על מי מההורים מוטלת החובה לחנך? • תבלין לשבת

האר"י הקדוש כותב, כי כאשר נולד ילד, השם שניתן לו על ידי ההורים הוא מעין נבואה קטנה.
נתינת שם הינו דבר חשוב, אשר משפיע על הילד לאורך חייו. בקריאת השם מתחילים ההורים יחדיו את דרכו של הרך הנולד ואת מסלולו בשבילי החיים.

במקרים רבים בהם אנו נתקלים בבני נוער המתקשים בישיבה או בסמינר. מתגלה, לאחר בדיקה מועטה, כי המצב בין הוריהם של אותם בני נוער, בכל הקשור ב'שלום בית' - לוקה בחסר. אם ישנם משחקי כבוד בין בני הזוג, או אפילו אדישות חלילה, דבר זה ניכר היטב בהתנהגות הילדים.

לא פעם מצאתי את עצמי אומר לזוג שישקול לקבל החלטה, ולו רק בגלל גורל הילדים.

"אני תלמיד חכם", שח לי פעם הורה, "אשתי צריכה לתת לי לחנך את הילדים, ולא להתערב בזה כלל וכלל". רעייתו מצידה אף היא אמרה כמותו, רק להיפך. "אני זו שצריכה לטפל בהם, כי אני כל הזמן איתם ויש לי רקע בחינוך. ובעלי? שילך ללמוד, מה הוא קשור לחינוך"

ילדיו של משה - בניה של ציפורה

"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"

מסביר רש"י: "כשאמר לו הקב"ה במדין 'לך שוב מצרימה', 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו', ויצא אהרן לקראתו', 'ויפגשהו בהר האלהים'. אמר לו מי הם הללו? אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני. אמר לו: והיכן אתה מוליכן? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם? אמר לה: לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה".

מעבר למה שכתב רש"י בפירושו את סיבת גירושי משה, יש להבחין למילותיו "נטלה שני בניה והלכה לה". ילדיהם המשותפים מכונים כ'בניה'.

בהמשך, כותבת התורה: "וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה", והנה שוב מופיעים ילדיהם המשותפים של משה וציפורה, כבניה של ציפורה גרידא. אף שבפסוק מובאת סיבת השם שהוענק על ידי משה לגרשום, לזכר היותו בגלות.

אחד הדברים שניתן ללמוד מהפרשה הוא, שכל דבר שעובר על הילדים הוא באחריות ההורים. גם כאשר אנו סמוכים ובטוחים שיד אלקים כיוונה את הדברים כך. עלינו לדעת שהמשימה להעביר את החינוך בצורה נוחה, תומכת וקלה, מוטלת על כתפינו ואך ורק עלינו.

אין מצב בו אפשר לומר "זאת הטעות של הילד לבדו". או "הכל מאת ה', אנחנו רק נעמוד מהצד והוא יתחנך מעצמו".

דבר נוסף ניתן ללמוד, שגם כאשר נראה לנו שמי שאמור להיות אחראי על החינוך, הם או האישה או הבעל, לעולם זה לא נכון. לכל אחד מההורים ישנו תפקיד בחינוך ילדיו, ואין שום תרוץ או הסבר להימנע מכך. אם קשה לך לעמוד מול הילדים, אז תלמד איך לעשות את זה, אבל לברוח אי אפשר. מפני שרק אתה הוא האחראי על חינוכם, בדיוק כמו האישה, ולהפך.

שאלות לאימון בחינוך:

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. האם אתה פעיל מספיק בחינוך הילדים?
ב. האם אתה נותן מקום גם לאישה להיות שותפה בחינוך?
ג. מה אתה חושב שניתן לעשות כדי שתלמד לשפר את התקשורת שלך עם ילדיך?

בברכת שבת שלום

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!