המחקר של אמיר פרלמן - רפואות הרמב"ם

הרמב"ם מוכר כגדול הפוסקים בעם ישראל. כתביו ההלכתיים מהווים בסיס לחלק נכבד מה"שולחן ערוך" והשכלתו באופן כללי הייתה רחבה באופן יוצא דופן. הרפואה הייתה בין תחומי ההתמחות הייחודיים של הרמב"ם ואף הייתה מקור פרנסתו ונקראה בפיו ה"מלאכה" בה"א הידיעה. כתביו הרפואיים נלמדים ומצוטטים עד היום בקרב אושיות בריאות בארץ ובעולם.

עבורי הרמב"ם הוא אחד מגדולי הרופאים בכל הזמנים ובעיני רבים נחשב וכנראה בצדק, לטוב שברופאי ימי הביניים, ראייתו הרחבה של הגורמים לחולי והבנתו המעמיקה ברפואה הטבעית מהווים עד היום השראה לכל העוסקים ברפואה טבעית המבוססת על הנהגה נכונה, בריאה ומבריאה. לפני שנכנס לבחינה של משנתו הרפואית וגישתו הטיפולית הלכה למעשה, נערוך היכרות עם מקורות הידע הרפואי מהם נגזרה משנתו הרפואית. 

מקורות הידע הרפואי של הרמב"ם

כדרכו בכל תחום, הרמב"ם קיים בגופו את האמירה "איזהו חכם - הלומד מכל אדם" ובמשנתו הרפואית הוא ליקט את חכמתם של גדולי הרופאים מיוון כדוגמת היפוקרטס אותו הרמב"ם מכנה בספריו הוא בתואר אדון הרופאים. הרמב”ם אף תרגם ופירש את כתביו הרפואיים של היפוקרטס והם מופיעים כספר בפני עצמו אותו ניתן למצוא בהוצאת מוסד הרב קוק “פירוש לפרקי אבוקרט”.

רופא יווני נוסף המצוטט לאורכם ולרוחבם של כתביו הרפואיים הוא קלאודיוס גלינוס שחי במאה השניה לספירת הנוצרים ונחשב למי שהעלה את משנתו הרפואית של היפוקרטס לשיאים חדשים. הרמב"ם הכיר היטב את חיבורו הרפואי "הכנות גלינוס" ומרבה להתייחס לדעתו בכתביו הרפואיים.

חשוב לציין כי לרשותו של הרמב"ם בעשור האחרון לחייו עמדה ספרייה נרחבת המאגדת את חכמתם של גדולי הרופאים בעולם הערבי, כרופאו האישי של הסולטן בנו של סלח א-דין שהיה השליט הגדול של האזור הייתה נגישות מלאה למאגרי מידע נדירים עבור רופאים שפעלו בימי הביניים. 

גישתו הטיפולית של הרמב"ם

בעיני הרמב"ם הטבע עצמו הוא הרופא הטוב ביותר ומסיבה זאת הוא ראה בהנהגה הנכונה את המפתח לבריאות איתנה לאורך ימים, הנהגה נכונה כוללת הרגלי אכילה בריאים, פעילות גופנית יומיומית ושמירה על מזג נוח ונפש שקטה. הרפואה הטובה ביותר לשיטתו היא הרפואה המונעת והוא מצטט את היפוקרטס באמירה "טוב לטפל בחולה על מנת שיבריא אך טוב יותר לטפל בבריא על מנת שלא יחלה.." תפקידו של הרופא בעיני הרמב"ם הוא לחזק את כוחות הריפוי הטבעיים ולהסיר את הגורמים לחולי שבמקרים רבים הם הרגליו הרעים של החולה עצמו.

הרמב"ם ראה את הקשר גוף-נפש כציר מרכזי בהצלחת הריפוי, הנחייתו הייתה "לעולם יקדים הרופא רפואת הנפש לרפואת הגוף.." ההשפעה המיטיבה של הנפש והתודעה על בריאות הגוף הייתה תנאי מקדים לטיפול אף במחלות קשות הפוקדות את הגוף. 

יהיו מזונותיך תרופותיך

אמירות רמב"מיות כגון: "יותר אנשים מתים מסיר הבשר מאשר מכל המחלות גם יחד" או  "אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות! והוא עיקר כל החולאים", מלמדות כי התזונה הנכונה הייתה הקו הטיפולי המועדף בעיניו. בנוסף, בקיאותו בצמחי מרפא הייתה עצומה ובחיבור המכונה "ספר התחבולות" ניתן למצוא אוסף פורמולות ומרקחות בהן נהג להשתמש כפרוטוקול ספציפי לטיפול בבעיות בריאות שונות. שילוב מנצח זה של אכילה נכונה ושימוש בצמחי מרפא היה מקובל בעם ישראל עוד בתקופת המקרא ומוזכר בספר יחזקאל במילים אלו "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה".  ואכן זה היה עיקרו של ארגז הכלים הרפואי שבאמצעותו הרמב״ם נהג לטפל בקשת רחבה של אתגרי בריאות.

ארבעה עקרונות מנחים מתוך משנתו הרפואית של הרמב״ם

1. לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא. מעבר להנחיה להיות קשובים לצורך האמיתי של הגוף, הרמב״ם מלמד כי אכילה מידתית היא תנאי הכרחי לשמירת הבריאות, הפרזה באכילה מובילה לעיכול קלוקל ומחלישה את הגוף, הגדרה מעניינת של המידה בה הרמב"ם נהג להשתמש היא "הרעב הצודק" ו"השובע הצודק".
2. אכילה בנחת כאשר הגוף מוכן לאכילה מכל בחינה, אמירות רבות של הרמב"ם מצטרפות לתמונה שלמה המגדירה את העיתוי הנכון ומצב הגוף והנפש בהם נכון לאדם לאכול את ארוחותיו. להלן ציטוט מתוך הלכות דעות בעניין זה: "לעולם יאכל אדם כאשר הוא מיושב… ולא יהלך ולא ירכב ולא יזעזע גופו עד שיתעכל המזון.." הרמב"ם מסיים באומרו כי מי שאינו נוהג כך "הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים".
3. פינוי הפסולת מהגוף ללא דיחוי, כאשר אדם מרגיש שהוא צריך להתפנות ההנחיה של הרמב״ם בהלכות דעות חלק ד היא "ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד", קרי ברגע בו האדם חש צורך ילך להתפנות ללא דיחוי. התאפקות מעשיית צרכים מסבה נזק בריאותי חמור ומאפשרת החזרה לגוף של רעלים ומותרות אותם הגוף ביקש לפנות.
4. פעילות גופנית כחלק משגרת החיים מהווה תנאי לבריאות מיטבית. הפסקה הבאה מתוך הלכות דעות ומהווה דוגמה לחשיבות אותה ייחס הרמב"ם להתעמלות: "..כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע (מפריז באכילה) ומעיו רפין - אין בא אליו חולי וכוחו מתחזק ואפילו אוכל מאכלות רעים.." כמובן שאין כאן בכדי לעודד אכילת מאכלות המזיקים לגוף, אך חיזוק כוח פינוי הפסולת הבא ע"י התעמלות יומיומית יש בכוחו לכפר על אכילת מעט מהמזונות המזיקים. יתרה על כן הרמב"ם אומר כי "כל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או שמעיו קשים (עצירות אף היא יכולה להיתקן ע"י פעילות גופנית נכונה) כל ימיו מכאובים וכוחו תושש".

אלה כמובן ארבעה כללים על קצה המזלג ממשנתו הרפואית הרחבה העוסקת בכל פן אפשרי של ההנהגה הנכונה לאדם החפץ לשמור על בריאות מיטבית לאורך ימים, אך די בשמירת ארבעה עמודי יסוד אלה מהנהגת הבריאות של גדול הרופאים שקם בעם ישראל בכדי להיטיב עם בריאותו של האדם הסביר החי את החיים המודרניים.

המאמר מוגש מאת אמיר פרלמן
מתמחה ברפואה מסורתית בכלל ורפואת הרמב"ם בפרט
מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל ומסלול לימודי ר.ש.ת ריפוי ושיקום בתנועה
בקרו באתר הרשמי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!