האב טען: "העדיפה רבנים למיניהם על פניי" • מה פסקה השופטת

במסגרת הליך גירושין נקבע כי 25% מערך דירתם יופקד בחיסכון לבתם המשותפת, אלא שהגרוש חזר בו בגלל העובדה שחזרה בתשובה. אי שיתוף הורה בתהליך חזרה בתשובה, מוגדר כהתנהגות מחפירה, המקנה זכות לחזרה מהתחייבות? בדיוק בשאלה זו התחבט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב.

לילך שירתה בצה"ל, חזרה בתשובה, נישאה למכר שאף הוא חזר בתשובה, שינתה את שמה ומתגוררת בבני ברק. אלא שהליך משפטי של הוריה נוגע דווקא להליך שעברה. בני הזוג מלכה וישראל (שמות בדויים), נישאו בשנת 1982 ונולדו להם שני ילדים, לילך ורז, והמשפחה התגוררה בדירה שנרכשה באזור המרכז. לאחר כעשור, בני הזוג התגרשו. במסגרת הסכם הגירושין נקבע כי מלכה תתגורר עם ילדיה בדירה ללא תשלום דמי שימוש, עד שיגיעו לגיל 21 - כאשר ישראל יישא בתשלום המשכנתא וכן מזונות.

בעקבות תביעה שהוגשה על ידי מלכה בשנת 2000, פסק ביהמ"ש כי התביעה תימחק, וזאת בין היתר בכפוף להסכם חדש, לפיו ישראל התחייב כי חלקו במכירת הדירה - יופקד בחיסכון לבתו לילך ובנו רז. בהתאם לפסק הדין, נרשמה לדירה הערת אזהרה לטובת הילדים, בהתאם להתחייבותו של האב ישראל.

כאמור, הבת לילך, שהחלה להתחזק ולקראת סיום השירות אף שינתה את שמה ונישאה לבן זוגה אותה הכירה בצבא. מהפרטים שהגיעו ל'בחדרי חרדים' עולה כי מאז, נולדו לבני הזוג שני בנים והם מתגוררים בבני ברק, כאשר הם מנהלים אורח חיים חרדי לחלוטין. האב ישראל, שלטענתו גילה את הליך חזרתה בתשובה של לילך באיחור ניכר, דרש ששמו לא יופיע על ההזמנה לחתונה, וכשנולד בנם הבכור סירב להגיע לברית מילה ואמר "זהו היום העצוב בחיי". גם לברית המילה של הבן השני לא הגיע וניתק קשר עם בתו.

בהתקרב מועד מכירת חלקו בדירה - לבן זוגה החדש של מלכה, הבהיר ישראל כי מחצית הסכום אותו יקבל, לא יעביר לחיסכון על שם בתו החרדית, אך הכסף לבנו יופקד כמסוכם. גרושתו מלכה תבעה את אכיפת פסק הדין לפיו מחצית הסכום צריך להיות מופקד לטובת הבת שחזרה בתשובה. בינתיים, הדירה נמכרה והחלק השנוי במחלוקת - רבע מסכום הדירה, הופקד לחשבון נאמנות עד להכרעת הדין.

בבית המשפט טענה מלכה כי התחייבותו של ישראל לתת רבע מהדירה לבתם החרדית, זו לא מתנה אלא התחייבות בלתי חוזרת, כחלק מהסכמות הצדדים בהליך התביעה בשנת 2000. לטענתה, גם אם זו מתנה, ישראל אינו רשאי לחזור בו. אולם לטענת ישראל, מדובר בהתחייבות לתת מתנה, ולאחר "התנהגותה המחפירה של לילך" כלפיו, הוא זכאי לחזור בו מהתחייבותו.

קרן גיל, שופטת בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב, קבעה כי מדובר בהתחייבות שהיא חלק מחוזה בתמורה, כך שאין רלוונטיות לטענתו כי לילך התנהגה אליו באופן מחפיר. "טענה זו אינה מקנה לו זכות לחזור מהתחייבות בלתי חוזרת על פסק דין" פסקה. "לילך כלל אינה צד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, והתחייבותו של ישראל בעניין הדירה לא הותנתה בדבר" כתבה בפסק הדין שהגיע לידי 'בחדרי חרדים'.

עם זאת, טענת ההגנה של ישראל, כי הוא רשאי לחזור בו מההתחייבות נוכח התנהגותה המחפירה של לילך - לדבריו, משום שהתחייבותו היא חלק מחוזה בתמורה ולא התחייבות לתת מתנה, התקבלה. בשלב זה דנה השופטת האם הוא רשאי לחזור בו. סעיף 5 לחוק המתנה, מאפשר גם למי שהתחייב בהתחייבות בלתי חוזרת לתת מתנה לחזור בו מהתחייבותו "אם הייתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן". לטענת ישראל התנהגותה המחפירה של לילך מאפשרת לו לחזור בו מהתחייבותו לתת את מתנה.

מהי התנהגות מחפירה? החוק לא מגדיר זאת אך הלכה היא שהתנהגות מחפירה כוללת בין היתר התנהגות המצביעה על כפיות טובה, או פגיעה בכבודו או ברכושו של הנותן או של בן משפחתו. ישראל טען להתנהגות מחפירה של לילך והצהיר כי גידל אותה באהבה ובמסירות, "היינו קשורים זה לזו בעבותות של אהבה, היא תמיד סיפרה לי את כל סודותיה". לטענתו "לילך פשוט רימתה אותי, היא הסתירה ממני כנראה בעצת הרבנים את חזרתה בתשובה... התנהגותה אינה בכך שבחרה לחזור בתשובה, אלא באופן שבחרה לעשות זאת, בכך שרימתה אותי, שיקרה אותי והתנהגה אלי בכפיות טובה כאילו לא הייתי אביה. היא העדיפה רבנים למיניהם על פניי ונהגה כמצוותם כאשר בחרה למדר אותי".

לטענתו, "לא אתפלא אם גם הפעם היא נוהגת על פי מצוות רבניה אשר יתכן וחושקים אף הם בכספה. לא אתן לכך יד. בעת שגיליתי כי לילך חזרה בתשובה היא כבר הייתה שקועה עמוק בתהליך ובאופן פנטי, כבר לא יכולתי לעשות כלום למענה. לילך ניתקה עמי כל קשר ולמעשה הייתה אדם אחר לחלוטין. לילך שינתה את שמה, סירבה לשוחח עמי אלא בנוכחות בעלה בלבד וסירבה לשוחח עמי בטלפון ולמעשה מידרה אותי מחייה באופן מוחלט".

השופטת לא קיבלה את הטענה וקבעה כי "ישראל לא הוכיח שלילך הסתירה ממנו את תהליך החזרה בתשובה, או שהיא סירבה ומסרבת לדבר עמו בטלפון או להיפגש עמו. הוכח שההיפך הוא הנכון. ישראל הוא שסירב ומסרב גם היום לשוחח עם לילך או להיפגש עמה". לילך העידה כי הייתה באה אליו בשבת רגלית, "כולם ידעו את זה וגם באתי עם חצאית". הבת החרדית נתנה דוגמה נוספת וסיפרה כי הייתה שבת בבסיס, "אבא רצה לראות אותי ולא הסכמתי לעלות לאוטו, הוא ידע שאני רוצה לשמור שבת ולא הסכמתי להיכנס לרכב. היו מלא מקרים". בנוסף, האם מלכה אישרה שלילך שיתפה את ישראל בתהליך החזרה בתשובה וסיפרה כי לא הייתה הצהרה "אני עכשיו חוזרת בתשובה", אלא שעשתה את זה בשלבים. "כשהיא באה להגיד לי שהיא חוזרת בתשובה, כבר ידעתי. היא שיתפה גם את אבא שלה". בסיכומיו, בחר ישראל להתעלם מעדותן של לילך ומלכה בעניין זה.

"ישראל ידע בזמן אמת על התהליך של החזרה בתשובה" קבעה השופטת בפסק הדין שהגיע ל'בחדרי חרדים', "ישראל הוא שסירב ומסרב גם היום לשוחח עם לילך או להיפגש עמה, ולא ניתן לומר שהתנהגותה של לילך כלפיו הייתה בלתי ראויה, לא כל שכן מחפירה". לסיכום אמרה השופטת כי "לא ניתן לראות בחזרה בתשובה, כשלעצמה, התנהגות בלתי ראויה כלפי הורה".

השופטת קרן גיל קיבלה את התביעה של מלכה, וקבעה חד משמעית כי "התחייבותו הבלתי חוזרת של ישראל בפסק הדין היא חלק מ'חוזה בתמורה' והוא אינו רשאי לחזור ממנה. גם את תאמר שהתחייבות היא התחייבות לתת מתנה, כי אז משהתחייבות זו היא בלתי חוזרת ומשלא הוכחה התנהגות מחפירה של לילך - ישראל אינו רשאי לחזור בו ממנה". בהתאם לכך, קבעה כי 25% מהסכום שהתקבל ממכירת הדירה, יופקד מיידית בקרן חיסכון על של הבת החרדית. בנוסף, חוייב ישראל לשלם הוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!