מורשת נתניהו • ביטול 'חוק טל' מעלה געגועים למנחם בגין • טור מיוחד

השבוע, לראשונה, הצליח פוליטיקאי חרדי לשכנע אותי שיש גם הסבר לוגי לחובת ההצבעה למפלגות החרדיות, מלבד ההסבר של 'ועשית ככל אשר יורוך'.

מפתה לחשוב (והמפלגות החרדיות עושות הכול, כדי שיהיה לנו קל לחשוב כך) שמדובר במצווה שאינה מובנת בהיגיון השכלי. אתם יודעים, כמו פרה אדומה. כך ציווה אלוקים, נקודה. מבינים, או לא מבינים - כלומר, בדרך-כלל לא מבינים. הם שקרנים, הם לפעמים מושחתים, הם דואגים בעיקר לכיסאם, אז למה לא ללכת 'ישר' למפלגה חילונית משפיעה, להעניק לה קולות ולצפות להשפעה בשטח?

האוטובוס הסיני

רבים הם החרדים המתפקדים ל'ליכוד'. מאז ומתמיד היו חרדים בליכוד, יש להם אפילו מעין 'מפקד' חרדי בשטח. בעצם, היום כבר יש כמה וכמה מפקדים שכאלו.

אחד מהם הוא חרדי שבהחלט מצליח לא רע בעסקים. חס וחלילה, לא בגלל שהוא קשור ל'ליכוד'. מה פתאום. 'במקרה', לפני מספר ימים, צדה את עיני ידיעה מעניינת ולפיה חברה שבבעלותו החלה לייבא לארץ אוטובוסים מתוצרת סין ביבוא בלעדי.

לאירוע ההשקה, איך לא, הגיע שר התחבורה, ישראל כץ, בכבודו ובעצמו. טוב, לא בכל יום משיקים בארץ אוטובוס כל-כך מיוחד, ועוד מתוצרת סינית. לא, מה פתאום, אין לזה שום קשר לכך שהחרדי תומך במועמדותו. ובכל זאת, אני תוהה אם השכן שלי בבניין היה מתחיל לייבא אוטובוסים היה זוכה להשתתפותו של שר התחבורה באירוע ההשקה.

אבל עזבו אתכם מזה. מקסימום, ככה זה בדמוקרטיה והכול בסדר. בעצם, למה לא? חרדים היום נמצאים בכל מקום. יש להם קבוצה שתומכת במשה פייגלין, יש להם גם קבוצה שתומכת בנתניהו. יש להם קבוצה שתומכת בשאול מופז לראשות 'קדימה' ובהחלט יש להם גם קבוצה (את המפקד יצא לי לראות השבוע במזנון הח"כים. סתם נכנס לאכול, היה רעב. למה הכניסו אותו לשם? אולי בגלל הזקן המסודר) שתומכת בציפי לבני.

ושלא תטעו. בעוד אנשיה של לבני מאשימים, לא באופן רשמי כמובן, את מחנה מופז בחבירה לחרדים, בעין הם קורצים הצידה לקבוצה החרדית של עצמם. אפילו למפלגת העבודה יש מתפקדים חרדים, ועוד קצת חב"דניקים ב'ישראל ביתנו' וכמובן הרבה ב'איחוד הלאומי'.

מי אמר שהם טועים? אני שבה ושואלת את עצמי בכל מערכת בחירות מחדש. אז יתכן שאילו הייתה בארץ שולטת השיטה האמריקנית המצב היה מעולה. שם החרדים משפיעים 'מבפנים'. פה, כל עוד השיטה לא משתנה, תשכחו מזה. מתברר שחרדים ממש לא משפיעים מבפנים!

"כמעט כל הליכודניקים הם נגד חוק טל ונגד חידושו בצורה כזו או אחרת", אמר לי השבוע אחד מבכירי הליכוד. לא קשה היה לי להאמין לו.

שאלת הזהות

רק השבוע, בדברים שנשאה שרת התרבות והספורט לימור לבנת ב'כנס ירושלים', הבהירה דעתה בנושא. "ברור לכל שלא מדובר פה בשאלות פרקטיות בלבד – גיוס, לא גיוס וכן הלאה; מתחת לפני השטח רוחשת כל הזמן שאלת הזהות שלנו, שבמסגרתה החרדים מייצגים קוטב מסוים בזהות הזאת.

"מעבר לדרישה לשוויון בנטל וגם מעבר לקיטוב הנראה הולך וגובר בין המחנות – קיטוב שמביא לעתים לצערנו לתופעות של שנאה הדדית – אפשר לראות את הרצון של החברה הכללית לראות את החרדים משרתים בצבא גם כרצון לכלול בתוך הזהות הישראלית הכללית גם את הזהות החרדית! אנחנו לא מוותרים על החרדים, אנחנו מבינים שהם נמצאים בתהליך של השתלבות הולכת וגוברת בחברה הישראלית, תהליך איטי אמנם אבל הוא מתחולל ממש עכשיו לנגד עינינו – ואנחנו מבקשים לעזור לתהליך הזה להתפרש על תחומים נוספים ובראשם הנשיאה בעול השירות הצבאי".

לימור לבנת אינה שונאת חרדים. היא אפילו רחוקה מזה. דעתה היא הדעה השולטת ברחוב הישראלי, שמאל ימין ומה שביניהם: חרדים צריכים להתגייס לצה"ל. נקודה. לעיתים הפשרנים מגיעים דווקא ממפלגות השמאל.

מי שקרא את הראיון שערכתי השבוע עם בוז'י הרצוג יכול היה לראות זאת. לא בטוח שלנתניהו היה את האומץ לומר את מה שבוז'י העז לומר. בעד שירות אזרחי, לאו דווקא התעקשות על שירות צבאי, ו'כן' לחבורת לומדים רצינית.

אחד היה בגין

קצת קשה לנו, החרדים, להבין מה הם אינם מבינים. כשביקשתי מהפוליטיקאים החרדים לנסות ולהסביר לי מה פשר ירידתם לבונקר והסתתרותם מאחורי משפטים של 'לא רוצים להגיב בנושא', הם שבו והבהירו לי: אין כל דרך שבעולם להסביר את עמדתנו בנושא לאדם חילוני.

אחד השרים הבכירים אף סיפר לי, כי ניסה לערוך סימולציות עם עיתונאים חילוניים, חברים, עליהם הוא סומך. ולא, שום הסבר שניסה לומר לא התקבל, למרות שמדובר באדם שבהחלט יודע את העבודה כשמדובר בהסברה. מסקנתו החד משמעית הייתה: שתיקה עדיפה בעת הזו.

הזמירות הנשמעות מסביבתו של נתניהו, ובעיקר האווירה הנושבת, אינן מותירות מקום לספקות. בפני נתניהו עומדות כמה אופציות, ולמרות שהוא בדרך כלל אדם שמתקשה לבחור ולהחליט, הפעם, כך נראה, לא תהיה המלאכה קשה.

האופציה הראשונה: הצגה תקשורתית של 'אין על מה לדבר' ו'לא יחוקק כל חוק חדש'. בחדרי חדרים לחישות לנציגים החרדיים בדבר ה'אל תדאגו', 'יהיה בסדר', ו'נמצא פתרון כלשהו', בגלוי הקמת ועדה שתשב על המדוכה ותגרור זמן עד למציאת הפתרון המוסכם על כולם.

החיסרון: שקט תקשורתי זמני, מערכת בחירות סוערת, אזרחים זועמים על 'התקפלות נתניהו לחרדים', ליברמן גוזר את הקופון השמן של מי ש'לא נכנע לסחטנות החרדים', נתניהו משיל מעל מפלגתו מנדטים נכבדים.

היתרון: הידידות בת השנים בין המפלגות החרדיות לליכוד תישמר, החרדים יזכרו לו את זה בבואם להמליץ בפעם הבאה בפני הנשיא על מרכיב הממשלה המועדף עליהם.

האופציה השנייה: הצגה תקשורתית של 'אין על מה לדבר' ו'לא יחוקק כל חוק חדש'. בחדרי חדרים לחישות לנציגים החרדיים בדבר ה'אל תדאגו', 'יהיה בסדר', ו'נמצא פתרון כלשהו', גרירת הזמן עד להכרעה בדבר זהותו של המועמד שיעמוד בראשות קדימה (בעוד כמה שבועות בלבד). אם תהיה זו ציפי לבני, אין כל דרך להקים יחד איתה קואליציה עד לבחירות, וחוזרים לאופציה א'. אם יהיה זה שאול מופז (וכרגע רוב התרחישים מצביעים בעדו) מפתים אותו להיכנס לממשלה ו'תוקעים' את חוק טל. החרדים, מוזמנים אם ירצו, לעבור לספסלי האופוזיציה.

החיסרון: כריתת הברית הנרקמת בהדרגה עם המגזר החרדי. אולי הפסד של המפלגות החרדיות (גם זה לא בטוח, יש פיתויים שיוכלו לגרור אותן אל חיקה החמים של הקואליציה גם אם נתניהו לא היה נחמד אליהן בעבר).

היתרון: רווח נאה של מנדטים נכבדים בבחירות הבאות כאשר מערכת הבחירות מדגישה את 'המנהיג נתניהו שלא נכנע לחרדים'.

אילו הייתם אתם ארתור פינקלשטיין, לדוגמה, על איזו אופציה הייתם ממליצים?

ביום שני עלה ראש הממשלה אל קברו של מנחם בגין ז"ל. הוא עמד שם ונשא דברים בדבר רום מעלתו של האיש, ולי קשה היה להשתחרר מהתחושה כי אילו בגין היה האיש העומד מול המפלגות החרדיות הכול היה שונה. כי הקשר שלו עם המגזר החרדי, עם הרבנים, עם התנ"ך, היה כה עמוק וכה אמיתי עד כי אפילו בהיותו אחרי הכול רק פוליטיקאי, יכולת להאמין לו. להאמין בו.

אבל בגין, אומרים הליכודניקים, היה רק אחד. וזה כל כך נכון.

צרות בשיכון

השבוע יכול היה שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, לחוש באווירה הצוננת הנושבת לכיוונו.

ביום ראשון החליטה ועדת השרים לחקיקה לדחות בחודש את ההצבעה על הצעת החוק אותה קידם, ולפיה כל יזם יהיה חייב להקצות 5% משווי הדירות שלו למאגר הדיור הציבורי.

אטיאס הגיע במיוחד כדי להשתתף בדיון ולנסות להשפיע. אלא שגם שר האוצר, יובל שטייניץ, המתנגד לחוק, הגיע.

שניהם ניסו לשכנע. שר האוצר ניצח.

דחייה של חודש, פירושה דחייה למושב הקיץ הבא. כל שש"ס יכולה לעשות הוא להעלות את החוק מתחת לאפה של הממשלה ביום רביעי הקרוב, אולם במקרה והוא יכשל המשמעות היא דחייה של חצי שנה. לא פחות.

בזמנים 'טובים' יותר קואליציונית, דבר כזה לא היה קורה, בטח לא לאטיאס. אבל ימים קשים עוברים על השותפות החרדיות בממשלת נתניהו. וחוק טל הוא רק ה'דובדבן שבקצפת', מבחינת מי שמחכים להם בסיבוב.

הרע במיעוטו

האם יש אופציה פוליטית מועדפת לחרדים?

לבני בוודאי לא תהיה נדיבה יותר בכל הנוגע לחוק טל, גם מופז לא 'מציאה'. את דעתו בנושא השמיע לפני כמה שבועות, כאשר כינה את החרדים "פראזיטים", ולמרות שחשב (לפחות לשעות אחדות) לכנס מסיבת עיתונאים ולנסות להסביר את עצמו מחדש, א. המסיבה לא כונסה בסופו של דבר ו-ב. בשטח בולטת התנתקות מחנהו מהמתפקדים החרדיים.

ולא רק זה. אחד האנשים שערק ממחנה לבני למחנה מופז הוא ח"כ יוחנן פלסנר. זה לא שהוא 'שונא חרדים', כפי שיאהבו לתאר זאת בכלי תקשורת חרדיים אחרים, הוא לא, הוא פשוט, כמו רוב העם, לא מבין אותנו בנושא חוק טל.

בשנת 2009 קיבל את המינוי כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובמסגרתה ניסה לחטט בתפוח האדמה הלוהט של שירות החרדים לצבא. איך באמת פועל חוק טל בשטח, והאם הוא השיג את מטרותיו – היה יעדו. צחי הנגבי, יו" ר הוועדה דאז, הקים עבורו וועדת משנה שכל מטרתה יהיה לבדוק את יישומו בשטח של חוק טל. פלסנר עשה עבודה יסודית, ובסופה הגיע למסקנה: הכול דיבורים, שום דבר לא 'זז' מאז חוק טל, החרדים נותרו חרדים, הישיבות ולימוד התורה נותר מוקד שאיפתם.

על הדו"ח שהוציא הוועדה שלו התבססו שופטי בג"ץ שחתמו את הפסק האחרון. "כשקראתי את פסיקת בג"ץ זה היה כמו קתרזיס. מופע האבסורד נחשף", אמר לעיתונאים, אותם הוא מרבה לתדרך בימים אלו.

קשה להאשים אותו. לך תסביר לראש חילוני כמה קשה לנתק צעיר מעולם התורה, כמה התחבטויות נפש עוברות עליו ועל משפחתו עד שמתקבלת ההחלטה הגורלית ללכת ולהירשם ללימודים או לשירות אזרחי כזה או אחר. זה לא פשוט. על כל צעיר ש'נופל' מהמסגרת, גם אם זה קורה אחרי נישואיו, בוכות אמהות, בוכה גם ליבו שלו פנימה. זהו צעד של אין ברירה. מבחינת הציבור החילוני, כל צעיר כזה הוא עוד 'וי' ביומן הצלחותיו של חוק טל.

מצד אחד, השבוע, בדיון בוועדת החוץ והבטחון, ניסה שאול מופז להסביר לו כי לא באמת ניתן לגייס בכפייה וכי אין טעם לפלג את העם ולנסות להוביל מהלכים 'בכוח'. מצד שני, קשה להשתחרר מהתחושה שאם באמת היה מופז רוצה, פלסנר היה ממתן את עמדותיו ומשנה כיוון. אחרי הכול, היום הוא שייך למחנה 'שלו'.

אז אין ספק שראוי להעריך את השינוי, גם אם קל שבקלים, שקל בטון ובנימת דבריו של מופז שמן הסתם נפגע מהביקורת החרדית נגד התבטאויותיו על החרדים, מצד שני, לא הייתי מציעה לסמוך עליו כאביר על הסוס הלבן, האיש שיוכל להציל את החרדים ממזימותיו של נתניהו.

מקסימום, יילכו השניים יחדיו.

מילים הורגות

וכאשר אין כל דרך להסביר להם את המצב, אולי באמת טוב עשו נציגנו בכנסת כשגזרו על עצמם שתיקה. לעיתים, מילים יכולות רק להרוס.

ובכל זאת, קשה שלא להגיע למסקנה ברורה. איש במפלגות החילוניות, מימין ומשמאל, לא יעשה עבורנו את העבודה. חברי מרכז חרדים, רבים ככל שיהיו, יוכלו אולי להשיג לעצמם ג'וב או השתתפות שרים באירועים משפחתיים של עצמם, אבל שום דבר עבורנו, הציבור החרדי, ועבור ילדינו. לא כל עוד השיטה לא משתנה ואנחנו לא אמריקה.

ליכוד גדול של 40 מנדטים יהפוך את 'יהדות התורה' פלוס 'ש"ס', 15-16 מנדטים, ללא רלוונטיות. למה לא להעלות לעגלת הקניות את יאיר לפיד, שאריות קדימה, שלי יחימוביץ' וישראל ביתנו? למה להשתמש בחיבוק הדוב החרדי, שרק מקומם על הממשלה את התקשורת החילונית?

עם תרחיש האימה הזה הגעתי אל אחד מהשרים החרדיים היותר בכירים. "אני מריח את זה כבר תקופה ארוכה, התרחיש לצערי עושה רושם של מדויק לגמרי", אמר לי.

ואיך אתם נערכים לזה? – שאלתי. לכך לא הייתה לו תשובה. כשיגיעו לנהר, יחצו אותו. ומי שהציל אותנו מידיו של טומי לפיד יציל אותנו גם מתוכניות המגירה של בנימין נתניהו.

ואולי בעצם זה טוב למפלגות החרדיות. כך בדיוק הן תשכנענה את הבוחרים שלהן להצביע דווקא להם ולא לפזול חלילה הצידה לשאר מיני מפלגות. הגרעין ה'קשה' של ש"ס, למשל, מורכב ממשהו כמו ארבעה מנדטים בלבד. לכל השאר אין בעיה גדולה להטיל לקלפי 'ליכוד' ולהיזכר בימי מח"ל העליזים ובמנחם בגין הזכור לטוב. צריך הרבה עבודת שטח ושכנוע כדי להסביר שהליכוד לא יוכל לדאוג למקוואות, לבתי כנסת או לבתי ספר בהם ילמדו גם מסורת. עם נתניהו 'טוב לחרדים' העבודה תהיה קשה כפליים.

בעצם, יכול להיות שנתניהו עושה לש"ס, אולי גם ליהדות התורה, את קמפיין הבחירות כבר מהרגע שבו ניטרל את אלי ישי ודחף אותו הצידה לבל יתלווה אליו בסיור השריפה בכרמל. אולי את המראה הזה בדיוק ישדרו לש"סניקים ויראו להם כמה 'ביבי' שונא אותנו.

אחדות חלקית

אפרופו חוק טל, קשה שלא להיזכר באירוע המרשים של כינוס האחדות ביום ראשון האחרון. אפשר לשוב ולצחוק על 'ארגז השישייה' שהובל אל הבית שברחוב חזון איש 5 (שישיית 'יהדות התורה), אבל אי אפשר לקחת מהסיעה את ההישג של האחדות. תאמינו או לא, כבר זמן רב לא נראו מראות כאלו במחוזותינו הפוליטיים. וגר גור עם דגל, פרוש עם מוזס, מוזס עם ליצמן...הם, כולם יחד, ואיתם גם יו"ר התנועה האחות, ש"ס, השר ישי.

כשהזמינו אותו להגיע לא חשב ישי פעמיים. כמי שאמון על אמונת חכמים 'עד הסוף' אין מצב שגדול בישראל יקרא לו לסור לביתו וייענה בשלילה. במקרה כזה נמחקים אצל אלי כל החשבונות, כל ה'מה יגידו' הש"סניקים וכל שאר מיני השיקולים הקטנוניים. קריאה לאחדות? הוא ניצב, מגיח מבעד לדלת התריס האחורית כהוראת מאבטחיו, ועושה ככל אשר יורוהו.

האם ידע ש'יחטוף' על כך ביקורת מבית? לא בטוח. כך או כך, גם כעת, כשהוא שומע את הקולות, הוא לא נרתע. הציבור הספרדי, לפחות בחלקו, זועם. במשך שנים הם חשו מקופחים, והנה עכשיו הולך לו יו"ר תנועתם הקדושה לביתו של גדול ליטאי?

בקרבתו של ישי שומעים את הקולות ו'מתפוצצים'. האמנם? האם הציבור שכח את העובדה שהרב שטיינמן לא חתם על מכתב כזה או אחר שהיה נגד הגר"ע - גם כאשר אנשי 'יתד נאמן' החליטו אחרת? פתאום שכחו לו את כל זה?

ובכלל, הם מוסיפים, רק לפני מספר ימים פורסם כי אחד משרי התנועה סר למעונו של הגר"ח קנייבסקי, למה אז לא נשמעה ביקורת?

מדובר בביקורת שמועצמת בידי גורמים פוליטיים אינטרסנטים, הם פוטרים את הטענות במחי יד.

"ולמה לא יבואו הם לביתו של הגר"ע?" – נשמעת הביקורת מכיוון נוסף, וזעם ניבט מעיני השואלים. השבוע, באחד ממסדרונות הכנסת, אמר לי עיתונאי חרדי, בו עדות המזרח, 'שלא יהיה לך ספק, אני, באופן אישי, פגוע מזה'. ואין ספק שהוא ביטא הלך רוח של רבים.

ולמה באמת לא ישיבו בני התנועה האשכנזית בביקור גומלין, למען האחדות ובשם המטרה הנעלה של שמירת תורתם של בני הישיבות?

ובכן, היה ניסיון כזה להשיב בביקור גומלין. יו"ר סיעת יהדות התורה היה מאד בעד, ידידותו עם השר ישי ידועה ומפורסמת. שמועה בלתי בדוקה אומרת שבדגל התנגדו ואיכלר סירב לבוא בהופעה חלקית. האחדות חייבת להישמר, גם כשהיא איננה, למעשה. ולמה סירבו? ובכן, הם כועסים על ש"ס, גם בזירה הפתח-תקוואית וגם בזירה הירושלמית. בש"ס לא מאשרים כי הייתה הזמנה כזו, גורמים בלתי רשמיים שם אומרים ש"מי בכלל הזמין את גפני?". כדי שלא להביך את הצדדים, לא נפרט עם מי האמת.

גפני, אגב, ספג השבוע מטח קטלני מכיוונים שונים, הן פוליטיים והן תקשורתיים חלקם הכחישו, חלקם אישרו. במשך תקופה ארוכה נפגש עם נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, יש אומרים שאפילו שיתף איתה פעולה בחוקים הקשורים לבית המשפט העליון, דבר שהוא כמובן אינו מאשר. הוא סמך עליה שלא תכה את הציבור החרדי, מתברר שטעה. מאחר וגזר על עצמו שתיקה בכל נושא חוק טל וגרורותיו אין כל אפשרות להביא כאן דברים רשמיים מפיו.

דרוש כבאי

האם יש מישהו שיוכל להוציא את הערמונים מהמדורה הבוערת של חוק טל? קשה להאמין.

השבוע ניסה נתניהו להטיל את התפקיד על שר המשפטים, יעקב נאמן. הוא הציע לו לעמוד בראש וועדה שתשב על המדוכה. החרדים פסלו את המועמדות. נאמן לא הוכיח בעברו נאמנות למפלגות החרדיות, טענו לא באופן רשמי. אחר כך פורסמו שמועות לפיהן יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, הוא המועמד. אלקין מצידו עדיין לא קיבל כל פנייה ומדובר בינתיים בשמועה בלבד, אבל ההיגיון אומר שגם אם יסכימו החרדים להצעה למה לו שיכניס את ידיו הנקיות לסיר המלוכלך?

מה שלא יעשה, ייצא רע. אם ימצא פשרה 'כואבת' יושמץ על ידי התקשורת החרדית ועל ידי הפוליטיקאים. אם יבוא לקראת הציבור החרדי, ייחשב כשנוא הציבור החילוני, המגובה בנושא גם על ידי התקשורת. אז למה לו לאבד את ההילה שיצר לעצמו כמומחה ללוליינות פוליטית קואליציונית עם אפס כשלונות?

למען האמת, אם היה אדם שיכול היה להתאים לתפקיד, הרי הוא נתן אשל, מי שגורש די בבושת פנים מהלשכה הראשונה. הוא, שמכיר את הפוליטיקאים החרדים כמו את כף ידו, מכיר גם את אדוניו לשעבר ואת האינטרסים ה'נכונים' יכול היה למצוא את שביל הזהב.

אשל והנציגים החרדים

אבל נתן אשל שייך להיסטוריה. ואולי לא בכדי 'תפרו' לו את הסיפור האחרון. אולי בעצם הוא היה חזק מדי לאנשים אחדים?

השבוע העז הפרסומאי מוטי מורל לכתוב דברים נחרצים מאד בנושא, כאשר "גלובס" הפתיע כשפרסם באומץ כל מילה.

"בפרשת נתן אשל הצביעות חוגגת. אף אחד לא אומר את האמת הפשוטה: בפרשה הזאת אין כלום", פתח ואמר.

"גורמים אינטרסנטיים השתמשו ברכילות כדי לבצע סיכול ממוקד ביריב פנימי, במסגרת מלחמות הכוח בלשכת ראש הממשלה. אף אחד לא עשה זאת ממניעים נאצלים של "שלטון החוק". רק שלטון הכוח והמניפולציה", קבע חד משמעית.

"לא הייתה שום עבירה הרשומה בספר החוקים. לא הייתה תלונה. לא הייתה מתלוננת. הייתה רק רכילות מרושעת שנופחה בספין תקשורתי במטרה להעיף אדם מתפקידו, רק כי 3 אנשים בלשכה חשבו שהוא חזק מדי לטעמם.

"לשלושת המוסקטרים יש כנראה קשרים טובים יותר בתקשורת מאשר לנתן אשל. אחרת אי-אפשר להסביר איך הצליחו לגרור את התקשורת לעשות כזה עניין מחתיכת כלום: אשל הואשם שפיתח וקיים קשר של "קרבה יתרה" עם עובדת הלשכה ר'".

"מה זאת "קרבה יתרה"? יש סעיף כזה בחוק או בתקשי"ר? יש איזה מד-קרבה שבעזרתו בודקים האם הקרבה יתרה או לא? ...איזה מין קשקוש זה".

"ועוד: 'דרך זו כללה פגיעה בר' ובצנעת הפרט שלה על-ידי כניסה למחשב שלה שלא ברשותה". מה אומרים מומחי משפט כמו עו"ד שירלי צוונג, המתמחה בדיני עבודה? "הקו המנחה הוא שמול הזכות לפרטיות העובד עומדים האינטרסים הלגיטימיים של המעביד, הקשורים בניהול עסקיו בדרך שנראית כנכונה ביותר. בשונה מחדירה למחשב על-ידי אדם מבחוץ, צריך העובד לצפות שהמחשב הוא רכושו של המעביד ונתון למעשה לשליטתו (בדרך-כלל מחובר המחשב של העובד לרשת מרכזית, ולפיכך השליטה בחומר נתונה גם בידיו של מנהל מחלקת המחשב או הטכנאי).

"מחשבי משרד ראש הממשלה אינם אמורים לשמש לשימושים פרטיים אלא רק לעבודה. כללי האתיקה של עובדי המדינה דווקא אומרים זאת במפורש. כלל 3.01 לכללי האתיקה - שימוש פרטי ברכוש המדינה: עובד המדינה לא יעשה שימוש אחר ברכוש המדינה מלבד התכלית והייעוד שנקבעו לו על-ידי המדינה". אז איפה כאן בדיוק "פגיעה בצנעת הפרט".

לדעת מורל, "אשל רק רצה שהתקשורת תרד לו מהגב ותניח לו ולמשפחתו, ולכן "הודה" בעסקת טיעון והלך הביתה, כדי שיפסיקו לשתות את דמו. הוא גם אמר: "איני יכול לשאת בנטל הכספי לטיהור שמי". אילו היה מחליט להילחם על חפותו עד הסוף, נקל לשער איך הייתה התקשורת ממשיכה לסרוק את בשרו במסרקות של ברזל - על כלום".

אולי לראשונה בחייו חש נתן אשל, על בשרו שלו, את מה שעובר הציבור החרדי מהתקשורת באורח קבוע. מן הסתם, כשהציג בפניו מוזס את הקריקטורות עימן הסתובב לפני כשנה ("זה מזכיר תקופות אפלות", שב ושינן לכולנו), נענע בראשו וזלזל. עכשיו, כשעבר את זה, אולי הוא מבין יותר. לא שזה יוכל לעזור לנו במשהו. כי נתן אשל יישאר ידיד אמיתי של משפחת נתניהו בכלל, ושל ראש הממשלה בפרט.

אבל את המשאים ומתנים היומיומיים שלו מול הנציגים שלנו, עם החיוך המילים הטובות ההקשבה וההבנה, הוא כבר לא יוכל לעשות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!