המשב"ק בכה: איך ייתכן לומר כך על הרבי?

כינוס התוועדות כללי לכלל תלמידי ובחורי חסידות ויז'ניץ, נערך בסוף השבוע במתנ"ס מודיעין עילית, לרגל יומא דהילולא של הרבי בעל ה"ישועות משה" זי"ע, במלאת שבע שנים להסתלקותו.

מטרת הכינוס שנערך בראשות האדמו"ר מויז'ניץ והגר"מ ארנסטר ראש ישיבת ויז'ניץ לבחורי החסידות, הייתה להסביר את דרכו ושיטתו של הרבי הקודם בעל ה'ישועות משה' זצ"ל, לבל תיטשטש השיטה בשיטות אחרות.

דברי פתיחה נשא המשב"ק הרב שאול גרינברגר, שתוך דבריו זעק: "איך אפשר להסביר את גודל קדושתו של הרבי זי"ע, כל כולו היה בלתי להשם לבדו. הוא היה מלאך, אנחנו זוכרים איך הוא היה נראה כששר "לראות מהרה בתפארת עוזך" או "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", כל כולו היה בכיות נוראיות".

כאן המשב"ק פרץ בבכי קורע כל לב ואמר "אין מלך בלא עם - איך אפשר להגיד שרבינו זי"ע היה דורש לעצמו, כל כולו היה בלתי להשם לבדו, הוא היה שם משגיחים בטיש שלא ישוחחו וגם בתפילה, בגלל שכך הרגיש שאפשר לקרבם להקב"ה. איך אפשר להגיד, שהוא עשה את זה בגלל שדאג ל"כבודו"?.

"לא ייזכר ולא יפקד כאלו דיבורים", זעק המשב"ק. בנוסף אמר: "איך יעלה על הדעת לעשות צחוק מכזה הנהגה קדושה, כל לבב דוי, אוי לנו שכך עלתה בימינו - אין לי דיבורים אחרים מה להגיד. רבינו זי"ע כל כולו ביקש רק לקרב אנשים לאבינו שבשמים, ומה שידע טוב, אם זה כל הש"ס ומנחת חינוך, אז הוא רצה שכלל תלמידיו יידעו כמוהו כשהם ירגישו גם את הטעם הטוב".

לאחר מכן נשא דברים ראב"ד ויז'ניץ הגאון רבי משה שאול קליין, ובין הדברים אמר: "הרבי היה חוזר על הפסוק "מה לאדם בעולם אם לא רצונו יתברך", זה היה הרבי זי"ע כל כולו דביקות בשם, הוא היה חי את הקב"ה, כי הם חייך, ואורך ימיך, זה מה ששמענו ממנו כל היום. בפרשיות של יציאת מצרים, כשהיה שר את הניגון "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם" חשבו שנמצאים ביציאת מצרים על שפת הים ממש. לא יכולנו לישון כל השבת אחרי שראינו השתפכות הנפש בניגונים".

הגרמ"ש סיפר כי הרבי מויז'ניץ בית שמש סיפר לו לאחרונה, שכשסבו הרבי הוכתר, כל השבוע היו מחכים בגעגועים לטישים שהיו נמשכים כמה שעות. הראב"ד סיים שברוך ה' הרבי זי"ע השאיר לנו ממשיך אמיתי, שהולך בדרכיו, מה זרעו בחיים, וכולם חייבים לשמוע וללכת בדרכיו.

נואם הכבוד הגאון רבי פנחס שנייבלג מלונדון, הסביר בדבריו: "אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם, אם אנו מבינים שראשונים היה מלאכים אז אנו בני אדם, ואם אנו לא מבינים שראשונים כמלאכים, אז אנו בהמות. איך יש לנו העזה לעמוד ולדבר על כזה מלאך השם?! איזה פחד היה לנו בתפילה, לעמוד לידו, כל זקנו ופניו היו רטובים, בדמעות, בכאלה צעקות, אני זוכר, פעם כשטיילתי עם הרבי בשוויץ, כל פעם כשהיו הגויים, נוסעים עם האופניים ומשמיעים קולות, הרבי היה מוריד את העיניים, לא להיכשל. פעם אחת נסעה אשה עם אופניים ולא שמעו קול, והרבי ראה אותה, הרבי כל כך כאב לו שראה, ונתן צעקה, שהאישה עפה מהאופנים על הרצפה.

כמו כן נשא דברים המשפיע הגאון החסיד רבי יעקב דוד שרייבר, שדיבר בגודל יראת כבוד שהיה להם לתלמידים כשנכנסו אל הרבי לקוויט'ל, וביקש מהבחורים לעמוד בפרץ על התקנות של הרבי, אם זה בקשתו של השטריימל'ך ללא שפיצים, או הלבוש, כשלדבריו רק ככה תתקבל הנהגתו של הרבי שירש מהישועות משה זצ"ל.