותי אל הימים ההם, ערב אכלוס חפציבה. למען האמת מי כמוני זוכרת את הימים הללו. הייתי אז כתבת שבועון ונשלחתי לסקר את המתרחש בשכונה. אני זוכרת איך אנשים פלשו לדירות בין לילה, יושבים על המרצפות, מעבירים חוטי חשמל מכאן ומשם, ואוכלים ממגשיות שהביאו ארגוני חסד יקרים.

קירשבוים: "באותה עת, באזור השנים 2005 ו-2006, התעקש ראש העיר שלא לאכלס את השכונה ודווקא בגלל סיבה אחרת: המקווה - שבנייתו לא הסתיימה. עם יד על הלב, אני חייב לומר, שהלחצים שהופעלו אז על ראש העיר, איש לא היה עומד בהם. שווי בנפשך כ-500 משפחות שנמצאות בשכירות בירושלים ובבני-ברק, ומשלמות כל משפחה סדר גודל של 3000 4000 שקל לחודש, כאן מחכה להם דירה חדשה ואומרים כולם: 'איזה גוטרמן לא רוצה לחתום על טופס 4'...

"הוא קיבל טלפונים מראשי ישיבות שהיה להם כאן חתן או בן, מחצרותיהם של גדולי ישראל, מפוליטיקאים... ואגב, אני לא אומר שהלחץ לא היה במקומו, כי בשקלול, אני חושב שהוא עשה את הצעד הנכון כשאכלס. ראשית, לגבי ההצפות איש לא ידע ולא חשב שזה יקרה, כי מאז אכלוסה של מודיעין עילית ב-93' אני לא זוכר שהוואדי פה הוצף. כך שהפעם הראשונה שהוואדי הוצף זה היה ב-2010, כך שהוא לא היה אמור לחשוב שזה יקרה. אבל, גם אם נניח היה בא אליו מישהו והיה אומר לו שבמקום שבו אנחנו עומדים בו תהיה הצפה של 48 שעות, שאז התושבים יחיו באי נוחות זמנית..."

• לשוט בסירות כדי לעבור את הכביש...

"כן, או במשאיות וברכבי 4 על 4 שהעירייה דאגה להעמיד לרשותם. לא חושב שמישהו היה אומר לו שזו סיבה טובה, כדי שלא לאכלס אז. כי אני חושב שהדבר הטוב ביותר שניתן לעשותו זה להמשיך להפעיל לחץ על משרד התחבורה ועל המנהל האזרחי.

"אגב", הוא מדגיש, "אני עכשיו מתראיין לא במודיעין-עילית. כי אמנם בצד שמאל שלי ממוקמת הגבעה הדרומית של קרית ספר, מצד ימין שלי שכונות גרין פארק וחפציבה, והכביש שעובר ביניהם ואשר אנחנו כעת דורכים עליו הוא לא בשטח שיפוטה של העירייה!"

כמו בימי הביניים

זה נשמע בלתי הגיוני, אבל אלו הן העובדות בשטח. כביש בין-עירוני עובר בתוך עיר ואם בישראל, חוצה את שכונותיה, סלול בסלילה המתאימה יותר לכפר ערבי מוזנח, מאשר לעיר מסודרת במדינת ישראל המתקדמת. בעוד ראש הממשלה מתפאר בפלאי הטכנולוגיה של מדינת ישראל, בכבישים המהירים אותם הוא עמל לסלול, כדי לרשת את הארץ מצפונה לדרומה וממערבה למזרחה, היה ראוי לו שירד לרגע אל הנקודה הזו שעל המפה, ויתבייש לראות באילו תנאים גרים בני אדם, אמנם חרדים, אך עדיין בני אדם.

"זהו ציר חרבתא הישן. מי שאחראי פה הוא המנהל האזרחי! זה נחשב לכביש אזורי ולא לכביש עירוני", שב קירשבוים וכמעט זועק את הזעקה, שאולי תיפול על אוזניים קשובות. למי בעצם הוא פונה? מן הסתם לאהוד ברק, שר הביטחון שהמנהל האזרחי כפוף למתאם הפעולות לשטחים, קרי למשרדו; אולי לישראל כץ שר התחבורה. הוא עשה מאמץ והגיע אל המקום הזה ביום צום, מוליך אותנו בין נקיקי הנחלים ובין השבילים הרעועים, רק כדי לזעוק את זעקת העיר.

הכביש הזה נוצר מן הסתם בתקופה הטורקית, אולי בידי המנדט הבריטי, אני מנחשת. הוא אינו יודע בדיוק מי סלל, "אבל ברור שהוא היה כאן עוד לפני שקמה מודיעין עילית. זה הכביש שחיבר בין חרבתא ובית סירא, תושבי בלעין ובית צפא".

אגב, ככה בדיוק זה נראה. כביש שמוליך בין חרבתא לבית סירא, בלעין ובית צפא. מתברר שאל החרדים מתייחסת המדינה באותו אופן. אז מה אם עובר אצלם כביש שבנוי בתנאי ימי הביניים. הפרזיטים יסתדרו.

ועדיין, עם כל הכאב שבדבר, אין כל קשר בין מה שראיתי לבין האסון הכבד.

כביש חרבתא עלית

היעד הבא שלנו היה מרוחק כ-300 מטרים מהכביש: החיבור של הנחל עם הכביש עצמו - צינור המוליך את המים מתוואי הנחל אל מתחת לכביש. הבטתי בצינור הזה והוא נראה היה 'בדיחה', לעומת שצף המים שנראה בתמונות מיום שישי בו אירע האסון.

"זהו המעבר שבזמנו המנהל האזרחי שתכנן את הכיכר בגרין-פארק - תכנן שדרך פה יעברו המים. התכנון נעשה ב-99' כאשר בתוכנית הרחבת מתיתיהו מזרח (גרין-פארק, נאות הפסגה וחפציבה של היום) אני שב ומדגיש שהמנהל האזרחי אחראי למקום הזה כי אנחנו נמצאים בשטחי יו"ש ולא בשטחי מדינת ישראל. כאן, ראש הממשלה מצד החוק הוא אלוף הפיקוד".

• איפה נכנס פה משרד התחבורה לתמונה?

"משרד התחבורה הוא חלק מהזרוע של המנהל האזרחי ביו"ש, והוא אמור להיות בתוך הסיפור הזה של סיפור הכבישים. להזכיר, פה מדובר בסך הכול בכביש אזורי, המקום בו אנחנו עומדים בו כעת הוא לא בתחום שיפוטה של מודיעין עילית, זהו כביש חרבתא הישן".

בעבר, אגב, ואני עוד זוכרת זאת היטב, היינו נוסעים על הכביש הזה ממודיעין עילית לכביש 443 מחסום מכבים בואכה ירושלימה. השכונות החדשות עדיין לא הוקמו באותם ימים. "כשהתחילו לדבר על גדר ההפרדה ועל השכונות המזרחיות, תוכנן הכביש הזה על-ידי משרד התחבורה בפיקוחו של המנהל האזרחי. ואם הם חשבו שהמעבר הזה (צינור קטן מאוד) יספיק לוואדי כמו דולב הם טעו. אבל אני מאמין שכשהם חישבו את הקוטר היו שנים שחונות ולא ירדו מספיק גשמים והם היו קטני אמונה לחשוב שביום מן הימים הקב"ה ישפיע עלינו שפע ממרומים והדבר הזה יהפוך להיות מרזב ולא מעביר מים ראוי לנחל".

• יש כאן עוד בעיה כפי שאני רואה אותה. הכביש הזה, כביש חרבתא, נועד להיות כביש בין עירוני, כשפתאום נחתו עליהם פה שכונות בלתי מתוכננות מראש.

"נכון. אחד הדברים שמאפיינים את יו"ש לעומת ישראל, זה שכשבונים עיר בישראל יש תוכנית מתאר ארצית, מחוזית, מקומית, ופועלים יחד עם משרד התחבורה, מנהל מקרקעי ישראל וכו', מתכננים תוכניות ומקימים עיר. פה ביו"ש אין תוכניות מתאר. באו יזמים, קנו קרקעות, חברת קרית ספר באזור הזה (הוא מצביע) בנו באזור הזה. יש פה כביש חרבתא? בסדר, לא מפריע, הוא היה פה הרבה קודם... למרות שכולם ראו שמצד אחד נבנית קרית ספר ומצידה המזרחי קמות שכונות חדשות, את הכביש השאירו כפי שהוא, עם המעביר הקטן שאותו אנחנו רואים כאן".

"גוטרמן האשים כבר מזמן"

• כשבמהלך השנים יש חלופת מכתבים בין ראש העיר, יעקב גוטרמן, לבין משרד התחבורה והוא שב ואמר 'רבותי, תקשיבו, הכביש הזה 'קטן עלינו'.

"אני רוצה להתייחס לשנתיים האחרונות. כי אומר בכנות, לגבי מה שקרה טרום לפני שנתיים, אני לא חושב שניתן להפנות אצבע מאשימה כי לצערנו היו שנים שחונות ועובדה שמאז נבנתה מודיעין עילית איש אינו זוכר הצפה שכזו. וכשזה קרה לראשונה אמרנו אף אחד לא ידע, לא העריכו נכון, לא נאשים אף אחד. לפני שנתיים עלה הנחל על גדותיו והציף את הכביש. אמנם השכונה אז הייתה קטנה יחסית להיום, 300 משפחות לעומת כ-1300 היום. ואז החל ראש העירייה לשלוח מכתבים".

• מה ענו או שלא ענו?

"בדרך כלל המכתבים הראשונים הם שצוות מקצועי מטעמנו בודק את העניין... אני לא יודע אם זה כתוב במכתבים אבל אמרו כולם 'תראה גוטרמן, הרבה זמן לא הייתה פה הצפה, הצפי שלנו סטטיסטית שאולי זה יקרה בעוד 7 שנים, אז יש לנו 7 שנים להתארגן, והם לא לקחו בחשבון שהשנה תהיה שנה ברוכה וגשומה. כפי שהעיתונאים אמרו בתחילת החורף 'למרות שיורדים גשמים השנה תהיה שחונה'. איש לא צפה את מה שיקרה, גם האחראים לא".

• ומה הם אומרים עכשיו, אחרי שכבר קרה מה שקרה, הצפה וגם אסון, למרות שהאסון לא קשור לכל זה, ובכל זאת הוא הציף את העניין לתודעה הציבורית והתקשורתית...

"אם נהיה יותר פרקטיים ונשאל מה נעשה בשטח, אני יכול לומר ששר התחבורה את ההנחיה שנתן כבר לפני כשמונה חודשים לגבי כביש 45 שיורד כאן, מאחורי שכונת גרין פארק לבין שכונת כפר אורנים, כפי שאנחנו רואים מאחורי הוואדי למטה, איפה שהמים עדיין זורמים, שם יעבור כביש שיתחבר לכביש 445 המוליך בין צומת שילת לכיוון נילי".

הכביש הזה יפתור, בין השאר, את אחת מהבעיות היותר קשות של מודיעין עילית: פתח מילוט נוסף לעיר. "כיום למודיעין עילית יש כניסה ויציאה אחת. רוצה לומר שאם הכיכר בכניסה למודיעין עילית נחסמת מכל סיבה שהיא, אין יוצא ואין בא מהעיר. לא אמבולנסים, לא יולדות, לא כלום. שר התחבורה הבטיח שבהזדמנות של בניית הכביש, כ-80 מיליון שקל, מתקציב משרד התחבורה בפיקוח המנהל האזרחי, באותו תקציב יימצא פתרון של חפירת הכיכר חזרה לכיוון הוואדי, ולרדת לעומק ובמקום מעביר כזה קטן, שני מעבירים גדולים ברוחב כל אחד שמשאית תוכל לעבור בו. כי הגם שזה קורה אחת לכמה שנים, והגם שהמכשול שעמד בפני התושבים הוא רק 48 שעות גם זה לא מגיע לציבור תושבים כה גדול, ובפרט שהשכונה הולכת וגדלה ולא מדובר בהתנחלות של 3-4 משפחות".

"קורבן של כל תושבי העיר"

רגע לפני שאנו מסיימים את הסיור, אני מבקשת את התייחסותו של קירשבוים לטרגדיה.

ראשית, כמובן, הוא שולח את תנחומיו למשפחה. "הסיפור לא קל, כי מה שקרה שם זה משהו נורמטיבי לחלוטין שאבא יוצא לחיק הטבע עם ילדיו, גם לי יש ילדים ואני יוצא איתם לחיק הטבע. יש דברים שאנחנו לא מבינים אותם ודווקא אנחנו אנשים חרדים יודעים שזה גזירה משמים.

"אני לא רב של הקהילה פה ולא אגיד לכל אחד מה הוא צריך לעשות, אבל אני באופן אישי הפקתי כמה לקחים מהסיפור הזה, כי אני חושב שכל אחד צריך לדעת שאם זה קרה בעיר שלו - זה מחייב אותו לחשבון נפש. הילדה הזו הלכה כקורבן לכולנו וכדי שנפקח את העיניים".

והוא עובר אל האסון עצמו. "מדובר בוואדי מודיעין, אנחנו כעת בוואדי דולב, זה וואדי שמרוחק מפה כחמש מאות מטרים מהנקודה בה אנו נמצאים. זה אירוע טרגי, זה דבר שיכול היה לקרות בגולן, וקורה בגולן, בשיטפונות בשבוע שעבר בבאר שבע גם ניספו שלושה ילדים, בדואים. אסונות תמיד קרו, ויקרו, כך שאי-אפשר להניף אצבע מאשימה כלפי מאן דהו".

• איך אתה מסביר את הסלט שנעשה כאן? איך אפשר לערבב בין אירוע שקרה כאן, במרחק של כחצי קילומטר, לבעיית הצפה בכיכר ובכביש, אירוע לא נעים של חורף? אולי לא באו לשטח לבדוק?

"תראי, שמעתי הרבה דעות בנושא. חלק אמרו לי שמדובר באינטרסים פנימיים של אופוזיציה כביכול, כדי לרקוד על הדם ולקשר בין הדברים..."

• עד כדי להאשים ראש עיר ברצח ילדה? הדרך קצת רחוקה, לא?...

"אף אחד לא האשים ברצח..."

• משפטים כמו 'דם הילדה על ידיו של גוטרמן', זה קצת מוגזם להטיח דבר כזה בראש העיר לפחות במקרה הנוכחי...

"את זה תשאלי את הגורמים האופוזיציונרים של ראש העיר פה, שמרשים לעצמם במצב כה קשה, במקום לבוא ולהתלכד, כמו שראיתי אצל אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות שבמבצעים שונים ובמלחמות, אופוזיציה וקואליציה התלכדו, וחיכו מה שנקרא עד יעבור זעם. פה לאנשים אין כנראה סבלנות לחכות, לא רק לימי השבעה אלא גם לקבורה.

"כבר ביום שישי שמעתי דברים שהתפלצתי איך מעוותים את המציאות. אבל אני לא רוצה להתייחס אליהם וגם לא לדון אותם, ואני גם לא חושב שאני צריך לדברר אותם. אני נוטה לחשוב שחלק מהעיתונאים שאני מכיר אותם כאנשים ישרים והגונים או לא הבינו במה מדובר כי לא היו במקום או שהם פשוט נפלו ברשת כי בטלפון נתנו להם פרטים בלתי מדויקים.

"אני חייב לציין לשבח את האתר שלכם, על זה שהגעתם למקום, ירדתם ובדקתם פיזית ולא הסתפקתם כמו עיתונאים אחרים בבקשה שאשלח להם מפות במייל או אסביר להם בטלפון. קיימתם בפועל את מה שאומרים חז"ל 'אינה דומה שמיעה לראייה'".

גוטרמן התריע: "סכנת חיים ברורה ומיידית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!