שיחה עסקית עם ליבי שני: המילה שיווק מעוררת בך צמרמורת?

אם את בעלת עסק, אני בטוחה שגם אצלך יש רגעים בהם המילה "שיווק" מעוררת מן צמרמורת לא נעימה כזו.

אם לא, וואו, אני מקנאה בך, מוזמנת להמשיך לדרכך.

בהנחה שאת מבינה על מה אני מדברת, מזמינה אותך להמשיך איתי, כי ברגעים אלו אני יוצאת למסע היכרות מחודש עם העולם המטורף של השיווק.

אני עוצרת לרגע כדי להציג את עצמי.

שמי ליבי שני, במשך כל השנים שלי כעצמאית, לא רק ששיווקתי את עצמי, אלא עסקתי גם בלשווק עצמאיות אחרות.

כן, אני באה מ"התחום". התחלתי עם כתיבה שיווקית, המשכתי לניהול עמודי פייסבוק, הגעתי גם לתחום בניית האסטרטגיות ואפילו מצאתי את עצמי מעבירה קורסים וסדנאות ומנחה קבוצות של בעלות עסקים.

למה אני אומרת מצאתי את עצמי? כי לא באמת חשבתי שזה יקרה לי - בשלב בו האמנתי שדברים קורים לי ולא אני גורמת להם לקרות.

כשלמדתי להכיר את עולם השיווק, כמו אלפי בעלות עסקים אחרות, לא הצלחתי להחליט אם לברוח או להתעלף. היו שם כל כך הרבה משתנים וחוקים, ודברים ש"כולם עושים אז גם את חייבת", וגם כאלו ש"כולם עושים אז אסור לך", והמון סוגים של פלטפורמות ולקוחות וניסוחים וטיוטות. כל כך הרבה טיוטות של פוסטים ורעיונות וכיוונים ומדריכים, אני חושבת שהגעתי כמעט ליער שלם של עצים עד שעברתי לעבוד על מחשב, מסכן, הוא רק בן חמש וכבר מתמוטט מרוב עומס.

בקיצור, על אף שעסקתי ועדיין עוסקת בדברים שקשורים לשיווק, אף פעם לא במיוחד התחברתי לעולם הזה. הוא הרגיש לי כל כך מזויף, לא אמיתי, גובל בחוסר כנות,, פשוט לא.

אז החלטתי שאני עושה מעקף, ומחפשת דרכים אחרות להשיג את אותה מטרה. הנחתי בצד את כל הכללים והחוקים והעצות, והקשבתי לתחושת הבטן שלי. נזכרתי שבכיתה ז', בשיעור הבעה, המורה נתנה לנו רשימה של חפצים וביקשה מאיתנו להכניס אותם לתוך פיסקה. היו שם שולחן, דלת, שעון ועוד כמה שאני לא זוכרת (עברו כמה שנים טובות....) רוב הבנות נשארו בשטח הבטוח, אבל אני, אני שכבר אז כל כך רציתי שיכירו אותי, שידעו מי אני, שידברו עלי, שירצו לשמוע ממני, החלטתי להתפרע וכתבתי סיפור מתח.

בעצם לא סיפור שלם, רק את הדף הראשון. וכשהקראתי אותו הייתה דממה בכיתה. דממה אמתית של קשב. וכשסיימתי היה את הרגע הזה של האנחה, ואז "ליבי, את חייבת להמשיך את זה, את לא יכולה להשאיר אותנו במתח".

זכרתי כמה התגובה הזו עשתה לי טוב, והבנתי שגם היום, כבעלת עסק, זו בדיוק התגובה שאנחנו, אני, רוצה לשמוע, אני רוצה שיבקשו ממני עוד, אני רוצה שלא משנה מה אני אכתוב או אספר או אשווק או אפרסם, זה לא יספיק, אני רוצה שאנשים יעקבו אחרי רק כדי להיות מאלו שיכולים לעקוב אחרי כל מילה שלי.

והבנתי עוד דבר.

הבנתי שהסיבה היחידה שתהיה לאנשים לעקוב אחרי היא נטו בשביל לשמוע אותי, את ליבי האמתית. כי ערימות של חומרים שיווקיים בנאליים יש להם בכל מקום, בשביל זה הם לא צריכים אותי. הבנתי שאני לא צריכה להביא להם משהו אחר, זה לא יספיק, היו חכמים ממני שכבר הבינו את זה. אני צריכה להביא להם אותי, בדיוק כמו שאני, עם החוזקות וגם עם החולשות, עם הימים הטובים וגם עם הגרועים.

אז ניסיתי כמה דברים והגעתי לכמה מסקנות ובטורים הבאים אשמח לשתף אתכן בהן וגם לתת לכן טיפים מעשיים, כי תכל'ס זה הכי חשוב.

מוכנות לצאת איתי לדרך?

אם יש לכן שאלות, נושאים שאתן רוצות לדבר עליהן או הבהרות, מוזמנות לשלוח לי מייל ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!