מנהיג 'המתמידים' החדש שנוסע באוטובוסים - פרופיל מרתק

פטירתו הפתאומית, בשיא תפקודו ופעילותו, של הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, מי שעמד בראשות 'ישיבת המתמידים' שנקראה מאוחר יותר גם בשמה "קהל עדת ירושלים", כ-55 שנים. כשהוא מקים ומייסד את הקהילה הירושלמית המפוארת בת כאלף משפחות, על כל אשר בה, במו ידיו. כשהקהילה מתייחדת בדרך ייחודית משלה, הן בדרכי לימוד התורה, הן בשימת דגש על לימוד תורה שבכתב ויסודות האמונה, הן בחינוך המתלווה עם שמחה תמידית ושפה ישירה וחברית עם החניכים, הן בדעתנות יתירה בכל עניין השקפתי שביהדות, כולל גם התעסקות וביקורת מול הבדלי השקפה שונים בתוך היהדות. כל אלה הפכו את האברך המתמידימאי לתופעה ניכרת ובולטת בתוך הנוף החרדי הכללי, ובמיוחד בתוך הירושלמיים בני הישוב הישן.

רבות סבלה הקהילה והעומד בראשה זצ"ל, רדיפות ומערכות שונות עקב משנת חייהם והשקפתם, שהיתה מושא לביקורת בעיני רבים ובפרט מהציבור הירושלמי השמרני. ובכל זאת, גדלו בכמות ובאיכות, והוציאו מקרבם תלמידי חכמים ראשי ישיבות ומורי הוראה, המכבדים את שם הקהילה בכל אתר ואתר לשם ולתפארת. ובשנים האחרונות, עם פרסום ספריו של רב הקהילה "בן מלך" נתוודעה תורתו לשדרות הציבור הרחב, וקיבל הכרה ציבורית מלהיבה מכל החוגים והקהילות, גדולי ישראל שהיללוהו ושיבחוהו בהתלהבות כפי שנדפסו הסכמותיהם בספרי "בן מלך".

הגר"ל מינצברג זצ"ל עם יבלחט"א שר התורה הגר"ח קנייבסקי. צילום: שוקי לרר

הקהילה תפסה עצמה לא מוכנה עם השבר הפתאומי, מנהיגם בן ה-76 כרע שכב כארי על משמרתו בקודש. התרחיש האימתני איך תתנהל הקהילה – שהפכה למעין חסידות רגילה; מוסדות, בתי כנסיות, ישיבות ותלמודי תורה בירושלים ובפרבריה – בלי הנהגתו היחידנית והכריזמטית של רב הקהילה הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, הפכה למציאות שחורה. אך כבר בהלוייה ביום ט"ז חשוון השנה, הוכרז כי בנו הגאון רבי ברוך מרדכי, בן ה-47 מתמנה ל'ממשיך דרכו', ושמו ייקרא 'מורנו' בפי כל המתמידים, שהוא בעצם סוג של אדמו"ר כפי שהיה אביו, שכונה בפי חסידיו 'רבינו'.

מינוי בן כממשיך, הוא בעצם דבר די מקובל בעולם החסידות וגם מעט בעולם הישיבות, אך בקהילת 'המתמידים', שהורגלה לשיחותיו הרבות של הגר"ל מינצברג, שלא פעם העלה ביקורתו על הנוהג שהתקבל, היה המינוי הזה כהפתעה וכחדשנות. ושלא לייחוס אומרים אישים מן הקהילה, כי כעת הם מבקשים 'סליחה' מכל מיני חוגים שזכו לביקורתם בשנים הקודמות, עקב מינוי בן אחר אביו. למרות שיש גדולים ומבוגרים ממנו.

דווקא כניסתו היתה די חלקה, והוא התקבל רשמית על ידי רבני הקהילה בזרועות פתוחות ומחבקות. אמנם אין לו את הניסיון ואת הכריזמה של אביו, ובדברים מסוימים באופיו ובדרכי הנהגתו הוא אף שונה מאביו לגמרי, אך חשיבותו והיותו בנו של הרב, ובעיקר המטרה המשותפת למנוע מחלוקת פנימית או לחילופין התפוררות – איחדה את הציבור מול תפקידו החדש.

הממשיך, יש בו גנטיקה דומה לאביו, ביישוב הדעת, בנימוסיות ובמאור הפנים שלו, שהייתה גולת כותרת ביכולתו לאחד את הציבור תחת הנהגתו. וגם בדרשות ובשיחות שכבר נשא עד כה מרבה הוא לצטט את אביו בדברי תורתו, כאשר אין הוא לכאורה 'מחדש גדול' כמו אביו. אך זהו דווקא דבר המוצא חן בעיני הציבור הפנימי, שם מתחברים יותר לפורצי דרך מאשר למשמרי דרך. הדעתנות האישית של 'הממשיך' מקסימה את הציבור. אומרים שכבר בחודשים הספורים, הראה את כוחו לעמוד על דעתו וניקיון רוחו, גם מול הרצונות והאינטרסים של מנהלי מוסדות מתוך הקהילה וכדומה.

הגרב"מ מינצברג בקדיש במסע הלווית אביו. צילום: קובי הר צבי

כמו אביו, אף הוא נוהג בפשטות בהליכותיו. הוא גר בשלוש השנים האחרונות בביתר עילית, שהיא אחת משלוחות הקהילה, עם 250 משפחות של אברכי מתמידים. מדי יום ביומו אפשר לראותו מחכה לאוטובוס המקומי ונוסע עמו לירושלים כאחד האדם. לא רכב צמוד ולא גבאים, רק הנהגה טבעית כאברך מצוי – למרות שהוא נחשב כעת כמנהיג של עדה בת אלף משפחות.

גם מהציבור הכללי, המכרים והמוקירים מהמגזר החסידי והישיבתי, מקבלים את מינויו באהדה גלויה. עקב היותו דמות בעלת שיעור קומה, של חשיבות ורוממות, עובד ה' בולט באורחותיו החשובים, ודבוק בתורה כל ימיו. מין מסתגף שאינו מפגין את חשיבותו בפני כל ונוהג בפשטות גמורה. החסידים אף מעריכים את ה'כניעה' של הקהילה המתמידימאית, להעמיד בן כ'ממשיך דרך'.

הצלחתו הפנימית והציבורית, תלויה כמובן בהמשך ההתפתחויות פנימה. כעבור זמן של הנהגת הקהילה בראשותו. אך אנשי 'המתמידים' כבר יודעים להבטיח, כי צעירי הקהילה והבחורים, שהכירו פחות את רבי לייב זצ"ל בשיא עוצמתו ופריחתו, יתחברו יותר לדמות החדשה מבלי 'געגועים מיותרים' למנהיג שעזב את עולמו. מה שמתקבל יותר קשה אצל המבוגרים ותלמידי החכמים שבקהילה...

הגאון רבי ברוך מרדכי, הוא הבן השני, השישי מילדיו של הגר"ל זצ"ל. הוא בן 47 נולד בחודש שבט תשל"ב.

בצעירותו הוא למד בישיבת הרב קרשינסקי בירושלים, שהיתה נחשבת בימים ההם לישיבה למחוננים. ובהמשך בישיבת פוניבז' בבני ברק, והינו מקורב במיוחד לראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי ושוב בישיבת 'טורדא' המסונפת אז לישיבת 'המתמידים' בראשות אביו.

אפרופו לימודיו בישיבת פוניבז', עם פטירת הגאון רבי לייב זצ"ל, טרם מונה בנו לרבה של קהילת 'המתמידים', עלה הגרב"מ למעונו של מורו ורבו הגרב"ד פוברסקי להתייעצות אודות המשך דרכה של הקהילה, הגרב"ד פוברסקי שהיה קשור בקשר תורני איתן עם הג"ר לייב זצ"ל וממילא שהיה מעורב תדיר בענייני הקהילה הקרובים אל ליבו, דחף את תלמידו לקחת על עצמו את עול הנהגת הקהילה, תוך שהוא מבטיחו לעמוד לימינו בכל עת, לא זו בלבד אלא שהגרב"ד כינס במעונו את ראשי ורבני קהילת 'המתמידים' ועודדם לעמוד לימין הרב הנבחר. עם תום ימי השלושים לפטירת הגר"ל זצ"ל נסע הגרב"ד במיוחד להשתתף במעמד ההספד ובתום הספדו ציין כי זכה רבי לייב שענייני הקהילה יימשכו כפי הנהגתו, ע"י בנו ממשיך דרך אביו שנבחר משמים להמשיך דרכו.

הגרב"מ מינצברג עם מורו ורבו הגרב"ד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז'. צילום: שוקי לרר

בגיל 19, נשא לאשה את בתו הבכורה של הרה"ח ר' ברוך שפירא, מאשלג-חב"ד. השידוך היה נחשב בעת ההיא משום חידוש, כי באותה תקופה (שנת תשנ"א) היה מתח עצום בין קהילת 'המתמידים' לבין חסידות חב"ד, בעקבות דיבוריו השונים של הגר"ל זצ"ל. יש אומרים כי הרב שפירא ששימש כר"מ בישיבה חבדי"ת אולץ להתפטר מתפקידו, עקב הכעס של ההמון החבד"י על השידוך שעשה עם הרב מינצברג.

דווקא לעומת שאר בניו של הגר"ל, היה הרב הממשיך מרוחק מעט מהאווירה המתמידימאית. כל השנים היה גר בשכונה המרוחקת "נווה יעקב" הירושלמית, ומתפלל בבתי כנסת ליטאים שונים וממיודעיו של הגר"צ ובר. וכטיפוס מבקש אף קנה משנתו ההשקפתית משאר מקומות, ובייחוד מחסידות ברסלב (וכמה שנים אף נסע בראש השנה לאומן, למורת רוח אביו). אף כשעבר לביתר היה מתפלל בבתי כנסת שכונתיים בעלי נוסחים שונים (ביניהם נוסח קרליבך), עד לפטירת אביו לאחרונה.

בשנותיו הבוגרות יותר, חזר ביתר שאת להתחבר לרוח הקהילה, כשנתמנה לר"מ בישיבה קטנה 'אור התלמוד' ומאוחר יותר בשיעור ב' של ישיבה הגדולה "תורת ה" של קהילת 'המתמידים', שם הוא משמש אגב, עד עצם היום הזה, כר"מ בעיון לבחורים בני 17-18.

הגרב"מ מינצברג בלימוד באוטובוס מביתר לירושלים. צילום: מתוך הטוויטר של משה ויסברג

מילדותו נודע כבעל נשמה של צדיק, כך גם בימי בחרותו ובהמשך בימי אברכותו, נוהג כל השנים כסוג הנקרא בעגה הישיבתית 'צו"לניק'; הדבוק בקנייני התורה הכוללים מיעוט תענוג מיעוט שינה ומיעוט שיחה. בשכונתו הוכר על ידי רבים כעובד ה' מופלג וכמאריך בתפילה בדביקות.

כבר לאחר נישואיו ביקש אביו הגדול לצרפו לצוות המדריכים והמשפיעים בישיבת 'המתמידים', אך עקב תכונתו השקטה והאופי המופנם לא הצליח הניסיון היטב. ולמירב האבסורד כעבור חצי יובל שנים, הוא חוזר לאותו מקום בדלת הראשית – כמשפיע ומנהיג הראשי של כלל ישיבת 'המתמידים' ומוסדותיה.

הגרב"מ מינצברג בשריפת חמץ ביום שישי האחרון ערב פסח תשע"ט על יד ביתו בביתר. צילום: באדיבות המצלם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!