עמלק האירופי שכן וצמח בעם הכי מתורבת ומנומס

עמלק מסמל את יצר הרע של האדם. עמלק מסמל גם את הרוע שבעולם. עמלק ממוקד מטרה לרדיפת עם ישראל, כשנופלים בפח הספק: "היש ה' בקרבנו אם אין". וכך נאמר בפסיקתא דרב כהנא: "עמלק עם לק, אומה שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נשכן. אמר המלך כל מי שיבא ויפרוץ גדר ישכנו הכלב. בא בנו של המלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב. כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל וכו' שאמרו 'היש ה' בקרבנו אם אין', הוא אומר להם "זכור את אשר עשה לך עמלק".

אך לפני שמונים שנה ראינו את עמלק שבא ללוק דמן של ישראל באירופה. הכלב הנאצי לא היה יצור פרא חסר תרבות, כחיות רעות שביער האנושי. עמלק האירופי שכן וצמח בתוך העם הכי מתורבת ומנומס בין עמי תבל. במשך מאות שנים התגאו העמלקים שהם "הגזע העליון", של בני האדם. הם "עליונים" על פני העמים הברבריים, חסרי התרבות, שדומים לחיות ושרצים. בדרך ההגיון הגרמנים המנומסים היו צריכים להתנגד בכל תוקף נגד זוועות הנאצים העמלקים שיצאו להשמיד להרוג ולאבד עם שלם. לכאורה, זה היה מתאים יותר לעמים פראיים שוכני היערות או המערות, שהחנית והחרב הם כלי אומנותם. אומות שאין להם כלים משפטיים, חוקים מסודרים של מוסדות דמוקרטיים, אין בהם אמנציפציה וזכויות האדם. זה נשמע יותר סביר שיעשו זאת אנשים שלא למדו ולא ידעו השכלה ולא שמעו על נימוסים אנושיים, מהוריהם ומוריהם. איך זה מתאים דווקא לעם הגרמני, שהתמסר כולו למשטר הנאצי מתוך בחירה ולא מתוך כפיה כלשהי?

העם שהתנשא אפילו על העמים הסלאווים והאסיאתיים, שידיהם דמים מלאו, דווקא הם הפכו לכלב הרע של העולם! לא זו בלבד, אלא שהם עשו זאת בכל הנימוסים ובסדר מופתי של האליטיסטיים. כלבי הרוע העמלקי המנומסים גייסו למכונת ההשמדה והרצח, גם את העמים הסלאווים, הרוסים ועמי מזרח אירופה. עמים שלפי "תורת הגזע", צריכים לשמש כעבדים לגזע הארי המלומד והמנומס.

אחד הכלבים הגדולים, מבצע "הפתרון הסופי" היינריך הימלר מצולם כשהוא מאכיל בהומאניות כלב רעב. הוא אף אמר בסעודה מפוארת של קצינים לבושי מדים צחורים שישבו ליד צלחות ומזלגות וסכו"ם מוכסף את המשפט הבא: "ראו את עליונות העם הגרמני אשר הנחיל לעולם את כללי הנימוס. אפילו קצינים שראו את כל המיאוס במזרח אירופה, לא זנחו את כללי הנימוס הגרמני בחדר האוכל". "ומח שמו וזכרו ונימח זכורו מלהזכירו". למדנו מכך שעמלק אינו כלב פשוט המתרוצץ בעולם הפרימיטיבי החייתי, אלא עם-לק. מלומד ומשכיל שאוכל בנימוס עם מזלגות ונועץ חרבות ומלקק את דמם של ישראל, השואלים: "היש ה' בקרבנו אם אין".

•••

אסור לנו לשכוח למחות את זכרו של עמלק, לא רק על מה שהיה בעבר אלא גם בהווה "עד שיהיה השם שלם והכסא שלם". מה נשתנה עמלק מכל האומות שנלחמו בישראל, הכנענים, החיתים, האמורים, המואבים והעמונים וכו'? אין מצוה לזכור אותם ולמחות זכרם. רק את עמלק מצוה לזכור ולהזכיר בכל שנה ושנה ולמחותו. מחיית עמלק הוא משש הזכירות שאומרים כל יום "זכור את אשר עשה לך עמלק". הענין הוא במשמעות זכרו של עמלק דווקא. ומהו זכרו? שלטון הרוע בעולם, הוא זכרו של עמלק. יצר הרע נמשל לעמלק. עמלק הוא אבי כל הרעות בעולם, הרוע האישי, הרוע הציבורי, הרוע הלאומני והרוע העולמי.

יש לאדם הפרטי יצר טוב, ששואף להגביר את התכונות הטובות שבנפש האדם. "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" (קהלת ג) הרוח הטובה בנשמת האדם שואפת להתעלות בטוב והרוח הבהמית שואפת לרדת לתחתית. יצר הטוב מנסה להגביר את התכונות הטובות להכניע את היצרים הרעים והאפלים של האדם. דרך החסידות היא להפוך גם את היצרים הגשמיים והאנוכיים לעבודת ה'. כמאמרם ז"ל: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע". (ברכות פ"ט מ"ה) מלחמת היצר טוב הוא לא רק להתגבר על היצרים הרעים אלא להפכם לטוב עד שיהפכו ל"על לבבך". החסיד עובד את השם ביצר הטוב וביצר הרע. לעומתו ניצב יצר הרע ואף הוא אינו מסתפק בהגברת הרגשות והיצרים הרעים והאסורים על המידות הטובות. שאיפתו היא להפוך גם את התכונות הטובות לרוע. הוא מטיל בהם את רעל הספקנות והכפירה בצוף הדבש והמתוק של עשיית הטוב בעיני ה'. הספקנות והציניות הם שורש הרע בעולם.

"עמלק" בגימטריה "ספק" (240). העמלקים תפקידם לקרר את האמונה באמצעות הטלת ספק באמונה. עמלק לא מצליח לדרדר את האדם לבאר שחת בבת אחת. אף אחד לא ישמע לכפירה ישירה בחי העולמים. אין החי יכול להכחיש את החי עולמים. אדם שרואה בעיניו כי הוא נושם וחי והולך ברגליו עד שהוא מת ברגע והוא מפסיק לראות וללכת ולחיות, מבין בעצמו שאין מקרה בעולם כלל. יש מי שממית ומחיה ומצמיח ישועה. לכן עמלק משתמש בהשכלה כללית ובידע חלקי ומגמתי, כדי לבלבל את מוחו של האדם. זאת זריקת רעל הספקנות. הוא אינו כופר ולא מסיר כיפה, הוא רק מטיל ספק בהשגחה פרטית וחולק על סמכות ההלכה. הוא אינו רוצה לדעת באמת מה אסרה תורה, אלא כדי להתיר את האסור ולאסור את המותר. כך היצר הרע מבלבל את האדם עד שהוא כופר בעיקר. "ואם בחקתי תמאסו" - מואס באחרים העושים. "משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים. "לבלתי עשות" - מונע את אחרים מעשות. "את כל מצותי" - כופר שלא צויתים לכך נאמר את כל מצותי ולא נאמר את כל המצות. "להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר. הרי שבע עבירות הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית ואלו הן: לא למד ולא עשה מואס באחרים העושים, שונא את החכמים מונע את האחרים כופר במצות כופר בעיקר" (רש"י בחוקותי) כך לגבי היחיד וכך הוא מטעה את הציבור וכך גם הוא מצליח להטיל את ארס הרוע לעולם כולו.

•••

יהודי מאמין וישר יודע כי הבחירה שנתן הקב"ה לאדם בין רע וטוב, אינה נותנת לו סמכות לקבוע מה הוא טוב ומה הוא רע. רק הקב"ה קבע בתורתו מה זה טוב ומה זה רע. "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". הבורים שבלעו את רעל ההשכלה במעוזי יצר הרע, טועים ומטעים לאמר כי לאדם ניתנה הבחירה לקבוע מה זה טוב ומה זה רע. "אני בוחר את המעשים הטובים לפי הערכים שלי" - הם אומרים. בכל בית סוהר יושבים רוצחים ופושעים שהחליטו לבחור ערכים שלהם ב"בבחירה חופשית". מחבלים ארורים שרצחו אנשים נשים וטף חפים מפשע, בטוחים בעצמם שהם עשו את המעשה הטוב לטובת עמם לשפוך דם נקיים. גם העם הגרמני המלומד, בחר בדרך "הפתרון הסופי" לבעיה היהודית, כמעשה טוב ומועיל לעולם כולו. יש גם היום רופאים ב"עולם הנאור" שרוצחים חולים סופניים בבתי החולים ורואים בזה מעשה הומאני לטובת החולה. ללמדך, שיצר הרע עלול להטעות את האדם להפוך לחיה הגרועה שביער העולמי.

על כל אלה אמרה תורה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". אמר להם הקב"ה: בני, אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם".

המן "הפיל פור הוא הגורל". המן העמלקי בקש להשריש בלב העולם כי הכל הוא גורל ומקרה. לכן נאמר "ויספר המן לזרש אשתו וכו' את כל אשר קרהו". לעומתו התייצבו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה להחדיר את האמונה בה'. גם בעת ההסתרה הנוראה ביותר: "אסתר מן התורה מנין ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא", הם לא נכנעו לגורל המקרה. אין גורל ואין מקרה. זה לעומת זה התייצב מרדכי כנגד המן "אשר קרך בדרך". והשתמש באותה מילה: "ויגד לו מרדכי את כל אשר "קרהו" ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים לאבדם".

יהיה רצון שנזכה לראות במפלתו של עמלק ולשמוח בשמחתו של מרדכי הצדיק "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" בב"א.

(פורסם בהמחנה החרדי)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!