ממה מאוכזב נתניהו? • המערכת הפוליטית ביום שאחרי

למרות החיוך שהיה מרוח על פניו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתמול בהופעתו המרשימה בגני התערוכה - קשה להתעלם מה'פינות' שבתוצאות הבחירות שנערכו אמש לתפקיד יו"ר הליכוד הבא.

נתחיל במספר המצביעים: 63,150 איש המהווים כמחצית מכלל הבוחרים. למה, בעצם, נותרו כל השאר בבית ולא מימשו את זכות הצבעתם? ובכן, ברור כי לחלק מהם סיבות טכניות כאלו ואחרות (גשם, חום גבוה, הילד חולה, עצלות וכו'). אך קשה להתעלם מהעובדה שיש רבים שלא הגיעו להצביע מטעמים אידיאולוגיים - לאות מחאה. האנשים הללו ממוקמים איפה שהוא בצד היותר ימני של הליכוד. הם אפילו לא בעד פייגלין, קוראים להם המטה הלאומי בליכוד, והם אף הוציאו אמש קריאה רשמית שלא להצביע. לא לזה, גם לא לזה.

בסיכומו של יום הצביעו לנתניהו 48,490 אלף המהווים 77% מקולות המצביעים. בפייגלין תמכו 14,660 אלף איש המהווים 23% מקולות המצביעים.

אין ספק שמדובר ברוב, אבל אסור להתעלם ממי שהצביעו ליריבו או ממי שסירבו בתקיפות להצביע. למרות שקרא להם בנאום מיוחד אותו נשא בשעות אחר הצהריים לצאת ולהצביע.

ב"קדימה" מיהרו 'לברך' על התוצאות. "מפלגת ביבי-פייגלין תמשיך לדרדר ולבודד את ישראל. הליכוד קבע הערב כי ברצונו להמשיך במדיניותם המשותפת והקיצונית של פייגלין ונתניהו, בה שבויים אזרחי ישראל בעל כורחם כבר שלוש שנים. לכשיבחרו מתפקדי הליכוד את רשימתם לכנסת – הכתובת שנכתבה הערב על קירות מצודת זאב תהפוך למציאות קיימת - הליכוד זה פייגלין ופייגלין זה הליכוד. מול הליכוד הקיצוני של ביבי ופייגלין – קדימה היא האלטרנטיבה היחידה לשלטון שבכוחה לעצור את הקיצוניות ולהחזיר את השפיות לישראל".

ברור שאופוזיציה אינה יכולה לברך 'על אמת', אבל מבין השורות ניתן להבחין בביקורת האמיתית: הליכוד נשלט על ידי כוחות ימין רבים, מבחינת קדימה רבים מדי.

סער חותך ימינה

אל תוך המפה הזו נשאבים חברי הכנסת והשרים שחפצים חיים הם גם בקדנציה הבאה וכל בקשתם היא לזכות בתמיכתם של חברי המרכז בבחירות הפנימיות, תהיינה מתי שתהיינה. הימנים שבהם לא צריכים להתאמץ יתר על המידה, בא להם בטבעי לסייר ביהודה ושומרון, לרקד על הגבעות, לטייל בין בניינים העומדים להיהרס על יושביהם רק כי ערבי מהסביבה טוען על בעלות שם.

אך מה יעשו מי שלא ממש מוגדרים כבעלי השקפת עולם ימנית? ובכן, מתברר שהשבועות-חודשים הבאים יהיו עבורם לא קלים כלל ועיקר והם עתידים לאכול חצץ, גם תקשורתי.

קחו דוגמה אחת: שר החינוך, גדעון סער. איש אינו חושד בו בימניות יתר, ובכל זאת היום, אחרי לילה מועט בשעות שינה, טרח לעלות על הר ברכה שבשומרון רק כדי להצהיר כי הוא תומך בהתנחלויות. אני מנסה להיזכר מתי, בתחילת הקדנציה, שמעתי הצהרות דומות מפיו, ולא מצליחה. ביקורו יועד לטקס חנוכת שני מתחמים בני 64 יחידות דיור בהתנחלות הר ברכה בשומרון - לא הרבה מדי אבל מספיק כדי להוות סיבה למסיבה.

"ההתיישבות מבוססת על האמונה בזכותנו על הארץ. מגיל צעיר האמנתי שמתיישבים מבצעים שליחות ומגנים על עם ישראל", אמר, והוסיף כי "הנסיגות מהשטחים אינן המתכון להשגת השלום".

הנוכחים בירכו אותו בתשואות רמות, איש לא זכר לו איך משרדו הורה לסגור ישיבה ביצהר.

הפאדיחה של גדעון

עד כאן הכול יפה, תקשורתית. מכאן לתיאור הפאדיחה, בשידור חי. ומעשה שהיה, כך היה: כך חטף גדעון סער מימין, אבל גם משמאל.

במרץ 2011 יצאה תוכנית "ביקורים בארץ האבות" לדרך כפיילוט במחוז ירושלים. כמעט שנה חלפה מאז, ובימים האחרונים הודיע שר החינוך, גדעון סער, האחראי לפרויקט, על כוונתו להרחיב אותו.

"יישוב יהודי התקיים בחברון במשך כל השנים, גם כאשר עם ישראל היה בגלות. יהודים, על פי אמונתנו, תמיד יחיו בחברון. אסור שתיווצר אשליה בקרב הערבים שניתן יהיה לעקור את היהודים מחברון", אמר הערב במליאת הכנסת.

כמה מרגש.

אז זהו, שיש גם המשך לסיפור. פנייה שנעשתה לפני מספר ימים אל השר, בידי ארגון "שוברים שתיקה" מהשמאל, הביעה תרעומת על חוסר האיזון ועל כך שלא מצרפים גם אותם אל הסיורים. להציג תמונה מאוזנת, אתם יודעים.

מה אמר להם סער? מן הסתם באותם רגעים סר זכרם של מתנחלי הר ברכה ממוחו, והוא נענה להם בסבר פנים יפות. למה לא, בעצם? יפגשו התלמידים עם מתנחלי חברון, אחר כך גם עם אנשי הארגון הנכבד.

אבל אז התפרסם הדבר, המשטרה החליטה שהסיור יעורר בלגאן מיותר, והכול בוטל. איתמר בן גביר, יועץ התקשורת של ח"כ מיכאל בן ארי, היה אחד מהמדריכים בסיור.

עצימת עיניים

הבוקר כבר פנה ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי אל יו"ר ועדת חינוך של הכנסת, אלכס מילר, בבקשה לכנס דיון דחוף בהחלטת משרד החינוך לאפשר לקיים סיורים של בתי ספר יחד עם ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה'.

הארגון עורך דה לגיטימציה לחיילי צה"ל ולמדינת ישראל, טען בן ארי. אז אולי בשלב הבא יארגנו הרצאות לתלמידים מפיהם של חנין זועבי או השייח ראאד סלאח? – הציע בלגלוג, כמובן.

או שגדעון סער לא יודע מה קורה אצלו במשרד, אמר בן ארי, או שהוא עוצם עין בכוונה תוך שהוא מאפשר לגורמי שמאל להשתלט לו על המשרד.

שוברים שתיקה

גם משמאל שברו שתיקה. בכתבתה של אברימה גולן ב"הארץ" היא כתבה כי "צחוק עשה שר החינוך גדעון סער עם "שוברים שתיקה". כבר שנה שהארגון מנדנד לו שייתן גם לאנשיו להוביל ילדים מחטיבות הביניים לסיור בחברון, כמו עמותות הימין, ולבסוף הוא אישר. אבל בטרם עלה הילד הראשון על האוטובוס הראשון - באה המשטרה וביטלה את הסיור. כמה מפתיע.

סער הוא פוליטיקאי עקבי ובעל השקפת עולם מגובשת, והוא ידע היטב מה הוא עושה. מצד אחד, הוא באמת מאמין בכל לבו שהסיורים לעיר דוד, לאזור הקרב על כפר עציון, למערת המכפלה ולמוזיאון בבית הדסה, הם אבני דרך חשובות בגיבוש הזהות הלאומית והיהודית של תלמידי ישראל. מצד שני, הוא ער ורגיש לביקורת מצד הורים רבים בסביבתו החברתית והמעמדית. אלה מאוד לא מרוצים ממסלול הסיור. הם גם לא מרוצים מהעובדה שעמותה פרטית, ימנית-קיצונית, הממומנת על ידי בעל הון יהודי-אמריקאי, היא זו האחראית לעיצובם וחינוכם האידיאולוגי של ילדיהם, ובמיוחד בתחום הרגיש והשנוי במחלוקת של הסכסוך.

דוברי "שוברים שתיקה" לא הרגישו, כנראה, איך הם מפילים את עצמם בפח. במקום לתבוע שמשרד החינוך יחדל לחלוטין להעביר סמכויות חינוכיות ולימודיות לגופים פרטיים בעלי עניין פוליטי מובהק וייקח אחריות בלעדית על תוכנית הלימודים, כולל סיורים לימודיים, הם ביקשו נתח לעצמם. כלומר דרשו שהתלמידים ייחשפו לא רק לשטיפת המוח המתנחלית, אלא גם לעדויות החיילים ששירתו בשטחים, ושהסיור לא יעבור רק בין קברי האבות ויקשיב לתיאורי הזוועות של הטבח בחברון, אלא גם יהיה עד להתעללות בפלסטינים וייחשף לעוולות הכיבוש.

התביעה הזאת נפלה לידי סער כמתנה. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לציית לעיקרון השוויון ולאשר גם את הסיור של "שוברים שתיקה". מרגע זה ואילך, ניתנה לגיטימציה גורפת לכל תביעה דומה מצד כל ארגון אידיאולוגי שהוא - מעמותת אלע"ד ועד ל"כהנא חי". כל אחד והנרטיב שלו. בין אלה לאלה נותרה מערכת החינוך הממלכתית כאיבר מדולדל, ששאריותיו נקרעות לגזרים בין הגופים בעלי העניין.

וכך, משנה לשנה, יכתתו ילדי ישראל רגליהם בסיורים חווייתיים בארץ ובחו"ל. תחילה יזקפו את ראשיהם בגאווה לאומית בעיר דוד ויזילו דמעה יהודית בכותל, אחר כך יעברו בין המוצגים המפלילים את הפורעים שונאי ישראל במוזיאון בית הדסה וישתכנעו שמוכרחים להיאחז בכל רגב אדמה כי "בידוע עשו שונא ליעקב". אחר כך הם יתקבצו סביב קצין כריזמטי שישתף אותם בייסוריו המוסריים לנוכח הכיבוש, ויילכו בעקבות מדריך רגיש שיראה להם איך ילד בכיפה צבעונית רקומה משפיל פלסטיני זקן.

שנתיים אחר כך הם יצעדו עם דגל ישראל עצום בפרוורי ורשה, ישנאו פולנים ויישבעו לנקום בפלסטינים, אבל בסוף השנה ייפגשו עם אמנית ישראלית מעמותת "חוזרים לפולין", שמציגה בביאנלה בקרקוב, ועם נציג ארגון "הבונד המתחדש". לקראת הגיוס יעמדו במחסום עם נשות "מחסום ווטש" וייצאו ליום אימונים חווייתי בשטח עם המפקד לשעבר של יחידת המסתערבים, שהקים מרכז תרבות במגרון. וכל הזמן הזה המורים והמורות שלהם לא ידברו על פוליטיקה, כי בבית הספר אסור.

עד עתה התקדם תהליך הפקרת המערכת בידי גופים פוליטיים קיצוניים בזהירות יחסית. עתה פתח להם "שוברים שתיקה" דלת רחבה. לא נורא. ממילא כשהילדים האלה יתגייסו, יקבל את פניהם בצבא רב הבסיס, ויתקע לכבודם בשופר. עדיף שיהיו מוכנים.

עכשיו, לו הייתי סער, הייתי בהחלט מבולבלת. מה עלי לעשות כדי להצטייר באור ימני, לתפארת מצביעי הליכוד ונצחוני בפריימריז?

'שלום' בין יריבי ה'איגודים'

בין לבין מתרחשים במשרד החינוך עוד אירועים הגורמים לחיוכים מימין ומשמאל.

זוכרים למשל את הקרבות בין האיגודים השונים המבקשים לייצג נאמנה את עולם הישיבות?

לדעתם, לא די בפקיד משרד חינוך היושב על השאלטר ועל המדוכה, הוא חייב עזרה והכוונה בדמות עסקנים יראי שמים חרדיים שיכוונו אותו בדרך הנכונה לטובת עולם התורה והישיבות.

אלא שבדרך הרצופה כוונות טובות, משהו השתבש. תחילת השיבוש בסכסוך של עסקנים עם סגן שר החינוך, אחר כך גם עם פקיד במשרד. בהמשך נכנס לתמונה איגוד נוסף, חדש, המבקש להתחרות, והמאבק לבש פסים 'רציניים'.

שעות אחדות לאחר שדיווחתי באתר על האיגוד החדש, התקבלה בסלולארי שלי הודעה מפי גורמים הקרובים לבית הגרי"ש אלישיב על כך שאין ולא היה איגוד חדש וכו'. אוקיי, הפנמתי והבנתי. בהמשך התבקשתי שלא לדווח על פגישה שנערכה בין ה'פקיד' במשרד לבין גדולי ישראל, בלי מתווכים עסקנים ושאר שדכנים. הפקיד עוד עלול לחשוב, חלילה, שאפשר לפתוח ערוץ ישיר מול הרבנים, וזה לא טוב.

הבנתי והפנמתי, לא רציתי להרוס חלילה לעולם התורה והיראה של בחורי הישיבות ואברכי הכוללים שלנו. רק כאשר הופיעה הידיעה שחור על גבי צג הסלולארי שלי, מדווחת על ידי מוקד נייעס כלשהו, החלטתי שאם כבר למעלה משלושה איש שמעו את הבשורה, למה שהגולשים שלנו לא יזכו בה גם כן? אז דיווחתי, ועוררתי כעסים כמובן.

והנה הפלא ופלא היום, סמוך לחדרו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אני זוכה לצפות בשני ראשי האיגודים - ה'יריבים' כביכול - כשהם מתקבצים יחד לפגישה שכולה סולחה. כמה נעים וכמה נחמד.

לפני כשבועיים, בעקבות מכתב ששוגר היישר אל לשכתו של סגן שר החינוך, מנחם אליעזר מוזס, נערכה פגישת פיסגה לשלום גם איתו. אמור מעתה, השלום והשלווה שבו למשרד החינוך, על פקידיו, מתווכיו, ארגוניו ושלל אנשיו, וגר שר החינוך עצמו בשלום ובשלווה עם שוברים שתיקה וגם עם הר ברכה, אפילו את המרכז לחוקרים הפרטיים כבר ביטלו.

ולא נותרה לי אלא שאלה אחת קטנה, מציקה. אם השלום כל כך יפה, רצוי והכרחי לתועלת עולם הישיבות, לא יכלו לעשות אותו מיד בתחילה?

מתברר, שבשעת הדחק מחבקים מתנחלים על הרים וגבעות, גם מתחרים שטענת בלהט כי הם מזיקים בעצם קיומם לעולם התורה והישיבות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!