ספקו את ה'שמן' לילדיכם • תבלין לשבת

בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

פורים זה פורים.

בשבוע הבא עלינו טובה, יבוא לנו יום בו כל אחד, הורים או ילדים, יכולים להפוך בן לילה לשוטר, חייל, רב, אדמו"ר, או כל אשר יחפוץ ליבו.

אבל, תארו לעצמכם שבאמצע יום רגיל של חול, הייתם יוצאים מהבית ורואים את השכן שלכם הולך ברחוב מחופש לשוטר או לרופא? סביר להניח שההמלצה הראשונית עבורו הייתה למהר לרופא אמיתי, וכמה שיותר מהר, יותר טוב.

ומה איתנו? האם אנחנו לא מתחפשים מדי פעם באמצע השנה, בסתם יום בהיר? עוטים תחפושת מלאה והופכים לילד או אפילו לתינוק.

הכרתי אב יקר שהיה נפגע מכל התנהגות לא ראויה של ילד ה'סנדוויץ'' שלו. לא פעם כאשר הילד היה 'משתולל', או חוזר עם ציון שהוא לא מעל 80, האבא היה פשוט נפגע. כאשר שוחח איתי על זה, הוא הסביר בנימוקים מפורטים, מדוע בנו עושה לו את זה 'בדווקא', ותגובותיו היו בהתאם. אמרתי לו באחת ההזדמנויות, שאילו ההתנהגות שלו לא הייתה מזיקה לילדיו, זה אכן לא היה דבר שאמור להוות הפרעה לאיש.

חשיבות ההדלקה של נר

בפרשת השבוע כתוב:

בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

בפסוק שלפני כבר נכתב "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", והנה שוב התורה חוזרת 'מאת בני ישראל'. ובכלל, כל הנושא של תרומת השמן, יכול היה להיות עדיין חלק מפרשת תרומה, ומהי הסיבה שדווקא זה פותח פרשה חדשה?

אנו רואים גם שהתורה מלמדת אותנו בדיוק רב את כמות השמן וזמן ההדלקה, ונוקטת בלשון יחיד כשאומרת שבאוהל מועד "יערוך אתו" ומיד אחרי זה בלשון רבים 'אהרון ובניו'.

אנו יכולים ללמוד מזה, שכל מה שקשור להדלקה של נר הוא נושא בפני עצמו, כי חשיבותו עצומה. ההדלקה חייבת להיות דווקא מערב עד בוקר. ערב, לפני שתחשך החמה.

כל אדם הוא נר אשר דולק, ואנו כהורים כדאי שנזכור שאנו מחויבים לדאוג לאספקת שמן (אהבה וחום). רש"י מפרש שחייבת להיות כמות מדויקת לשמן בכל ההדלקות. לפעמיים הורים 'חונקים' את הילדים מרוב אהבה חום ודאגה, וגם זה, ברגע שהכל מורעף לא איזון ופרופורציה, לא בהכרח חיובי. צריך לזכור שיש מידה לכל דבר ויש זמן לכל דבר.

עלינו גם לשנן לעצמנו, שאין שום סיכוי בעולם שאנו נהיה במקום ילדנו, או ילדנו במקומנו. דבר שאנו כהורים עושים או מבינים, הילדים לאו מסוגלים לראות זאת מאותה זווית ראייה שלנו. הידיעה הזו, גורמת לכבד את זה שהם שונים מאתינו, בדיוק כמו שאנו שונים מהורינו.

דבר נוסף הוא ההבדל בין מה שאנו מעבירים לילדינו, לבין מה שהם עושים. מפני שעצם החינוך והלימוד שאנו מלמדים אותם, הוא כבר מצווה בפני עצמה. ההוצאה של הדברים לפועל ויישומם בשטח, זהו כבר דבר נוסף וזכות נפרדת.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימן:

א. איזה דברים אתה יכול לעשות על מנת 'להדליק' את הילד שלך, להאיר אותו ולגרום לו להרגיש מיוחד?
ב. מה הם הדברים שיכולים לגרום לילד שלך לעשות את מה שאתה מבקש?

שבת שלום

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!