שוב השמאל הישראלי נופל בפיתיון של נתניהו

כמו אותו חתול מאולף, שברגע שהבחין בעכבר החולף אל מול פניו, שמט מידו את מגש האוכל היוקרתי והחל במרדף אחר העכבר, כך השמאל הישראלי, בהנהגת התקשורת, נופל כדגים הנאחזים במצודה, בפיתיון הערמומי אשר מניח לפניהם ראש הממשלה נתניהו.

תחילה באמצעות עיתונו, נציגיו, לאחר מכן בסרטון שהנפיק, והשיא (בינתיים) בהצהרת הפייק -הדרמטית שבאה לאחר שעות של היתול בכל כלי התקשורת וצרכניה, נתניהו מעמיד פנים של "מהלך  אימים" על היועץ מנדלבליט, לבל יכריז על הגשת כתב אישום  נגדו לפני הבחירות, או  לפני  עימות עם עדי המדינה, או לפני לא זוכר מה עוד.

התקשורת, בתגובה, מזדעקת מעמקי נפשה על הניסיון הנואל להלך אימים על שלטון החוק, עוסקת בצדקנות אובססיבית בדיברור מהלכי המשטרה  והפרקליטות, ובהתקפה על נתניהו, והגדיל  לעשות  אחד הערוצים, אשר אף קטע בהפגנתיות את  שידור דברי נתניהו.

נתניהו אינו טיפש, ואינו חושב שבהצהרות פייק דרמטיות ובאיומים בעיתונו הוא ישפיע על החלטותיו של מנדלבליט, אותו הוא מכיר לא מאתמול. נתניהו מכוון למקום שונה בעליל.

בניגוד לבחירות הקודמות, בהן הייתה מוטיבציה גבוהה לבוחרי הליכוד והימין לנהור בהמוניהם  לקלפיות, בכדי למנוע  את עלייתה לשלטון של מפלגת העבודה השמאלנית בראשות "ציפי ובוז'י", אשר במרבית סקרי דעת הקהל השתוותה ואף הובילה על הליכוד.

הרי שכעת, השמאל מפוצל, ושתיקתו המתמשכת לצד דשדושו בסקרים - של הכוכב הנוכחי בני גנץ, המסרב לחבור למפלגות  שמאל או להצהיר כי לא יישב בממשלת  הליכוד, מקשות מאוד על המשימה לצייר אותו כ"דמון" שמאלני מאיים. נתניהו זקוק בדחיפות למשהו שיעיר את בוחרי הליכוד מאדישותם.

ללא ספק, הרדיפה המשפטית-משטרתית נגד נתניהו, יכולה להיות המשהו הזה. לפיכך, חותר נתניהו להפוך את מערכת הבחירות הקרובה למעין "משאל עם" על ניסיון הדחתו מתפקידו בידי השמאל.

הבחירות הקרובות לא יהיו בין נתניהו לבין גנץ/ לפיד/ גבאי, אלא בין נתניהו לבין המשטרה/הפרקליטות/התקשורת. הפיכת הבחירות למשאל עם שכזה, אולי לא תוציא את נתניהו מהכלא, אבל בהחלט תוציא את בוחרי הליכוד מבתיהם ביום הבחירות.

כמובן, שהתקשורת בהתקפותיה הרועשות על נתניהו בנושא, מסייעת לו היטב בהשגת מטרתו זו. בדיוק כמו שבבחירות הקודמות הייתה זו התקשורת אשר החדירה היטב בתודעה הציבורית כי שלטונו של נתניהו בסכנה, מה שהביא להצבעה הליכודית המאסיבית, ולהמשך שלטונו.

מה שכן, חייבים להודות, ניכר על נתניהו כי אינו במיטבו וכי החקירות פוגעות מעט בתפקודו. אילו היה במיטבו, הרי שאחרי שלוש שעות של סחרור שכזה, היה משלים את ה'פייק' דרמה, מתייצב  מול  העיתונאים, מכריז  במשך  דקות  ארוכות  על  החלטתו ההיסטורית להוביל  מהלך של התנתקות משטחי יהודה ושומרון.

ואז פונה אל העיתונאים בשאלה: 'האם לדעתכם צריך כעת להמשיך בחקירות או שיש לסגור את התיקים?', רק לאחר קבלת תשובותיהם המגומגמות של העיתונאים הנדהמים, היה מסביר להם שהם נפלו למתיחה, ורק אז עובר לחפור על חקירת הממונה על ההגבלים העסקיים.

שוס היום בשביל מחר

כשממצאי סקר חברת החדשות - הקובע כי מפלגת 'הימין החדש' זוכה בששה מנדטים בלבד, הגיעו לידיהם של מייסדי המפלגה שקד ובנט, הם התאכזבו, אך לא התחרטו. התאכזבו, כי בשביל לנצח את איווט ליברמן בקרב הצפוי על משרד הביטחון (או משרד החוץ, בהנחה שהביטחון הולך לגנץ) הם חייבים להיות ביתרון מנדטים מובהק מול המפלגה הרוסית.

בלי יתרון כזה, יש יסוד סביר להניח, שנתניהו, כמובן בעידוד אנשי ביתו, יעדיף להעניק את התפקיד הרם לשותפו הוותיק ליברמן, עימו התרגל כבר לעבוד, למרות המורדות והעליות שהיו ביניהם במשך השנים, מאשר לשנואי נפשו - שקד ובנט.

אילו היו בנט ושקד נשארים בביתם הנטוש, סיכוייהם לזכות ביתרון אלקטוראלי - וממילא מיניסטריאלי - על ליברמן, היו טובים יותר. לא התחרטו, מפני שמטרת העל של הקמת המפלגה החדשה, לא הייתה שדרוג מיניסטריאלי בממשלת נתניהו החמישית.

בנט ושקד, צופים בנעשה בשמאל הישראלי בעשורים האחרונים. מאז ירידתם  מהבמה של רבין ופרס,  מפלגת העבודה  ההיסטורית איבדה את המונופול על הובלת גוש השמאל (סליחה, המרכז) הישראלי, ומדי מערכת בחירות מתחלפת המפלגה הגורפת את קולות העדר המרכז-שמאלני. 

שינוי ב-2003, קדימה ב-2006 וב-2009, ב-2013 שוב היה זה תורה של שינוי - הפעם באדרת "יש עתיד", ב-2015 היה זה שוב תורה של מפלגת העבודה - באדרת "המחנה הציוני", וכעת נראה שהגנרל השותק (לפחות נכון לשעת כתיבת שורות אלו) צפוי ליטול את הבכורה.

תקוותם של בנט ושקד, כי מחנה הימין יהפוך ל"שמאל  החדש", וכי דין הליכוד ביום שאחרי נתניהו יהיה כדין העבודה שאחרי רבין ופרס.

הם מקווים שאל מול הליכוד המפוצל וקרוע במאבקי כץ וסער, יציג הימין החדש נבחרת נוצצת ועדכנית, שתהפוך ללהיט ותגרוף את קולות מצביעי  הימין בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, מתי שהם לא תתקיימנה, לשם כך, הם  סבורים, נדרשת הכנה מבעוד יום, להתנתק מהדימוי המגזרי-מפד"לי, להתמתג כבר  כעת כמפלגה המשויכת לכלל הציבור הישראלי, ולהיות ערוכים להמראה ב"יום שאחרי".

בפראפזה על הג'ינגל הנשכח של התנועה הספרדית הקדושה, הרי שמפלגת ה"שוס" הימנית החדשה, הוקמה היום, בשביל  מחר.

רסיסי  המפץ

הבית היהודי נפגע קשות מהתנפצותו של המפץ הבנטי, אך רסיסי הנפץ פגעו גם בבית ישן ורעוע אחר - ולא סתם בית יהודי, כי אם בית חסידי דייקא.

לפני כחודש, בעוד רעש התזמורות המנגנות "שש שלוש" ו"מוישה  ליאון" עדיין החרישו את אזניהם של ראשי אגודת ישראל, השתעשעו אלו ברעיון הריצה המשותפת עם יחד ועוצמה יהודית, כאופציה לאפשרות בה דגל התורה תחליט לרוץ באופן עצמאי, או תציב תנאים קשים עבורם לריצה המשותפת. מגעים ואפילו הבנות ראשוניות "לשעת  חירום" עם שתי הסיעות כבר הושגו.

כעת, לאחר המפץ, הרי שהתנדנדותו של הבית היהודי סביב אחוז החסימה, תחייב אותו לרוץ  במשותף, עם לכל הפחות אחת משתי הסיעות הנ"ל, בכדי לצלוח בוודאות את אחוז החסימה ולהימלט מטביעה  לתהום הנשייה הפוליטי. במצב כזה, ה"ציוד לשעת חירום" שיש בידי אגודת ישראל, אוזל.

בלאו הכי, בחצרות המרכזיות של רומניה וגליציה לא ראו בעין יפה את אופצית המשך המלחמה מול  ליטא, ובוודאי לא פלטפורמת כלאיים שכזו עם מפלגות שאינן מהקלאסיקה החרדית. אבל  העובדה  שהאופציה הזו די מתמסמסת אפילו כציוד לשעת חירום, מחלישה עוד יותר את כוחה  של המפלגה  החסידית, במו"מ שהיא מנהלת מול אחותה הקטנה  שעקפה  אותה.

ה"אח" נפגע מרסיסי המפץ בנט & ליצמן

אמנם, בפרספקטיבה רחבה יותר, ברור שפרישת בנט ושקד, והפיכת הבית היהודי למפלגה בה  סמוטריץ, מרזל ו/או ישי, יהיו בה נותני הטון המרכזיים, היא בשורה חשובה לנציגות החרדית בכנסת, באשר הבית היהודי, במתכונתו המסתמנת, יוכל להיות שותף אמיתי ותוספת כח פרלמנטרית, לכל  מאבק שלא יהיה בעניין שמירת הדת במדינה (ע"ע סיעת  "מאוחדים"  הירושלמית). כך, גם עבור אגודת ישראל, הפסדו של המפץ עשוי לצאת בשכרו.

גנץ  גוט

הציבור  החרדי צריך לשאת תפילה להצלחת מפלגתו של בני גנץ, משלוש סיבות. 

ראשית, גנץ כבר נוגס, ואם יתבסס - ינגוס עוד יותר, מפלגת יש עתיד. מרבית מצביעי לפיד, אינם  מצביעים לו בגלל שנאת חרדים דווקא. אלא בגלל שהם מחפשים להצביע עבור דמות מרשימה, אשר  משויכת למחנה התל-אביבי אשכנזי מחד, ומאידך לא מתויגת רשמית כ"שמאלן".

עברו הצבאי של גנץ, מקנה לו יתרון מובנה על לפיד. לפיכך, אם מפלגתו של גנץ תתבסס היטב, ישנו סיכוי סביר שהדבר יביא להחלשות משמעותית בכוחה הפוליטי של יש עתיד. יצוין כי כבר כעת, מאז הקמת מפלגתו של גנץ, ועוד בטרם השמיע הלה את קולו, צללה יש עתיד בסקרים מאזור העשרים מינוס לאזור העשר פלוס.

שנית, על פי כל ההערכות והמסרים, גנץ מעוניין לשבת בממשלה הבאה, גם בראשות הליכוד, ולהעניק  לה בסיס רחב. (יש  להניח אמנם שהוא לא יסכים להמשך כהונת נתניהו תחת כתב אישום, אבל מסתבר שבין כך בג"ץ יחייב את נתניהו לפרוש מכסאו במצב כזה, כך שספק גדול אם הנקודה הזו  רלוונטית).

זה מצב שיכול בהחלט להקל על החרדים, באשר העברת חוקים גורליים לא תהיה תלויה בגחמותיו  של יו"ר ישראל ביתנו, או ח"כ בודד אחר. זאת ועוד, ישיבתו של סמן "מרכז-שמאלי" בממשלה, תעניק "הכשר" תקשורתי ומשפטי לפעולותיה. 

הסיכוי שחוק הגיוס שיחוקק בכנסת הבאה לא ייפסל בבג"ץ שוב, יהיה גבוה יותר, אם מפלגת  המרכז-שמאל המובילה תשב בממשלה ותהיה שותפה בחיקוקו.

שלישית, עם כל הרצון בהמשך שלטון הימין, קריטי עבורנו שתהיה לו אלטרנטיבה מעשית כלשהי, כמובן- לא יש עתיד, אלא אלטרנטיבה כזו שאנו יכולים - בתיאוריה - להיות שותפים לה. 

זאת, בכדי שהחרדים יוכלו להשיג מממשלות הימין את מירב צרכיהם. המצב בו אין לליכוד שום מתחרה בר-סיכוי, מחליש מאוד את יכולת המיקוח של החרדים מולו.

מצב בו תהיה מפלגה מתחרה של ממש לליכוד, עם מועמד ראוי, שהחרדים יכולים, בפוטנציאל, לבנות איתו שיתוף פעולה, יכול לחזק מאוד את כוח המיקוח של החרדים מול הליכוד, ולאלץ את הליכוד לספק לחרדים את דרישותיהם.

לבנימין  אמר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!