ההזדמנות של הימין הישן // ישי הבלין

ההכרזה המפתיעה של נפתלי בנט ואיילת שקד על פרישתם ממפלגת הבית של הציונות הדתית ועל הקמת מפלגת 'הימין החדש', היא הזדמנות נדירה לאנשי האגף השמרני בציונות הדתית לתפוס את המושכות הפנויות, להוביל את מפלגת הבית היהודי בבחירות הקרובות ולחזור להנהיג את הציונות הדתית כולה.

במשך כשש שנים היה בנט כוכבה הבלתי מעורער של הציונות הדתית. הוא ניער את מפלגת הבית היהודי, גלגולה המחודש של המפד"ל, מתדמיתה המאובקת והאפרורית של מפלגת האם, והפך את המפלגה לדבר החם בימין הישראלי. היו שם גם חריקות, רבים התקשו להשלים עם מצב בו הציונות הדתית מובלת על ידי דתי-לייט, שצירף אליו את שותפתו החילונית שקד ופעל לצרף לרשימת המפלגה חילונים נוספים. גם התנהלותו הפושרת בסוגיות עקרוניות כמו היחס לרפורמים ולנשות הכותל, קוממה עליו רבים. התשובה שנתנו תומכי בנט לכל הטענות האלה הייתה - זה מחיר ההצלחה. פשרנותו של בנט שווקה לקהל הבית הדתי-לאומי כדרך היחידה להביא קהלים חדשים למפלגה, לסחוף חילונים ומסורתיים רבים ולהביא את הציונות הדתית לעמדת הנהגה.

האם בנט אכן הביא את התוצאה המובטחת?

מבחינת הנוכחות הציבורית והתקשורתית הגיע בנט למחוזות שמנהיגיהן הקודמים של מפלגות הציונות הדתית אפילו לא חלמו עליהם.  בנט ומפלגתו הפכו לנותני טון מרכזיים בפוליטיקה ובשיח הציבורי בישראל, וציבור בוחריהם רווה נחת.

עם זאת, בחינת המספרים מלמדת שבנט לא הביא למפלגה הצלחה אלקטורלית יוצאת דופן. במערכת הבחירות הראשונה הוא הגיע עם הבית היהודי ל 12 מנדטים, ובזו שלאחריה צנח לשמונה. לשם השוואה, לפני הופעתו של בנט בשמי הפוליטיקה הדתית לאומית זכתה המפלגה המאוחדת של הציונות הדתית לתשעה מנדטים ובמערכות בחירות  קודמות הגיעה לתוצאות טובות עוד יותר. אכן, בנט שיפר את הישגי המפלגה, אבל חלק ניכר מההישג האלקטורלי יש לזקוף לזכות הפריימריז בבית היהודי, שחידשו את פני המפלגה והביאו לתחושת מעורבות מוגברת של ציבור בוחריה.

תחום נוסף בו זכה בנט להצלחה הוא ההשפעה המעשית בממשלה. אם קודמיו בראשות המפד"ל נהגו להסתפק בעיסוק בתחומי החינוך והרווחה, הרי שבנט הניח יד על הגה ההנהגה. בקדנציה הראשונה כשר הכלכלה עסק בעיקר בנושאים כלכליים, אבל בקדנציה השנייה הגביר את מעורבותו בענייני ביטחון, כחבר בולט בקבינט המדיני בטחוני. גם שותפתו שקד גילתה יכולות מרשימות כשרת המשפטים, כשהובילה מהלכים משמעותיים לשינוי מערך הכוחות בין הכנסת והממשלה לבג"ץ. את עיקר ההשפעה הזו השיגו בנט ושקד דווקא בקדנציה השניה, כשבאמתחתם רק שמונה מנדטים. ללמדך שיותר משההצלחה האלקטורלית קובעת, קובע הביטחון העצמי והאומץ לדרוש את המעורבות בהנהגה.

כיום, עם פרישתם של בנט ושקד, עומדת המפלגה המאוחדת ברגע מכריע מבחינת עתידה. השאלה הראשונה שעולה היא מי ייטול את ההובלה של המפלגה המאוחדת, האיחוד הלאומי או הבית היהודי? בשנים האחרונות הייתה הבכורה נתונה לבית היהודי שהובלה בידי בנט, וכעת הכול תלוי בזהות המנהיגים החדשים שתבחרנה שתי המפלגות.

המצלמה עוברת עכשיו להתרחשויות במפלגת האיחוד הלאומי, שעד לפני יום עניינו רק כמה עשרות חברי מרכז המפלגה. בעוד שבבית היהודי אין כרגע אף דמות כריזמטית שמתאימה באופן טבעי להובלה, בסיעת האחות מתוכנן קרב מרתק על ההנהגה בין היושב ראש הוותיק אורי אריאל, לעמיתו הצעיר בצלאל סמוטריץ'. אם עד עתה חשבנו שמדובר במאבק על תפקיד שר החקלאות הבא, וכמה מרתקת כבר יכולה להיות שאלת השליטה במועצת הלול, הרי כעת הפכה ההתמודדות בתוך האיחוד הלאומי לעניין בעל משקל: אם האיחוד הלאומי תגיע למשא ומתן עם הבית היהודי מעמדת כוח, כשבראשה עומד כוכב צעיר כסמוטריץ', שנוכחותו התקשורתית כחבר הבית היהודי הייתה שנייה רק לזו של הצמד בנט-שקד, היא תוכל לדרוש ולקבל את הובלת המפלגה המאוחדת.

סמוטריץ' הוא חבר הכנסת הפעלתן ביותר בשורות הבית היהודי, שיזם והוביל שורה של הצעות חוק מהפכניות בקדנציה האחרונה. לא פחות חשובה מכך היא יכולתו התקשורתית ודיבורו החד. כל התכונות האלה הפכו אותו לסדין אדום בעיני השמאל הליברלי, ולכוכב העולה של הציונות הדתית השמרנית. לסמוטריץ' יש תכונה נוספת שמזכירה מאוד את נפתלי בנט, הוא לא מתנצל ולא מפחד. את עמדותיו הימניות והשמרניות הוא מבוא בחדות ובבהירות ללא טשטוש. אפשר לומר שסמוטריץ' הוא גירסה חדשה של בנט. צעיר יותר, דתי יותר ואפילו רהוט יותר.

בימים הקרובים יבחרו חברי מרכז תקומה - האיחוד הלאומי  את יושב ראש המפלגה. בחירתם עשויה להתברר כבחירתו של מנהיג המפלגה המאוחדת של הציונות הדתית, ייתכן גם שלבסוף תתקבל שאלת מנהיג המפלגה המאוחדת המשותף בין שני חלקיה. הבית היהודי שתצא מחוזקת מהאירועים האחרונים, כשבראשה מנהיג צעיר וכריזמטי, עשויה להציל את הימין הישראלי מחזרתו של חלום הבלהות מבחירות 1992, כשמפלגות הימין האידיאולוגי התפצלו לשברירי מפלגות והביאו לתבוסת גוש הימין ולדהירת ממשלת השמאל להסכמי אוסלו. אם סמוטריץ' ירכז סביבו את מפלגותיהם של אלי ישי ושל ברוך מרזל, הרי שהתפצלותם של בנט ושקד מהבית היהודי עשויה להביא דווקא לחיבורים חדשים ולהצלת קולות ימין.

בעוד בנט ושקד יוצאים להרפתקה שקשה לנחש איך תסתיים, מפלגת הציונות הדתית יכולה לבטוח במספר בסיסי של מנדטים מקהל הבוחרים הנאמן שלה. אם היא תבחר מנהיג נמרץ ורהוט כסמוטריץ' היא תוכל גם לחלום על עמדת השפעה משמעותית בממשלה הבאה, הפעם בלי לוותר ולטשטש חלק מהעקרונות שלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!