חשיפה: החרדים שיזעזעו את המערכת הפוליטית • על השבוע הפוליטי

שיחה מעניינת נשמעה השבוע סביב אחד משולחנות מזנון הח"כים בכנסת. ואל תשאלו מי הם המשוחחים.

א': "רועי לחמנוביץ', יועץ התקשורת של שר הפנים, אלי ישי, הוא זה שהוציא בזה אחר זה הודעות לתקשורת בתקופת השריפה בכרמל. תוכנן: השר 'שלי' התריע, שר האוצר סירב לאשר תקציבים, הוא האשם.

"מה מעניין במשפט הזה? אז זהו, שלפני מספר שבועות הצטרף לחמנוביץ' באופן רשמי, למערך הדוברות של שר האוצר. עכשיו עליו להדוף את ההאשמות אותן הוא עצמו גולל לפתחו של השר 'שלו'. תסמכו עליו שהוא יידע איך להתמודד עם זה גם הפעם. אבל תודו שמדובר בצחוק הגורל".

ב': "העובדה שמבקר המדינה (אליבא דהדלפות, דו"ח של ממש עוד לא הופק, להזכירכם) כרך את השר ישי ואת השר שטייניץ באותה סירה היא רעה מאוד. הלכה לישי הטענה להדרת נבחרי ציבור חרדים-ספרדים, קרי ש"סיים".

א': "זה דווקא מצוין. את שטייניץ התקשורת לא שונאת כפי שהיא שונאת אותו, יש סיכוי שגלגל ההצלה שייזרק לשטייניץ מצד כתבים כאלו ואחרים, יסייע גם לישי".

ב': "לא, זה רע מאוד. במרכז הליכוד אין לשטייניץ תמיכה מי-יודע-מה, נתניהו לא יהסס להקריב את ראשו למולך, מה שאומר שהוא יקריב את ישי על אותו מזבח.

"אבל איך יכול להיות שבמדינה מתוקנת (אולי בעצם לא) דו"ח שעוד לא יצא באופן רשמי לאוויר העולם, אפילו לא הטיוטא הסופית שלו, כבר עושה גלים בתקשורת?

"איך יתכן שמדליפים חסרי אחריות (מה פתאום מתוך משרד המבקר, לא יתכן) יגזרו קופונים, יטילו אשמות, יאיימו מה יקרה אם השרים (שנפלו בפח והגיבו להאשמות הבלתי רשמיות. טוב לא הם, אבל שלוחיהם כמותם) יעמדו בעקשנותם ויסרבו לפנות את הכיסאות?"

א': "יפה אמר עו"ד יעקב בורובסקי שלא טוב שהדוברים השונים מתראיינים ומפטפטים. בשביל מה להגיב על דו"ח שעוד לא נולד?"

ב': "טוב, הייתי מציע גם לו לשמור קצת על זכות השתיקה, לא יזיק. שמעתי שהוא התבטא ואמר שלפי הידוע לו הדו"ח לא ידרוש הדחת שר. בשביל מה הוא צריך להראות בקיאות כה רבה ולהדגיש את העובדה שעדיין, למרות השנים בהן הוא כבר לא עובד במשרד המבקר, נותרו לו אי אלו קשרים?"

וכדי שלא להזיק לנפשות המדבררות, טוב יהא להם שיישארו בגדר א' וב'. בפרט בשבוע בו ידיעות רבות דילגו על שמה של אישה מסוימת העובדת בלשכת ראש הממשלה, והסתפקו באות אחת בלבד: ר'.

החרדים מחזקים את אשל

אפרופו ר':

כמה וכמה חברי כנסת חרדים סיפרו לי השבוע, כי טרחו להתקשר, לעודד ולחזק את נתן אשל, מנהל לשכת ראש הממשלה, שהורחק מהמשרד לעשרה ימים.

מתברר שהחברות עם האיש הייתה כנה ואמיתית, לא רק לצורך עיגול פינות פוליטיים יומיומיים. חברים ניכרים בעת צרה, אומרים. כפי הנראה ילמד אשל מהר מאוד מי היו חבריו האמיתיים, ומי ממש לא.

"רק לפני שבועיים היא אכלה אצלו טשולנט בשבת בבוקר, וכבר משחירים את פניו ומציירים כאילו יש ביניהם מעין סכסוך", אמר לי בכאב גדול אחד מנבחרי הציבור החרדים.

הלה תיאר את הסבל הגדול העובר על האיש, כאשר כל יציאה שלו מהבית כרוכה בהסתתרות מפני הצלם המזדמן המצוי בסביבה. ברגע אחד אתה הופך מאיש כל-יכול לנרדף. ועוד בטרם הוכחה בדל האשמה.

אגב, מן הסתם גם על ר' עוברים ימים לא קלים. פתאום היא מוצאת עצמה מנסה להילחם על זכותה לשמור על השקט של עצמה עם עצמה, ולא לרצות באור הזרקורים שהופנה פתאום לכיוונה. ר' או לא ר', מי לא יודע את שמה המלא על כל תיאור פרטיה האישיים?

לשכה אחת, שני קורבנות, ועוול אחד גדול.

אז מה אם הבטחתי?

אבל דומה שלראש הממשלה כל זה לא מזיז.

ראיתי אותו נכנס השבוע לישיבת סיעת הליכוד בכנסת, ומראה פניו אמר זחיחות גדולה. בזה אחר זה הוא לחץ את ידיהם של נציגי המילואימניקים שהגיעו לישיבה כדי לשכנע אותו בדבר אחד וברור: "לא לחוק טל".

כשיצאו, סיפר לי אחד מהם כי נתניהו הבטיח להם, ממש הבטיח, שחוק טל לא יעבור. לא במשמרת שלו.

אין לכך כל אישור רשמי, אבל לא אתפלא אם זה נכון. באותה נשימה, אגב, הוא יכול להבטיח לחברי הכנסת החרדים ש"אל תדאגו, יהיה בסדר".



שר החוץ, אביגדור ליברמן, אכל רק השבוע על בשרו כזה "יהיה בסדר", שהיה אפילו מגובה בכתובים ובחתימות. אז מה אם נתניהו הבטיח לו שמיצוי כושר השתכרות ייכלל ברשימת הקריטריונים? לשר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, הוא הבטיח הרי את ההיפך הגמור,

אז מה בדיוק רוצים ממנו? לאחד מהם הוא חייב היה לשקר. הפעם ליברמן היה הקורבן.

את השקר הזה עטף נתניהו באריזת צלופן מרשרשת, מעין פרס ניחומים לילד המאוכזב.

"קח במתנה הטבות לחיילים, תמכור את המתנה לקהל בוחריך, כמו גם לתקשורת, מה לעשות, זה מה שאני יכול לתת לך".

אז הבטחתי. בינינו (קריצת עין), אתה לא מכיר אותי? "יהיה בסדר, אביגדור".

עוד חזון ל'חוק טל'

ומה יעלה באמת בגורלו של חוק טל? אילו יכול היה נתניהו להעבירו בישיבת ממשלה, היה מן הסתם עושה זאת זה מכבר.

מה היה מסביר למילואימניקים, שעלו לרגל לדבר איתו בנושא?

היה אומר להם מן הסתם: 'רבותי, גם קדימה העבירה פעמיים את החוק, לי מותר פעם אחת. וניפגש שוב בעוד חמש שנים'.

אלא שליברמן הבהיר לו שבנקודה הזו הוא לא יתגמש, יהיה מה שיהיה.

נתניהו מבין יפה את שפת "ה'קו האדום' ופה אל תדרוך", וזז מהמשבצת.

עכשיו תמרח הכנסת את החוק הזה במשך כמה וכמה חודשים, עד למועד בו חייבים לסיים לדון בחוק, שינוי פה-שינוי שם, מריחה קטנה אצל הח"כים החרדיים, ועוד מריחה קטנה אצל ישראל ביתנו, מתנה קטנה לאלו ומתנה קטנה גם לאלו, אזכורים בסגנון 'את הממשלה הבאה נעדיף להקים בלי חרדים' והצדדים יגיעו לעמק השווה.

ואם לא?

ובכן, אלוקים גדול, ועוד חזון (כחצי שנה) למועד.

שמעתם על ה'מטה הלאומי'?

האם לזחיחות הגדולה אותה משדר נתניהו יש על מה לסמוך?

ובכן, כרגע נראית המפה הפוליטית נוטה לצידו. לכאורה, איש אינו מאיים עליו, לא מימין ולא משמאל, והוא יהיה זה שיקבע את הרכבה של הממשלה הבאה.

אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, חייבים לזכור שהכול עוד אפשרי. נתניהו, כך נדמה לעיתים, לא ממש זוכר זאת. כולם מונחים בכיסו, הוא לא חייב לספור איש.

האמנם?

מתברר שתהליכים המתרחשים מתחת לפני הקרקע עלולים לעיתים להפתיע ולבקוע בקול רעש גדול: קחו, למשל, את מחנה פייגלין בליכוד. אחרי הכול יש בליכוד כוחות רבים שמושכים לכיוון של התנגדות לנתניהו. אז נכון שכרגע אחוזים גדולים שם תומכים בו, ובכל זאת קשה לדעת לאן יובילו הגלים.

קחו, למשל, קבוצה חדשה שצצה אל מעל לפני השטח: ה'מטה הלאומי בליכוד'. שמעתם עליו? סביר להניח שעדיין לא.

מתברר שמדובר בקבוצה לא קטנה שהחליטה להתפקד לליכוד רק כדי להשפיע.

לטענתם, מדובר באלפי מתפקדים חדשים. מטרתם המוצהרת: לחזק את האגף הלאומי של חברי הכנסת מהליכוד. נתניהו, אגב, לא ממש נחשב לאגף לאומי. במהלך היום שב המטה וקרא שלא להצביע לנתניהו. גם לא לפייגלין. כאשר הודיע מנהל מטה פייגלין, שי מלכה, בשמם, למצביעים "לקום מהכורסא ולהצביע", מיהרו אנשי המטה להוציא הודעה רשמית מטעמם.

"הודעה זו מוכיחה שלא טעינו כאשר קראנו להימנע מלהצביע עבור פייגלין שתרבות השקר דבקה גם במחנהו". אבל רגע לפני שמחנהו של נתניהו מתלהב מההודעה, אני מציעה לו לשים לב למילה "גם".

אם אתם לא תומכים לא בנתניהו ולא בפייגלין, איך בדיוק תצליחו להשפיע? שאלתי את דובר המטה.

"הבחירות היום הינן הצגה בלבד, ואינם קובעים דבר ביחסי הכוחות בתנועת הליכוד. השפעתנו הינה באחוזי ההצבעה הנמוכים שמשקפים חוסר שביעות רצון מנתניהו וחוסר אמון בפייגלין", השיב לי.

בפועל עורכים אנשי המטה מעקב מדוקדק אחר כל ח"כ בליכוד (גם שרים), למשל הם הכריזו על ראשם של "בודדים (דן מרידור ומיכאל איתן) שעברו לשמאל הציוני וצריך לפעול שלא ייבחרו שוב".

ההיגיון שלהם פשוט: בהתאם לחוקת הליכוד – מתוך 27 הח"כים הנוכחיים רק כ-15 יוכלו לכהן גם בבחירות הבאות, 12-13 'יעופו'. המאבק הקשה שיתנהל סביב כל מקום כזה הוא ההזדמנות שלהם. זוהי גם הדרך לגרום לנתניהו 'לשים עליהם' קצת יותר ולחשוב רגע לפני שהוא נסוג מהאמירות שלו בשנים עברו, בדרך להקמת שתי מדינות לשני עמים, למשל.

במטה מסבירים שכל קול קובע, שלא מדובר בקולות רבים המכריעים בין מיקום אחד למשנהו. חלק גדול מהח"כים המובילים את רשימת הליכוד במקומות הארציים נבחרו על ידי 11-15 אלף קולות בלבד.

הדירוג ביניהם נקבע בהפרשים של מאות בודדות של קולות. שרים גם זקוקים בדרך כלל למיקום גבוה, כדי לשפר את מעמדם. המסקנה: לכל מצביע ומתפקד יש משמעות בעיני השרים. המשמעות המעשית: על הח"כים והשרים לעשות הכול כדי לרכוש את ליבם של המתפקדים ולא די להם בכך שיחרשו את הארץ בחודשים הקרובים מדן ועד אילת, בדרך להתחנף לעוד מתפקד.

החרדים שיזעזעו את הפוליטיקה

בימים האחרונים הותשו השרים במסעות. ראש הממשלה גרר אותם כמעט לכל קצווי המדינה, כשהוא מושיב אותם כתלמידים ממושמעים בכיתתו ומנצל את הבמה ואת הקהל האוהד כדי להציג את רשימת הישגיו.

כן, גם לשרים שלו דאג להעניק שבחים, כשהוא מפרט באוזני קהל מאזיניו את הישגו של כל אחד מהם. אבל הוא זה שמדבר.

עכשיו, כשהדרמה סביב בחירתו שלו הסתיימה, הגיע תורם לככב בזכות עצמם. כל אחד מהם יצטרך לנהל בעצמו את פנקס מסעותיו.

שר הרווחה והתקשורת משה כחלון כבר הקדים השבוע לסייר באודסה, כולל השתטחות על קברים, תפילות ובקשות; גם שר ההסברה יולי אדלשטיין עשה מסע נחמד לבלגיה, כשהוא מותיר שם אמירות נחמדות, שר זמירות שבת עם בני הקהילה והרצה על פרשת השבוע.

זו רק ההתחלה. צפו במהלך החודשים האחרונים להרבה מסעות מעניינים ומתוקשרים מן הזן הנ"ל.



אגב, הפזילות המסיירות הללו יכללו, בין השאר, גם פזילה אל הציבור הדתי והחרדי. הרבה קברים, תפילות, ביקורי צדיקים, שטחים, התנחלויות ושאר מיני פעולות יח"צ המדברות על ליבו של המגזר הדתי והחרדי. אסור לשכוח שבין מתפקדי הליכוד יש הרבה מאוד חרדים, על אף שעושה רושם שבליכוד מנסים להסתיר זאת, משום מה.

למען האמת, אין להם במה להתבייש. אין זה סוד כי גם בין מתפקדי שאול מופז יש הרבה מאוד חרדים, חלקם ליטאים, חלקם חסידי גור. אגב, תתפלאו, אבל גם לציפי לבני יש חרדים בארגזי מתפקדיה.

מטבע הדברים מפלגות חילוניות נוטות להסתיר את העובדה הזו: כלי התקשורת לא ממש יאהבו את העובדה שמאחורי כל מפלגה מצליחה (או כושלת) עומדים חרדים. 'פרזיטים', כפי שהם מכונים בדסקים של מערכות העיתונאים.

ובכן, מה לעשות וה'פרזיטים' האלו יודעים לסובב על אצבעם גם את גדולי הפוליטיקאים. כמה מהם, אגב, החליטו לפנות ליחא"ה כבר בימים הקרובים, כדי להתלונן רשמית על אי סדרים במפקד של מופז.

פרסמתי עובדה זו לפני מספר ימים, והבאתי את קולות המחאה שבקעו מקרב המתפקדים החרדים, על אי תמיכתו של מופז בחוק טל.

בינתיים עברו עוד מים בנחל הירקון, והתברר כי גם לבני אינה תומכת בחוק (וגם נתניהו לא, לתשומת ליבם של המתפקדים), אבל הכעס על מופז נותר בעינו. אין לי מושג האם שאלו רב אם מותר להתלונן, רק חשוב להבין מה יכולות להיות ההשלכות של צעד שכזה.

ומה בכנסת הבאה?

אם תוביל חקירה (אם יתלוננו, אם תיפתח חקירה, כרגע הכול תלוי ועומד) לפסילת קולות כאלו ואחרים - ניחא. אם היא תוליך למחוזות רחוקים יותר של הפללה, יתכן שהדבר ישחק לטובתה של לבני.

מה שאומר שהשמאל בבחירות הבאות יורכב משלוש מפלגות מרכזיות: קדימה בראשות לבני, מפלגתו של לפיד ומפלגת העבודה (בלי לקחת בחשבון את שאר המפלגות הקטנות). במקרה כזה שוב עלול נתניהו לשוב אל חלום הבלהות שלו: ציפי לבני יו"ר האופוזיציה. האם יהיה מסוגל להתגבר על רגשות העבר ולצרף אותה לממשלתו? בפוליטיקה הכול אפשרי, אבל אסור לשכוח שהמשקעים גדולים. גם אצלו, גם אצלה.

ושוב עשויות המפלגות החרדיות לצחוק כל הדרך אל הקואליציה. ממשלה שבה לפיד וליברמן מהווים כוחות מרכזיים ובלעדיים היא קשה מאוד לניהול. עם החרדים זה הרבה יותר קל. (תקציב לפה, קריטריון לשם, והם יושבים ממושמעים בלי לצייץ), בפרט בנושא המדיני שיעסיק רבות את ראש הממשלה הבא (קדנציה שנייה לאובמה, מן הסתם. אם כי גם על כך קשה לנבא).

במצב שכזה לא קשה להבין למה משאת נפשו של נתניהו היא להרחיק ככל האפשר את מועד הבחירות הבאות. מצידו, זה יכול להיות במועד שנקבע. שתאכל קדימה את עצמה, שיפיל לפיד את עצמו.

מצד שני, לעיתים הזחיחות מטעה ולא מראה את התמונה המלאה. החודשים הבאים יכולים גם להרע לו עצמו. בקיעים הולכים ומעמיקים בלשכתו פנימה, תככים פנים ליכודיים ערב הפריימריז, משברים פנים קואליציוניים שידרדרו את מצבו בסקרים. כרגע מצבו איתן, מי יודע מה יילד יום?

הלחץ של נתניהו

אגב, לארשת הזחיחות של נתניהו, אין 'זכר' במעשים בשטח. היום, למשל, הוא התנהל כמו ילדון מפוחד החושש שייטלו ממנו את הממתק האהוב.

מה מביא ראש ממשלה מכהן להתחנן למתפקדי מפלגתו לבוא ולהצביע? סתם ככה, בשעה חמש אחר הצהרים, אזעקת הצבעה פתאומית.

אז נכון שגם שרון עשה זאת בשעתו. היה זה בבחירות 2002 כאשר הזעיק את המתפקדים להצביע.

אבל הרקע היה שונה: באותו יום אירע פיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, היה תירוץ רשמי שמתפקדים יחששו לצאת מביתם.

סתם ככה לקרוא למצביעים להירתם לעזרה? יש כאן משום איתות מצוקה.

"אני שואל את הפעילים למה והם אומרים שהמצביעים אומרים להם שאני בכל מקרה מנצח. אני לא חושש לניצחון, אבל אני רוצה שכמה שיותר מהליכודניקים האמיתיים שמצביעים גם בכנסת ליכוד, ולא רק באחד מהם, לבוא לתת ביטוי לתמיכה בדרך שאני מוביל בה",

אלה היו מילותיו הרשמיות. אבל המשמעות ברורה: הלכתי כברת דרך ממצע הליכוד המקורי, אני חייב לקבל אישור רשמי לכך שהליכודניקים זורמים איתי בדרכי החדשה, ובאחוזים גבוהים.

כולם ציפי לבני

לבני בראשות קדימה היא אימתו של הציבור החרדי, אמר לי השבוע אחד מהעיתונאים החרדים.

האמנם?

ובכן, מה שיפה בלבני היא תכונת היושר, שעדיין (למרות השנים בהם היא מדשדשת במדמנה הפוליטית), נותרה בה.

פעמיים ניסתה להרכיב קואליציה עם חרדים ונכשלה, ועדיין לא למדה שלא כל מה שחושבים עליהם צריך לומר בקול. אבל זו ציפי. ישרה.

בסתר ליבם חושבים כל הפוליטיקאים החילוניים כמוה בדיוק. אין להם מושג למה החליט בן גוריון לפטור את בני הישיבה מגיוס, ולמה בעצם הם ממשיכים בשיטה עד עצם היום הזה.

כל אחד מהם, בשיחות סגורות, יסביר בלהט למה חשוב לשמור על חלקה קטנה ואיכותית של לומדי תורה, וכל השאר - הופה, לבקו"ם. ההבדל היחיד הוא מה אומרים לציטוט ובפומבי.

תצביע או לא תצביע בעד חוק טל? – נשאל השבוע ליברמן על-ידי אחד מהעיתונאים. "אני מקווה שהקואליציה לא תקבע משמעת קואליציונית", השיב לו.

אתם הבנתם מתשובתו מה יעשה בבוא יום ההכרעה? אני לא.

אני פה כדי שחוק טל לא יעבור – ניסה נציג המילואימניקים להוציא התחייבות מפי ראש הממשלה.
נתניהו התחיל להסביר לו כי יש עוד חצי שנה כדי להפוך בחוק. המילואימניק, לא פראייר, התעקש לשמוע תשובה ברורה.

"אתה יודע מה עושים בממשלה הזו בחצי שנה?" – השיב לו נתניהו.

ככה מתמרנים. חושבים מה שחושבים, עושים מה שעושים, מסבירים מה שמסבירים, מורחים מה שמורחים.

הבן החייל והבן בישיבה

השבוע כינסה לבני בלשכתה מסיבת עיתונאים, כשהיא יושבת מול המילואימניקים (שסיימו לשמוע את נתניהו והגיעו לשמוע אותה), ודנה איתם בחוק טל.

כאשה, היא התקשתה להשתחרר מהחוויות המשפחתיות, וסיפרה שהיא מדברת איתם על תקן של אימא של שני חיילים בצה"ל. כבר שש שנים שהיא מלווה את שני בניה לבקו"ם. "כשהולכים, זה סוג של חוויה שמשפחה שלא משרתת לא תחווה לעולם. הספרות הזזות על הלוח, הנה שם הילד שלי עולה, חיילת לוקחת אותו אל האוטובוס, ואת לא נותר לך אלא להתפלל לשלומו".

לרגע הבנתי לליבה. באמת קשה לשלוח ילד לצבא, על שלל הסכנות האורבות לו שם. ובאמת, איך תצליח מי שלא עברה חוויות אחרות להבין לליבה של אם חרדית?



לך תסביר לה את ההתרגשות שלך, כאם חרדית, ביום הראשון בו נכנס בנך להיכל הישיבה. התפילות, הדמעות, התחנונים, הרעד היומיומי שרק לא ייפול חלילה, שלא ינשור, שילמד ברצינות, שימצא טעם בלימוד. את שעות השינה אותן את חוסכת מעצמך רק כדי להספיק ולהכין אוכל טוב לבחור, כי הלימוד קשה ומפרך.

איך היא תוכל לדעת על כל זה? מנקודת מבטה, היא כאם מקריבה קורבן. אני, כאם, חוסכת מעצמי את הקורבן הזה. אילו רק יכלה להבין כמה קשה לבחור, החל מגיל 13, ללמוד משעת בוקר מוקדמת ועד לשעות הלילה היותר מאוחרות; כמה קשה להישאר בן תורה אמיתי בדור שלנו, כשמסביב ממלאים את הרחובות כל-כך הרבה שבאבניקים.

כל שיחה עם פוליטיקאי חילוני מחזקת אותי רק בכיוון אחר: הכורח שלנו לחנך את הילדים ללימוד רציני. כי אפילו החילוניים מבינים שצריכה להיות קבוצה איכותית של לומדי תורה. הם מתווכחים איתנו על המספר, אבל לא על הרעיון. יש להם בעיה עם הכמות, עם אלו שאינם יושבים ולומדים ברצינות. ואולי זה מה שיחזק את בחורי הישיבה להשתדל יותר? להימנע מכל סוג של ביטול זמן? להבין שאם קיבלו שחרור משירות צבאי סדיר בגיל 18, זה מחייב אותם? לקלוט שבטלה היא לא רק ביטול תורה, אלא גם חילול ה' ענק.

רק נתניהו יכול

היא כל-כך ישרה שפעמיים, למרות שכיהנה כשרה בממשלות קדימה, לא נכנסה כדי להצביע על הארכת חוק טל.

כך סיפרה למילואימניקים. היא כל-כך ישרה כדי לומר זאת בקול, הגם שהיא חייבת את תמיכת החרדים שבארגזיה; ובמקרה שתזכה בראשות קדימה - במנדטים מספקים כדי להצליח להקים את הממשלה הבאה (אל תגידו 'לא יתכן', מדובר בפוליטיקה בה הכול אפשרי) - היא תהיה חייבת לערוך מסע אל בתיהם של גדולי ישראל, כדי לזכות בתמיכתם של הנציגים החרדים.

כמעט לא תיתכן ממשלה בלעדיהם. האם תוותר שוב על האפשרות לכהן כראש ממשלה רק כדי לזכות לומר בגלוי את דעותיה? אם חפצת חיים פוליטיים היא, זה הרגע בו על יועציה ללמד אותה פוליטיקה מהי.

על יושר היא תוכל לשמור בביתה שלה, כשהיא מוקפת בבני משפחתה. הכנסת היא לא ממש הפלטפורמה המהווה חממה לתכונת אופי נדירה שכזו.

אגב, קורס פוליטי קצר אצל ראש הממשלה יכול מאוד להועיל. "אתם יודעים מה אפשר לעשות בחצי שנה?" – שאל את נציג המילואימניקים.

בחצי שנה אפשר לשבח את דו"ח טרכטנברג, אבל להעלות לדיון רק את החלקים הנבחרים והרצויים שבו.

בחצי שנה אפשר לנסח ולחתום על מסמכים חביבים לישראל ביתנו, אבל לקרוץ בעין לש"ס ולהבטיח לה בדיוק את ההפך.

בחצי שנה אפשר להסביר לעם ישראל כמה מסוכן לשחרר את גלעד שליט, ובסופו של יום לשחרר אותו בקול תרועה רמה.

בחצי שנה אפשר לקרוץ לימין שבליכוד, אבל בו זמנית גם לשמאל שבו.

בחצי שנה אפשר לחייך למפלגות החרדיות, אבל גם לנעוץ בהן סכינים באלגנטיות ואחר-כך גם לדאוג לטשטש את העקבות (לא התכוונתי).

בחצי שנה אפשר לעשות הכול, ממש הכול, כדי לדאוג לכך שהבחירות הבאות יהיו בעוד שנה וחצי. לא פחות.

רק נתניהו יכול!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!