פיצויים לנפגעי תאונות דרכים: כל המידע

משרדנו מטפל בגברת ש' הסובלת מבעיה לבבית בעטיה היא נוטלת תרופות לדילול הדם. גב' ש' הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפגעה בראשה. גב' ש' נבדקה בבית החולים ולמעט ממצאים של חבלות בראש לא נמצא דימום. במצבה של ש' קיימת פרקטיקה הקובעת הפסקת טיפול במדללי דם, אך היא לא קיבלה כל הוראה שכזו. כחודש וחצי לאחר התאונה החלה גב' ש' לחוש ברע, אך בירורים שנעשו לה בבתי חולים שונים לא הצביעו על בעיה חד משמעית והיא שוחררה לביתה.

כעבור מספר ימים היא התמוטטה ואז אובחנה כסובלת מדימום מוחי. מרבית האנשים יודעים היום כי כאשר אדם מעורב בתאונת דרכים שבה רכב התנגש ברכב אחר או בהולך רגל, הרי קמה לנפגע זכות להיפרע מחברת הביטוח שביטחה את הרכב שבו הוא נסע בביטוח חובה. אך קיימים מקרים רבים שיכולים "ליפול" בין הכיסאות והאדם מן היישוב אינו יודע כיצד לסווג את האירוע שבו הוא נפגע.

אדם יוצא מרכבו בסיום הנהיגה ובמהלך יציאתו מהרכב, כאשר הוא מבקש להניח את רגלו על הכביש או המדרכה, נתקלת רגלו במפגע בולט או בבור וכתוצאה מכך נשברת רגלו. האם מדובר בתאונת דרכים או שמא יש לתבוע את העירייה?

משאית עם מנוף הרמה מפנה זבל, כאשר המנוף מתנדנד וגורם להולך רגל העובר להירתע, לאבד שיווי משקל וליפול מבלי שהיה מגע בינו לבין המנוף. את מי יש לתבוע במצב זה, אם בכלל ?

אדם נפגע בתאונת דרכים מובהל באמבולנס כשהוא מורדם ובמהלך הדברים מתרחשת רשלנות רפואית ברישום ואותו אדם מקבל טיפול שונה בתכלית מהטיפול שאותו היה אמור לקבל.

או כמו במקרה שאנו מטפלים כאשר לתאונת הדרכים נלווית טענה הנוגעת לרשלנות רפואית שבוצעה לאחר התאונה ואלמלא הרשלנות יתכן ולא היה נגרם הנזק "הגדול".

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") הוא חוק סוציאלי ביסודו שבמסגרתו נקבעת אחריות מוחלטת של חברת הביטוח לשאת בנזק שנגרם לנפגע ללא שאלת אשם. שאלת האשם היא בדרך כלל השאלה הקשה ביותר שעמה מתמודדים תובעים ועורכי דינם בניסיון להוכחת תביעות נזיקין.

בתביעות רשלנות, לשם הדוגמה, יש להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית מהי הרשלנות שנעשתה, כיצד הרשלנות חרגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת ומה הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק שנגרם.

מדובר בתביעות קשות ומורכבות שבהן מומחים רפואיים בעלי שם "נאבקים" יחד עם עורכי דינם, כדי להצדיק את עמדתם והתוצאה, בסופו של יום, היא קבלה או דחייה של התביעה. אם מדובר בנזק קשה, אז ברור כי דחיית תביעה יכולה לגרום נזק כפול ומכופל לנפגע.

לא כך הם פני הדברים שעה שמדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים. בדרך כלל (אך לא תמיד) אם יש דרך לקשור את האירוע לתאונת דרכים, הצדדים יעשו כל מאמץ אפשרי כדי להיכנס בגדר שערי החוק.

בחוק הפיצויים בסעיף 8 (א) נקבע עיקרון ייחוד העילה:" מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון".

על-פי עיקרון זה, מקום שבו קמה לנפגע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, נשללת ממנו עילת התביעה בשל נזק גוף, על-פי דיני הנזיקין הכלליים.

המשמעות האופרטיבית של הדברים היא כי אם חוק הפיצויים חל בנסיבות העניין, אז גם אם לאחר התאונה התרחשה רשלנות רפואית חריגה, לא ניתן יהיה לתבוע את הגורם הרשלן אלא רק את חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה, שכן על פי ההלכה, אין להפריד בין נזקים שנגרמו באופן ישיר מתאונת הדרכים, לבין נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית, אגב טיפול בנפגע התאונה.

מבחינת הנפגע מדובר בבשורה שכן הוא לא יצטרך להוכיח רשלנות או אשם של הגורם המזיק וניהול ההליך שלו ואורח פלא הפך "לפחו מורכב" ויותר זול.

במקרה של גב' ש' מונה מומחה רפואי אשר קבע כי הנזק החל עקב הפגיעה בראש שנגרמה במהלך תאונת הדרכים, כך שממש לא משנה באם אירעה רשלנות כזו או אחרת מצד בית החולים לאחר מכן, את הנזק שנגרם לה ואת הפיצויים הגבוהים היא תקבל במסגרת חוק הפיצויים.

הכתבה מאת עו"ד בועז אלקלעי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!