ביום שאני תעיתי בדרכי • תבלין לשבת

333 קמ"ש. זהו השיא העולמי האחרון בנהיגה על קרח. חשיבותו של השיא הזה משמעותית במיוחד, מפני שהוא זינק ועבר את השיא הקודם, במהירות משמעותית למדי.

העולם מודד כיום כל דבר, לפי המהירות שבה הוא נעשה.

זה לא משנה איכות או כמות, כמה שיותר מהר, יותר טוב: סקר מסעדות שנערך בארה"ב, ביקש לבדוק את הפרמטרים לקביעת שביעות רצון הלקוחות בתחום המסעדנות.

התברר, שלרוב הלקוחות המרוצים לא הפריעה העובדה שלפעמים האוכל לא היה טעים במיוחד, כאשר השירות שהם קיבלו היה מהיר. הם אפילו לא טרחו לזכור מה הייתה איכותו של השירות.

עוד התברר, כי במקומות בהם היה השירות איטי, הצטברו לפתע גם תלונות רבות על אופן ואיכות השירות. ואנחנו חשבנו, ש'מה שבא במהירות – הולך במהירות'.

בכל זאת, אנחנו יודעים לומר, "אתה יודע כמה זמן עבדתי על?" או "זה יצא טוב כי השקעתי המון זמן".

"אז כמה זמן זה ייקח?" - זו השאלה הראשונה שנשאלת פעמים רבות על ידי אנשים שמבקשים לטפל בבעיה חינוכית, או להשקיע בשלום הבית שלהם. איך ומה? זה כבר נראה אחר כך. הכי חשוב: "כמה זמן זה ייקח?"

ישנם מקרים, בהם אנשים מתייאשים מהר, כי הם לא רואים את התוצאות שהם רצו, בתוך הזמן שבו קבעו לעצמם שזה צריך להימשך.

אם נעקוב אחר ההתרגזות בכביש, זה יהיה בדרך כלל, כאשר יש פקק או מישהו 'חותך' אותנו. אבל ריבונו של עולם, אנחנו נגיע בעוד דקה איחור, אז למה לכעוס? בגלל שזה לא עומד בציפיות שלנו. זה לא הולך לפי התכנון שלנו.

שוחחתי פעם עם חבר טוב על כך שלכאורה מחד, הקב"ה אוהב שהכל נעשה מהר על ידינו, ואנו כבניו מנצלים כל רגע ורגע. זריזים מקדימין למצוות. אבל מאידך, ישנם מקרים בהם דווקא אדם שמחפש להגיע לתוצאות, יש בזה מן הכפירה.

בפרשת השבוע נאמר: "וַיַּסֵּב אֱ־לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

מסביר רש"י: "ויסב: הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה"

השאלה עולה מאליה: אם הקב"ה הוא כל יכול, ובני ישראל כבר יכולים ללכת בדרך הפשוטה, מדוע להסב אותם לדרך עקומה וקשה.

הסיבה שנאמרה בפסוק הקודם - "וְלֹא נָחָם אֱ־לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ־לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה", היא עצמה תמוהה: אחרי כל ניסי יציאת מצרים, אין הקדוש ברוך הוא יכול לחזק את לב בני ישראל שלא ינחמו, או להשקיט את הפלישתים?

אבל אם כבר שואלים על בורא העולם, בואו נלך על הכל: מדוע העולם נברא בשישה ימים ולא ביום אחד, ברגע אחד?

התשובה לכך היא אחד הדברים המופלאים, שאנו יכולים ללמוד מפרשת בשלח.

הטעות כהזדמנות

בביקורי האחרון בחו"ל, הוכן עבורי סבב הרצאות במקומות שונים. כך מצאתי את עצמי, עולה על רכבת, מתכונן להרצאה, ומגלה שהרכבת הנכבדה, לקחה אותי לצד השני של העיר. אבל בדיוק לצד השני. טוב, כשאומרים קצה שני של העיר, זה לא מז'בוטינסקי לעזרא, ולא ממאה שערים לבית וגן.

ראשית, ביטלתי את סדר היום המתוכנן: לצערי, לא הגיוני היה להספיקו. לאחר מכן, ניגשתי ליהודי שעמד בתחנה ושאלתי אותו איך אני מגיע ליעד הנכון, אליו הייתי צריך להגיע מלכתחילה.

הוא שמע את השאלה ונכנס לפאניקה במקומי. בעודו מחזיק את ראשו הוא חזר ואמר "אוי אוי! איפה אתה? לאן אתה צריך להגיע? אתה ממש בצד השני! מה תעשה עכשיו? איך הגעת לפה?", הוא מתחיל לקונן ולהבהיל את עצמו, ואז פונה אלי בשאלה "אתה יודע כמה דרך יש לך עד שתגיע ליעד שלך?"

חייכתי אליו. "לא פעם הקב"ה מוביל אותנו למקומות שבהם אנחנו צריכים להיות בהם", אמרתי לו, "לפעמים אנחנו אפילו לא רוצים להיות שם, או לא חושבים להיות שם. אבל ה' מתכנן אחרת. הוא חפץ שאנחנו נעבור את זה.

"נו, אז למה נראה לך שהגעת לכאן?", הוא שאל.

"מי יודע", השבתי, "אולי מסובב הסיבות רצה רק שאני אפגוש אדם כמוך". הוספתי ואמרתי לו שהעובדה שאנו מובלים על ידי הקב"ה למקומות שלא חשבנו שנהיה בהם, יכולה להיות מנוצלת כהזדמנות להתקדם, לחוות חוויות מיוחדות וחדשות.

נכון, אם לא הייתי מתרכז במחשב שלפניי, לא הייתי מאבד את דרכי. אבל היי, אני מחפש ליהנות, וכאן זימן לי בורא העולם תחנה שלא חשבתי שאהיה בה. לאחד זו נראית טעות, לשני זו הזדמנות.

הסתובבתי על מנת ללכת לדרכי, הפעם זו הנכונה.

רגע לפני שפניתי לעבר הרכבת בחזרה, ניגשה לעברי אישה שלא שמתי לב שעמדה שם. "אתה הגעת לכאן, רק כדי שאני ישמע את השיחה בניכם. אין לך מושג בכלל מה אני עוברת בימים האחרונים. הוא (הקב"ה) שלח אותך אליי, ורק אליי".

אותו יהודי הביט בי כלא מאמין, ואני בו. שלושתנו צעדנו משם בשתיקה.

כן, כאשר אנו נכיר בדרך שלנו, ונדע שגם היא דרך שבה הקב"ה רוצה שנלך, אפילו שלא הכל לפני התכנון הראשוני - הרי שיהיה לנו הרבה יותר קל.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. האם ישנם דברים, שאתה יכול ללמוד מהמצב בו אתה נמצא, גם אם נראה לך שאתה תקוע?

ב. האם יש בך את אפשרות להנות מהמקום שבו אתה נמצא, למרות שלא התכוונת להיות בו?

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג, [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!