תחקיר מזעזע חושף: כך מאמלל שר החינוך בנט אלפי ילדים חרדים

תחקיר מזעזע שמתפרסם בעיתון 'הארץ', חושף את היחס המפלה של משרד החינוך בראשות נפתלי בנט כלפי ילדי החינוך המיוחד במגזר החרדי.

על מנת להבין את גודל האפליה, העיתון מביא את סיפורו של מיכאל היון, בן 7.5 ממודיעין עילית, ילד מיוחד, בנו של איש התקשורת אליעזר היון. מיכאל נולד עם שיתוק מוחין וסובל מפיגור בינוני ולקות ראייה (בשל נזק מוחי).

בשנים האחרונות התקדם מיכאל והוא מצליח לחבר משפטים שלמים ואף לבטא את עצמו ברמה בסיסית: כשהוא רוצה לאכול, כשכואב לו.

ההתקדמות הזו היא באמת מהפכה עבור מיכאל אותה יש לזקוף לזכותן של המטפלות המסורות בעיר החרדית, שעובדות עד שעה מאוחרת כל יום כדי לקדם את 130 הילדים שבטיפולן. אבל קיומו של המוסד הזה כלל אינו בטוח.

דרגת שכר נמוכה מאוד לגננות

לפי הדיווח הבוקר ב"הארץ", רבים ממוסדות החינוך המיוחד החרדיים מתמודדים עם קשיים כלכליים משום שמשרד החינוך אינו מתקצב אותם באופן מלא.

כך מפלה משרד החינוך את מיכאל וחבריו, רק מפני שהם לומדים במוסד מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר). על פי החוק, תקציב החינוך המיוחד במוסדות הללו אמור להיות זהה לתקציב של שאר מוסדות החינוך המיוחד במדינה.

אלא שבפועל זה לא קורה. קרוב ל–30% מילדי הגנים בחינוך המיוחד (6,200 מתוך כ–21,000), לומדים במוסדות המוכש"ר (רובם חרדיים), מתוקצבים בחסר (שאר הילדים לומדים בחינוך הממלכתי והממ"ד).

האפליה מתבצעת באופן הבא: לכאורה המדינה מעבירה למוסדות "תקצוב מלא", אך כאשר בוחנים אותו לעומק מתברר שמדובר בפיקציה. במקום לתקצב כל גננת לפי רמתה ושנות הוותק שצברה, המשרד מתקצב כאילו כל הגננות נמצאות ברמת "מוסמך 15", דרגת שכר נמוכה מאוד.

המשרד גם מתקצב "משרת אם" רק ל–20% מהגננות בעוד שבפועל רובן המוחלט אימהות (10% תוספת בשכר). ואם לא די בכך, אפילו גמול חינוך מיוחד אינו מתוקצב לגננות הללו (14% תוספת).

אין נתונים מדויקים על מספר הגננות בדרגת שכר גבוהה יותר, אבל בבדיקה באחד המוסדות נמצא כי מתוך 11 הגננות הראשיות כולן ברמות שכר גבוהות יותר, רובן עם תואר אקדמי וכ–15 שנות ותק.

מתוך 11 הגננות המשלימות, רק חמש נמצאות מתחת לרמת השכר שמתקצב משרד החינוך, בעוד היתר, עם תואר ראשון וותק של יותר מעשור.

אפליה קשה. השר נפתלי בנט. (קרדיט: דוד כהן, פלאש 90)

"המדינה פוגעת בחלשים"

עוד עולה מהתחקיר, כי מי שנאלץ לספוג את ההפרשים הם המוסדות, כי המדינה מחייבת אותם לשלם שכר מלא לגננות, מה שהופך את המוסדות לגירעוניים ומאלץ את המנהלים לחזר על הפתחים כדי להשיג תרומות ולקחת הלוואות.

לפי יו"ר פורום המוכש"ר, דוד שַרפֶר, "הדבר גורם לכך שהגננות הטובות והוותיקות לא רוצות לעבוד במוסדות האלו, אלא הן מעדיפות מוסדות רשמיים בגלל השכר. לגנים הללו יתנקז כוח אדם פחות איכותי ויותר זול, והם יקבלו פחות שעות לימוד באופן מעשי. זה פוגע באופן ישיר בילדים שהם הכי חלשים במדינת ישראל".

לדבריו, "המינימום שמתבקש מהמדינה זה לדאוג שהגננות יוכלו למלא את תפקידן ולשלם להן שכר הגון. לא יכול להיות שמדינה מודרנית, מערבית, מתקדמת תפגע דווקא בהכי חלשים. אלה שלא יכולים לדאוג לעצמם. אם ילד מצליח לומר שלום עם העיניים זה צעד קטן לכאורה, אבל מבחינת הילד זה צעד ענק. ובגלל הביורוקרטיה הזאת הוא לא יוכל לעשות את זה. זה מרתיח".

ממשרד החינוך נמסר כי "כחלק ממנגנון הפעילות של מוסדות 'מוכר שאינו רשמי', המשרד מתקצב אותם בשיעור של עד 75%, ואת השאר משלימות הבעלויות", וכי "הוקמה ועדה משותפת למשרדי החינוך והאוצר, שבוחנת מתווה שכר לחינוך המיוחד המוכר שאינו רשמי, שעתיד לצאת לדרך בתחילת השנה הבאה".

"אנשים מפחדים ממשרד החינוך"

גם איש התקשורת החרדי אבי מימרן, אב לילד הסובל מאוטיזם קשה, התראיין לעיתון וחשף את הקשיים. לדבריו, "משרד החינוך מכיר רק את המושג שנקרא אוטיזם, אבל באוטיזם יש כמה דרגות של תפקוד — מתפקוד גבוה ועד תפקוד נמוך, סיעודי ממש".

"למרות זאת", הוסיף מימרן, "המשרד מתקצב אותם בדיוק אותו הדבר, למרות שילדים בתפקוד נמוך זקוקים לעובדים סיעודיים וצוות גדול יותר, כי התקשורת וההתנהלות אתם קשה יותר".

אישית הוא היה מוכן לשלוח את בנו לבית ספר ממלכתי לחינוך מיוחד, אם היה כזה באזור. ולא רק שאין מסגרת ממלכתית לחינוך המיוחד — גם רשתות החינוך החרדיות הגדולות לא ששות לטפל בחינוך המיוחד: בשתי הרשתות הגדולות לומדים רק כ–650 ילדי החינוך המיוחד. גם שם נהוג תקצוב חסר, אבל הרשתות, על פי הסכם עם משרד החינוך, יכולות לקפח את הגננות בשכר.

"אני מוכן לשים את הילד שלי עם נוצרים", אומר מימרן, "הוא אוטיסט, הוא בקושי מבין משהו. פשוט לא היה בית ספר באזור שלנו שמתאים לרמה שלו בתפקוד נמוך. לכן פתחנו בית ספר, שהיום יש בו כבר 110 תלמידים, כ–30 מהם חילונים".

ממשרד החינוך נמסר כי במסגרת רפורמה בחינוך המיוחד, "אופן התקצוב של כל תלמיד יהיה גמיש וייקבע על פי סוג הלקות ורמת התפקוד, מה שיאפשר לתלמיד לקחת אתו את התקציב לכל מוסד חינוכי שיתאים לצרכיו".

"מוכן לשים את הילד שלי עם נוצרים". איש התקשורת אבי מימרן. (צילום: ארכיון 'בחדרי')

יצוין כי מימרן הוא לא היחיד שהקים בעצמו גן לחינוך מיוחד. מנהל באחד המוסדות הללו אמר ש""כולנו באנו לתחום לא בשביל להתעשר אלא מתוך מצוקה אישית. במשרד החינוך יודעים את זה ויודעים שאנחנו לא נסגור". האבסורד הוא, שאם המוסדות הללו יקרסו, ייפול הטיפול בילדים על משרד החינוך, שייאלץ מן הסתם להשקיע את מלוא התקציב. לדברי אותו מנהל, במשרד מנצלים את מסירותם של מנהלי המוסדות שפועלים מאידיאולוגיה ולא ממניעים כלכליים.

מנהלי מוסדות לא דיברו עם "הארץ" בגלוי, מפחד. "אנחנו גם לא הולכים לבג"ץ, כי אתה לא רוצה ללכת ראש בראש עם משרד החינוך, שהוא למעשה המעסיק שלך", הסביר מנהל אחד.

"בג"ץ יורה להם לתקן את העיוות, אבל מי שיתחיל אתם ייפגע. הם יפעילו פקחים, ביקורות, והם יודעים לעשות את זה".
אז במקום ללכת למלחמה אתם אתה מנסה לשרוד מחודש לחודש. אתה מתחיל לקצץ, לוקח מתנדבים, לוקח עמותות שעוזרות בהפעלות, ואיכשהו שורד".

מנהל אחר אמר ש"אנשים מפחדים ממשרד החינוך. הם יכולים לסגור מוסד בלחיצת כפתור, וזה כמובן על פי חוק. המערכת, יש בה כל כך הרבה חוקים ותקנות, שתמיד תיפול על משהו. כשהם מתבייתים על מישהו הם פותחים את הספר, עוברים על כל הסעיפים ומפילים אותך על שטויות. ככה זה עובד".

לדבריו, משרד החינוך לא מתכחש למחויבותו לעניין, אך הדברים נסחבים כבר שנים. "דיברנו עם השר בנט, הפעלנו לחצים. הם לא אומרים לנו 'לא', הם פשוט סוחבים אותנו אומרים שזה בטיפול. כל פעם מספרים לנו 'עוד חודש עוד חודשיים, עוד ועדה, המנכ"ל הוחלף'".

בינתיים, אומר אחד המנהלים, "צריך להביא כסף ממקומות אחרים וזה מאוד קשה. אתה מנהל בית ספר, אתה לא יכול להיות גם מגייס כספים. במקביל יש לך גם מצוקה של מבנים בגלל שאתה לא רשמי. אז אתה צריך לדאוג להקצאה מהעירייה".

"אם לא השגת אז אתה צריך לדאוג גם לכסף לשכירות. אתה מנסה לצוף על המים בלי שזה יפגע בילדים, בחינוך וברמת הצוות".

מפטרים ומקצצים

בשיחות עם הורים לילדי החינוך המיוחד התברר כי ישנם מוסדות שלוקחים על עצמם את העול ומנסים בכל מחיר לשמור על הרמה, אך יש כאלה שמפטרים גננות ותיקות ומקצצים בטיפולים.

אליעזר היון מספר על בנו: "אם ילד שסובל מלקות ראייה לא יקבל את המורה למיקוד ראייה, הוא לא יוכל להתרכז בפעולות מול המחשב כי הוא לא יצליח להתמקד. אם ילד לא יקבל את הסייעת השיקומית, אז ילד שהולך חמישה מטרים רצוף והיינו מצפים שיתקדם לעשרה מטרים, לא יתקדם. אנחנו מדברים על דברים כמו ללכת, לשבת, לעמוד, לתקשר ברמה הכי בסיסית, כמו 'שלום', אני רוצה לאכול', 'כואב לי'".

איש התקשורת אליעזר היון, "כואב לי"

את האשמה הוא תולה במשרד החינוך ובעומד בראשו, נפתלי בנט: "מערכת החינוך עובדת על חמש יחידות במתמטיקה, אבל ילדים שלא יודעים לומר שלום דווקא בהם אתה פוגע? זה לא הגיוני. ילד כזה יכול להיוולד לכל אחד, והחברה צריכה להתמודד אתו".

"החברה לא יכול להתעלם מהילדים המיוחדים שלה. צריך לנסות לקדם אותם. זה שהם לא יכולים להגיע להישגים במתמטיקה ולהביא כבוד לשר החינוך בעולם, זה לא סיבה שהם ייפגעו".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "המשרד מקדם מדיניות של חיזוק החינוך המיוחד בכלל הזרמים. בחינוך המוכר שאינו רשמי המשרד האריך את שנת הלימודים, הרחיב את הטיפולים הפרה־רפואיים, צירף מלווה להסעות ילדי הגנים והוסיף עוד כ–25 מיליון שקלים להנגשת טיולים".

שר החינוך נפתלי בנט סירב להגיב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!