זאב עם כבש, הגירסה החסידית • טור מיוחד

אין ספק כי מהלך השלום בין האדמו"רים מסאטמאר ובעלזא מהווה צעד אמיץ והיסטורי, בעל חשיבות בקנה מידה יהודית בינלאומית. מדובר בחיבור בין שתי קהילות המרכיבות שלוחות רבות בקצווי תבל, אשר במרוצת 32 השנים האחרונות – מחלוקת עכורה מדם חצתה ביניהן.

המחלוקת הזו לצער כולנו הזינה את התקשורת במשך כעשור תמים. שנות ילדותם של ילידי העשור השביעי והשמיני של המאה הקודמת, ניזונו מטונות של שנאה שנוצרה מאינספור סיפורי רכילות ולשון הרע – כל זאת אף ללא שהיה בידי מי מהצדדים כלים ואמצעים מכל מה שיש לתקשורת הטכנולוגית בת ימינו להציע.

כל מה שהיה לתקשורת החרדית באותם ימים זה יומון אחד, שבועון אחד לכל צד וכמות בלתי נדלית של פאשקווילים. כלים אלו סיפקו למעשה את כלי הנשק שבידי הצדדים. העוינות גאתה והאיבה גלשה, ולא היה בנמצא 'מבוגר אחראי' אחד שישים קץ לכך או לכל הפחות ינמיך את גובה להבות השנאה. והחמור ביותר הוא שהמוני העם נטלו חלק פעיל בפסטיבל – זה בכה וזה בכה.

וראה זה פלא: תהליך השלום שנוצר לאחר 32 שנות איבה אינו טומן בחובו את הצורך לחייב את אי מי מהצדדים להקריב על מזבח השלום את "השיטה" המהווה את הדי. אן. אי. של כל קהילה. זו נגד הציונות באופן הנחרץ ביותר, ועמיתתה בעד ההשתתפות בבחירות לכנסת המינים ובעד נטילת תקציבים מגורמי הממשל הציוני למוסדות החינוך.

בתום 32 השנים מנהיגי הקהילות אכן השלימו ביניהם, אך אלו שבתקופת הזעם נגררו וטמנו ידם ברותחים – שילמו מחיר יקר על מחלוקת מיותרת שלא נותר כמעט זכר ממנה. ודי לחכימא.

ללמד מהפרט על הכלל, שאין מקום ואין עילה להתערב במחלוקת לא לנו. הדבר היחיד שיש לעשות בשעת מריבה הוא: לבלוע רוק, לשתות כוס מים ולעשות הכל על-מנת להירגע - גם אם הדבר דורש איפוק למעלה מהסיבולת האנושית. ההיסטוריה מלמדת כי כל מי שטמן ידו בצלחת לא לו - שילם את המחיר. על כך כבר נאמר: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".

בחזרה להיסטוריה

אגב, מי שיעלעל מעט בדפי ההיסטוריה יגלה, שהמכנה המשותף בין בעלזא לסאטמאר הרבה יותר רחב מהמפריד, בכל מה שקשור לגרעין האידיאולוגי של הצדדים.

כך, למשל, האדמו"ר הקודם מבעלזא, המהרי"ד זיע"א (כמו גם הריי"צ מליובאוויטש זיע"א), היה מגדולי הלוחמים נגד הרעיון האגודאי שקרם עור וגידים באירופה. כל מי שיבקש לנעוץ בכך את הסיבה בגינה חסידות בעלזא נדרשת להילחם עד היום בכל עונת בחירות על כסא בכנסת לנציגה ברשימת אגודת ישראל – עושה זאת על אחריותו האישית בלבד. מה שברור הוא שלא היה לחסידות בעלזא בהיסטוריה הקדומה שלה כל חלק במפלגה בשום קונסטלציה, ולא היה לה יד ורגל בארגון הזה מאז ומעולם.

יתירה מזו, האדמו"ר רבי יואליש מסאטמאר זיע"א החשיב עצמו כחסיד בעלזא, ואף נסע מספר פעמים לחסות בחצר הקודש בעיירת בעלזא שבמחוז גליציה.

למרות שבבחירות לכנסת הראשונה (תש"ט), השניה (תשי"א) והשלישית (תשט"ו) זכתה אגודת ישראל לתמיכתו של האדמו"ר המהר"א מבעלזא זיע"א, עדיין לא היה כל חיבור של ממש מעבר לתמיכה זו, ובעלזא לא הפכה בכך לבשר מבשרה של המפלגה. אם תרצו, לתמיכה דומה זכתה רשימת אגודת ישראל (בהיבט האידיאולוגי ומצד אי החיבור לפוליטיקה) מהרבי מליובאויטש זיע"א, כאשר זו התמודדה בבחירות לכנסת ה-12 בשנת תשמ"ט מול דגל התורה.

לא זו אף זו, בבחירות הפנימיות שנערכו בין הסיעות הפנימיות באגודת ישראל בשנת תשל"ו, חסידות בעלזא לא נמנתה בין המתמודדות.

לכן, למהלך השלום שנרקם בימים האחרונים בין בעלזא וסאטמאר ישנה חשיבות תהומית ונחיצות מכרעת להשכנת השלום בין הפלגים השונים ביהדות החרדית.

וגר זאב עם כבש

בעוד יראי ה' אלו נדברים איש אל רעהו, אנו מתבשרים על צעד ענק נוסף בדרך אל השלום והפעם בין חצרות בעלזא ומכנובקה. לשמחתם של המוני חסידים ויראים משתי החצרות, נועדו אמש שני האדמו"רים ושקעו בשיחה במשך למעלה מ-50 דק'.

מיותר לתאר את גודל השמחה וההתרגשות שאפפה עם פרסום ידיעה זו את חסידי ואוהדי גזע בית בעלזא.

על ימים נעלים אלו של ימות המשיח התנבא הנביא: "וגר זאב עם כבש וגדי עם נמר ירבץ" (ישעיהו י"א ו).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!