חני מלול מציגה: השיטה שמשתלטת על חובבי הסדר

זה התחיל מהצצה קטנה לתוך חדר העבודה של חמותי. היא שלחה אותי לקחת משם משהו, וכשנכנסתי לקח לי רגע לקלוט מה קורה שם. מאות ספרים היו על הרצפה בשורות אינסופיות, ומדפי הספרים שקישטו את רוב קירות החדר היו ריקים לחלוטין. כשירדתי חזרה ושאלתי אותה לפשר הבלגן. היא סיפרה לי על הספר החדש שקראה, אחרי שנחשפה אליו בעיתונות והבינה שהוא להיט עולמי. כך בעצם גיליתי שיטת הארגון והסדר היפנית המכונה קון מארי.

לפני שאני מספרת לכן על השיטה הזאת שמשתלטת על חובבי הסדר ולא רק, אני רוצה לציין שזהו לא טור פרסומי לשיטה, שמליוני עותקי הספרים שהיא מכרה לא ממש זקוקים לנו, אלא יותר סיפור אישי אל תוך הלב שלי, מה זה עשה לו, ואיך מגלים מה פשוט עושה לנו שמח בלב. פשוט. תזכרו את זה!

קראתי את הספר פעמיים, ועוד פעם ברפרוף כדי לקבל את הפוש הראשוני לקום מהספה וליישם. הספר מתאר איך אנחנו נוטים להתמקד בכך שחסר לנו מקומות אחסון, בכך שהבית שלנו לא מספיק מרווח ובעובדה שבן הזוג או הילדים פשוט לא מסוגלים לשמור על הסדר, כשבעצם זאת כלל לא הנקודה. בעולם עם תרבות רכישה לא הגיונית בעליל אנו עוטים על הנפש שלנו עוד ועוד שכבות בדמות בגדים, צעצועים, ספרים ועוד ועוד פריטים פיזיים שכמו במטאפורה מעיקים על הנפש.

הספר מתאר תהליך שבו אנחנו אוספים את כל הפריטים שיש לנו, הכל מהכל. והכלל הוא שפריט שלא הבאנו לתהליך בפעם הראשונה עובר ישירות לערימת הפריטים שאנחנו מתפטרים מהם. וכשהכל בערימה אנחנו אנחנו מחזיקים ביד פריט פריט ושואלים את עצמינו האם זה באמת משמח לנו את הלב. האם כשאני מחזיקה את הבגד הזה אני רוצה ללבוש אותו ולראות אותו מול העיניים שלי תמיד. לא כמה שימושי הוא, לא האם לבשתי אותו בשנה האחרונה, לא האם הוא חדש או ישן, מרופט או במצב מעולה, רק האם הוא משמח אותנו. וכך מחליטים מה להשאיר ומה לא.

כששומעים על השיטה זה אולי נשמע כמו איזשהו הסבר טכני על איך לסדר את הבית אבל תוך כדי קריאת הספר, ולאחר מכן עם הצעדים בפועל, מבינים שהתהליך הרבה הרבה יותר עמוק מזה. הוא נוגע ברבדים העמוקים של הנפש, בדפוסי אגרנות ושימוש, בבריחה לצריכה ועוד הרבה.

כשהתחלתי לקנמר (המונח הסלנגי ליישם את שיטת קון מארי) את הבית שלי, ולתעד את הצעדים באינסטגרם, לא האמנתי שאקבל טירוף כזה של פידבקים.

אני אמנם לא וותיקה באינסטוש, ובכל זאת, שיתפתי שם המון בשנים האחרונות ועוד לא היה שיתוף שהחזיר לי כל כך הרבה אהבה, הזדהות ושיתופים חזרה בעצמות כאלה. מאות הודעות, עשרות נשים שקיבלו השראה ומרץ לרכוש את הספר, לנקות, להתנקות, להתפטר ולעשות לעצמן נעים בבית ובנפש. זה ריגש אותי, זה חימם לי את הלב וזה גרם לי להבין טוב יותר את מה שידעתי כבר מזמן, בית פיזי, מנטלי ורגשי הוא רצון חזק ועצמתי של כל אחת מאיתנו.

מי שגדלה בבית מפורק - רוצה אותו בנוי היטב, יציב וחזק. מי שגדלה עם בית מאוחד רוצה אותו בדיוק אותו דבר. הלב פשוט רוצה את הדבר הזה, שאם יש אותו, האתגרים של החיים מרגישים אפשריים יותר.
את המטבח שלי עוד לא קינמרתי אבל כשסידרתי את מגירת התבלינים שלי הבנתי שהיא עושה לי שמח בלב. וכמו שיטת קון מארי, החוץ והפנים הולכים ביחד, וכך עלה לו הרעיון הכיפי הבא: ערכת מדבקות לתבלינים בעיצובי, וסט הצנצנות שיהפכו חלק קטנטן ומשמעותי במטבח לנעים, אחיד וכיפי לשימוש.

חלום קטן יוצא לו מהמגרה, הבטן מתהפכת ואני מסוקרנת כבר לשמוע מה חשבתן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!