שר החינוך 'לשעבר' מפתיע: נגד כפיה חילונית

הצעירים שבין גולשי האתר אולי אינם זוכרים את אהרן ידלין, אבל מי שזוכר אותו בהחלט זוכר אותו לטובה.

ביום הולדתה של הכנסת (ט"ו בשבט) פגשנו אותו במסדרונות הכנסת. יהודי רציני, איש 'של פעם', חדור ערכים ועקרונות. "איש יקר", כינה אותו שר המשפטים, יעקב נאמן, כשחלף על פנינו ופגש בו. השניים לחצו יד כשהם מרעיפים חיבה זה על זה.

האיש, חבר קיבוץ חצרים, בן ה-86 נעתר לבקשתנו והשיב לשאלותינו שעסקו בעיקר בנושאי חינוך. הוא עצמו נולד בארץ, ההורים שלו הגיעו כאנשים צעירים בעלייה השלישית אחרי מלחמת העולם הראשונה. נולד ב-1926 והם עלו כבר ב-21'.

ב-1964 מונה בידי שר החינוך, זלמן ארן, לכהן כסגנו, בהמשך כיהן תחת שר החינוך יגאל אלון ומשפרש אלון תפקידו, בשנת 1972, המשיך לכהן כשר חינוך. האיש מילא שורה ארוכה של תפקידים נכבדים ביותר: לחם במסגרת הפלמ"ח במלחמת העצמאות, היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, ניהל את מכללת בית ברל ועוד.

בנו הינו עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-115 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת, ובשנת 2010 הוחלט להעניק לידלין את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) חלף לרגע במקום. "הילדים שלי גדלו בחצרים", סיפר.

"כשחיפשתי נשיא לאוניברסיטה בבאר שבע אף פרופ' לא נתן למרצים לבוא לשם. באתי לאבישי לחדרו שבקיבוץ והחלטתי להטיל עליו את המשימה. 'החלטתי שיש בו משהו, שהוא יגייס טוב מאד תלמידים'. אחר כך, כשהוא מביט על אבישי, המשיך ואמר לו 'ראיתי שאתה מתלהב'...'אחר כך ראיתי שאתה גם אדמיניסטרטור טוב'...

בלי כפיה

ואז ביקשתי ממנו להתרכז לרגע בנושא החינוך, ובעיקר לנסות ולחשוב איך היה נוהג אילו היה מכהן כיום כשר חינוך.

ותחילה, לנושא לימודי הליבה.

"זה חשוב מאד", השיב לי.

הסברתי לו כי בשנות בית הספר היסודי, לומדים אצלנו מקצועות חול וכי הבעיה מתעוררת מאז גיל 14, עת הבנים מקדישים את כל זמנם ללימוד. הוא חשב לרגע ואז החל להרצות בפני את השקפת עולמו, המבוססת על מורשת בן גוריון כפי שהוא חי אותה בשעתו.

"אנחנו רוצים, כפי שבן גוריון חשב, שהעילויים, כמה מאות, ישוחררו מצה"ל וילמדו וימשיכו את עולם הישיבות שנהרס בשואה. זה היה הנימוק של בן גוריון. הוא אמר 'כל הישיבות נהרסו, צריך לבנות אותן מחדש'. אבל לא צריך להגזים, צריכות להיות ישיבות ברמה גבוהה, האחרים צריכים ללכת לצבא, רוצים ימשיכו גם ללמוד".

• השאלה היא אם יש טעם להשיג את זה בכפיה...

"לעניין הכפיה: אני האמנתי בהידברות. אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה גם עכשיו. ואני אתן לך דוגמה: כשהייתי שר החינוך, אולי זה היה עוד כשהייתי סגן שר (אגב, היתרון שלי כשר חינוך היה שהייתי קודם 7 שנים סגן שר...) היה אז חינוך עצמאי שלא היה חלק מהממלכתי דתי. והגענו לידי הבנה שמלמדים לימודי ליבה.

"פעם עשיתי סיור, לקחו אותי גם לחדרים. היו אז חדרים שלימדו באידיש (צוחק...) בכלל עולם אחר, גם לא חגגו את יום העצמאות, ראיתי שהגג שם דולף, ואמרתי להם 'אני משפץ את זה, ולמרות שזה אפילו לא בעברית אני מממן את זה כי האידיש נעלמה לפחות יישאר סימבול שלומדים אידיש'.

"היו שם כמה עשרות או מאות ילדים, לא יודע בדיוק. בזה כבשתי את ליבו של מנחם פרוש, היה שנים ח"כ והבן שלו ממשיך את דרכו, והוא הפך למעריץ שלי והיה אפשר לדבר איתו ולהגיע להבנות. ואני חושב שצריך לנסות להגיע להבנות כי סך הכול מגזר חרדי בארה"ב עובד ומכין את האנשים לעבודה ותקראי את כל המורשת היהודית אומרים 'תלמד', אומרים 'תעבוד'. יש הערכה למלאכה.

"גדולי ההוגים היו נגרים, סנדלרים ואין בזה סתירה. אז נכון שיש את התסביך שתנועה ציונית מאורגנת החליפה כביכול את המשיח. לא, לא החליפה את המשיח, המשיח עוד יבוא, נשארו עוד מספיק יהודים שצריך להביא ואתם לארץ ישראל.

"זה לא בסתירה לזה שהעם לוקח את גורלו בידיו ואם היינו נזכרים להקים תנועה ציונית בעוד מועד - לא הייתה שואה נוראה כזו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!