פרשות דרכים עם המצלמה של חני אייזנשטיין: סיפור הנוצה

אני יודעת שהעולם נחלק לשניים: לאנשים שחולמים בלילה ולאלו שלא. אז אני משתייכת לאנשים שחולמים, אבל לא רק חולמים - אלא גם מרגישים אותם. השבוע זה קרה לי, קמתי נסערת מחלום מוחשי. העניין הוא שלפעמים אני מרגישה צורך מתוך שינה, לשתף בזה את מי שלידי ואז אני מדברת או צוחקת בקול... סטיתי מהנושא - שוב חלמתי.

ובחלומי יצאתי לחצר הבית, והיא הייתה יפהפייה. היו בה עצי פרי, וחיות נדירות ויפות שהסתובבו חופשי.  מיד עברה לי מחשבה בראש: "איך את הולכת לצלם במקומות רחוקים, כשיש לך את כל זה בחצר של הבית?!"

אמיתי, ככה התעוררתי. כמובן שבאווירת הבוקר והיום האינטנסיבית, הכל נשכח. שעות אחר כך לקחתי את המצלמה ביד וניסיתי לצלם צילומי מאקרו- צילומי פרטים קטנים. חיפשתי נמלה, או איזה ג'וק שמסתובב במטבח רעב. ולמרבה הצער, דווקא כשהייתי צריכה אותם, כל כך לא מצאתי.

ואז, האיר את עיני החלום, על מה שמחכה לי בחצר הפרטית שלי, על כך שאני מחפשת רחוק מדי...

עמדתי שם, ולשבריר שניה השפלתי את העיניים. על הבלטה האפורה עליה עמדתי באותו הרגע ממש, נחה נוצה קטנה, לבנה. הרמתי אותה בעדינות, ובלי לחפש רחוק נגלה לעיני האושר הגדול אותו חיפשתי: קווים רכים ושעירים, אין סוף פרטים, עדינות שלא נגמרת, ישבתי ותקתקתי ובכל סוף השבוע הזה הכרחתי את עצמי לעצור כמה פעמים בדיוק במקום שבו אני עומדת, להתבונן לרגע במה שנמצא סביבי, ולנשום רגעים של אושר - בלי ללכת רחוק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!