בת ה-22 מצאה חתן ללא שידוך: ישבנו ובכינו

הגטו החרדי: לפני מספר שבועות הגיעו אלי זוג הורים חרדים שבתם בת 22 הודיע להם באופן פתאומי שהיא מצאה לבד ללא שידוך את החתן המיועד לה. איך מצאת? מי מצאת? מי זה? שאלנו בבהלה, סיפרו ההורים, אבל אז התברר שהחתן המיועד לא רק שהוא לא בחור ישיבה הוא אפילו לא בחור חרדי. היא מצאה בחור יהודי שהוא לא שומר תורה ומצוות כלל וכלל.

"באותו לילה שביתינו סיפרה לנו שהיא הולכת להתחתן עם אדם שאינו שומר תורה ומצוות ועוד שהחתונה הולכת להיות בכלל מעורבת, לא ישנו כלל רק בכינו ובכינו. מה יהיה עם הילדה שלנו מה עשינו איפה טעינו, מה יהיה?", אמרו בכאב.
כאלו סיפורים ועוד מאות סיפורים כאלו מגיעים אלי רק בשבועיים האחרונים קיבלתי מחמשה הורים טלפונים על שבנם עזב את הדת לגמרי. אי אפשר לתאר בכתב את הצער הנוראי שיש להורים שבנם עוזב את הקן שלהם והולך לבורות נשברים צער שאי אפשר להסביר אותו בכתב. (פעם כתבתי שיש שני דברים שהם גיהינום לאדם בעולם הזה: 1 לאדם שיש בעיות בחינוך עם ילדיו, 2: אנשים שאין להם זוגיות טובה. שני הדברים האלו אם הוא מתמודד איתם יש לו צער שאין לתאר).

ושוב בשבוע האחרון קבלתי טלפון מגברת אחת ובבכי סיפרה לי שכלפי חוץ הם נראים משפחה טובה ובעלה הוא איש טוב ומקסים. עד לפני שנתיים הכל הלך על מי מנוחות, עד שהגיע לילה אחד ונהפכו לנו את החיים. היה זה מאוחר בלילה, קמתי באמצע הלילה וראיתי שבעלי לא נמצא בחדר שינה. הלכתי לסלון ושם ראיתי את הגרוע מכל בעיני הוא פשוט גלש באינטרנט למקומות שאין כאן המקום לפורטן ואז שעמדתי מולו בוכייה ואמרתי למה שיקרת לי, למה אתה עושה את זה, מה אני אישה לא טובה? ואז בעלי פרץ בבכי וסיפר לי מה עובר עליו כבר שנתיים הוא סיפר על עצמו שבשנתיים האחרונות הוא בקושי שומר על הדת. צר לי שהסתרתי ממך אבל קשה לי עם כל... זה לא אישי נגדך, הבטיח, אבל זה כבר לא עזר כלום ומאז חיינו ידעו יחד תהפוכות רבות.

אני מספר את כל זה כדי לשאול שאלה ישירה איך אנחנו מתמודדים אם הנוער הנושר שגדל משנה לשנה בציבור שלנו? איך אנחנו מתמודדים עם אותם אנשים שאולי לא נשרו כלפי חוץ אך הנשמה שלהם נשרה מזמן חוץ מהחליפה והכובע הנשמה שלהם נמצאת אי שם? והמספרים רק גדלים וגדלים של קצב הנשירה.

אני חושב שיש שלשה דברים הכרחיים שאנחנו חייבים לעשות אם אנחנו רוצים שהחברה שלנו תהיה חברה אורתודוקסית אמיתית. אם הדברים האלו לא יעשו לדעתי קצב הנשירה ילך ויגבר.

ערכיים רוחניים אמיתיים ומאוזנים

נתקלתי בבני נוער ואנשים שנשרו מהדרך בגלל שהדת הייתה להם מצוות אנשים מלומדה לא היה להם שום ערך פנימי אמיתי למה שהם עושים. כאשר אין ערך פנימי ותוכן אמיתי אז כשיש קצת קושי אז הכל יכול לקרוס כי אין יסוד חזק.
פעם המלצתי לראש ישיבה אחד שפעם בשבועיים יביא מרצה מ'ערכים' שידבר עם הבחורים על אמונה יביא להם הוכחות על אמיתות התורה, כן ממש דומה למה שהם עושים בסמינרים לציבור החילוני. אנחנו חושבים שבגלל שהבאנו ילדים לעולם והם נמצאים בתוך מערכת מסיומת אז אין להם שאלות קושיות ותהיות בפרט אנו בדורנו הפתוח כל כך, זה ממש חובה לתת להם ביטחון עצמי בדרך שלהם.

כשאתה נותן לילד את היסוד החזק הזה וזה מגיע בצורה שכלית ולא בתור 'כך אמרתי לך' שתעשה או תלך לישיבה כי צריך ללכת לישיבה - אז כל הרוחניות הרבה יותר יושבת חזק על לבבות הנערים והאנשים, כי כשהיסודות חזקים אז כל הבניין חזק. ככול שהערכים של האדם יותר חזקים אז הוא יעשה הרבה מאוד למען הערכים שלו ואפילו מעל הכוחות שלו. אבל כמובן שזה ערכים ואמונות שהוא באמת מאמין בזה וככול שאדם מאמין יותר בערכים שלו הוא יעשה בשבילם יותר.
לכן כל כך חשוב הבסיס של האמונה והערכים היהודיים שיהא חזק בליבות האנשים ולא מצוות אנשים מלומדה.

דבר שני צריך ללמד רוחניות מאירה ובריאה להראות לבני נוער את הכיף ואת האור שיש בדת וברוחניות. האמינו לי שלא איומים ולא כל שיטה אחרת מאיימת עוזרת. זה אולי עוזר לפעמים לטווח קצר אך לטווח ארוך זה לא עוזר זה רק גורם לאנשים לחיות בשקר עם עצמם. ככול שנצליח להעביר חוויות רוחניות בצורה מאירה ונעימה לילדים ולבני נוער שלנו אז כך יש סיכוי שהם לא יעזבו את המקום שכל כל כייף להם שם.

הגטו החרדי

אולי המילה גטו מזכיר לנו זיכרונות לא טובים מימים אפלים שהיו לעם שלנו, אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים להיות בגטו. כל כך הרבה הלכות חז"ל גזרו כי עשו גדרות שמא האדם יגיע למקומות מסוימים שהוא יחטא ולכן הציבו גבול לפה אל תיכנס, פה אל תהיה, כי אם תהיה פה אתה תיכשל בסוף בעבירה. זה ידוע לעין כל מה שקורה בעולם ככול שהאנשים נהיים יותר פתוחים ויותר ליברלים ונותנים את האופציה לעשות מה שרוצים, אז אין גבולות לאיפה שאנשים יכולים להגיע. לכן אני חושב שזה שלחברה החרדית יש לה את החומות והגבולות שלה זה אחד הדברים החשובים ששומרים עלינו.

זה טבע האדם יהיה אשר יהיה, תיתן לו לעשות מה שהוא ירצה הוא יפרוץ את הגבולות שיהיו לו ולך תדע לאיפה הוא יגיע. אמרו חז"ל, שבעבור שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, את לשונם ואת מלבושם. מה ששמר אותנו כעם זה הגבולות והחומות שהיהודים שמו לעצמם. לא סתם אמר רבי חנינא סגן הכהנים בפרקי אבות, הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו. בלי הגבול, הפחד מהמשטרה היה העולם סדום ועמורה.

כמו שאנחנו מבינים לדוגמא שיש את חוקי התנועה בכבישים ומי שהוא עובר על החוק מקבל עונש על כך ובכל מדינה ומדינה החוקים שלה. האדם יודע שאם הוא ירביץ או יגנוב יש תוצאות למעשיו, יש פשוט גבולות ואם הוא לא יעמוד בחוקים של המדינה בה הוא נמצא יש סיכוי שהוא ישב גם בכלא.

כותב השורות, מרדכי רוט

אנחנו כחברה יהודית-חרדית, הגבולות שלנו הם בכדי שאנחנו לא נעבור על מה שאנחנו באמת מאמינים בתורת משה שלא תהא תורה אחרת. אנחנו מאמינים שיש שולחן ערוך ובכדי שנוכל לקיים אותה אנחנו חייבים לעשות לעצמינו גבולות.
פגשתי אנשים לדוגמה שעשו אינטרנט לא מסונן ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם לאיזה מקומות אפלים הם הגיעו גם מבחינה רוחנית גם מבחינה זוגית מכל הבחינות. אין אדם חזק האדם חייב גבולות אתה תפרוץ אותו לא יודע לאיפה תגיע.

אנחנו רואים בחברה המערבית את כמות הגירושין הגבוהה שיש את הבעיות הקשות שיש כמעט בכל תחום, אני פשוט לא יכול לפרט מעל דף הנייר את שלל הבעיות הרבות הקשות שיש בחברה המערבית והסיבה היחידה היא אחת שאין גבולות. כשאתה לא שם גבולות שאתה מתיר את הרסן אין לנו מושג לאיפה נגיע.

גם כאשר אנחנו שמים לעצמינו גבולות היצר הרע לא שקט על שמריו. אין מה לעשות העולם בחוץ הוא קורץ ומפתה ואם לא תעשה גבולות האדם יסחף החוצה מאוד מהר והוא יאבד את הערכים שהם כל כך חשובים לו.

אחד מרבני הדתי לאומי לפני תקופה אמר שהוא מודה בזה וזה מוכח מחקרית שבציבור שלהם מעל 50% יש להם נשירה גמורה. ובציבור החרדי ישנם 20% נשירה. הוא גם הודה בזה שהחומות והגבולות שיש בציבור שלנו תורמות לכך.

וכמובן שהחומות והגבולות צריכות להיות לא בכפייה אלא בהסבר פסיכו חינוכי לילדים לנוער ולאנשים, למה אנחנו עושים גבולות? כי אנחנו בוחרים בזה ורוצים בזה כי זה היהדות שלי וזה האמונה שלי ואני גאה בזה וזה אחד הדברים ששומרים על האמונה שלי.

אז כן, הסיבה השנייה אני חושב שמתגבר הנשירה היא בגלל פריצת הגבולות של אנשים את החומות. לדוגמה איש או נוער שנחשף לתכנים לא מסוננים אתה לא יודע לאיפה בסוף הוא יגיע. ואת האמת כל אחד יודע בליבו מה הם הגבולות והחומות שהוא צריך לעשות. אבל פה אני צועק את הצעקה שלי וזה בעצם הדבר השלישי:

מה שמותר - מותר ומה שחייבים - חייבים

אני מסכים שחייבים גבולות וחומות וזה חובה אבל פה אני מוסיף אבל גדול. האם אנחנו בתור חברה חרדית בתוך הגבולות שלנו לא הגזמנו מדי? ואני אסביר וזה הדבר השלישי בעיני לתופעת הנשירה.

נכון יש שולחן ערוך ונכון שצריך ללכת לפי זה. אבל ההבנה שאנשים הם לא רובוטיים ומה שמותר מותר ומה שהגוף או הנפש צריכה לקבל היא חייבת לקבל, האם אנחנו נותנים בתוך הגבולות שלנו את הצרכים הבסיסים שהם צריכים.

אתן דוגמה על עולם הישיבות, מה הכוונה שהאם אנחנו נותנים בתוך הגבולות שלנו את הצרכים הבסיסים. (ובנושאים אחרים אפרט על כך בכתבות הבאות).

אינני יכול לתאר לכם כמה בחורים נשרו בגלל שלא עמדו בקצב הלימודי החזק שיש בישיבות, כמה בחורים נשרו בגלל לחץ רוחני של ההורים שלהם עלייהם, אז זה הדבר השלישי שיש נשירה, עשינו גבולות וזה חשוב, אבל לא נתנו מענה לכל כך הרבה בעיות שהאנשים צריכים. לא הבנו שאתה לא יכול לסגור אנשים מאחורי הגטו ולא לתת להם את הצרכים שהם צריכים.

מגיעים אלי כל כך הרבה הורים בבכי הבן שלי לא נגד השם ולא נגד התורה רק פשוט קשה לו לשבת יום שלם בישיבה. מה נעשה, הבן שקשה לו להיות יום שלם בישיבה, הבחור מתחיל לעשות בעיות, מסתבך עם המשגיח ואז המשגיח מעיף אותו וההורים אומרים לי בכאב: לאיפה אני אשלח אותו? ישיבה שחצי עובדים חצי לומדים - כל הישיבות האלה לא מתאימות לבן שלנו, הבן שלנו הוא ירא שמים, יש לו רק בעיה אחת קטנה, קשה לו פשוט לשבת ללמוד יום שלם. למה שילך לישיבות כאלו שיתקלקל שם ומצד שני הם אומרים לי מה נעשה עם שידוכים? יש כל כך הרבה בחורים טובים אבל יש להם צרכים משלהם.

אביא קטע קצר ממאמר שכתבתי פעם על בחור ישיבה שלא מסוגל ללמוד יום שלם בישיבה כדי שאסביר מה הכוונה צרכים בסיסים שחייבים שיהא בתוך הגבולות שלנו.

לדוגמה דבר ראשון חובה להבין שלא כל בחור מסוגל לשבת וללמוד יום שלם מהבוקר ועד הערב, זה פשוט לא מציאותי. ישנם הרבה מאוד בחורים שנתקעים בין הפטיש לסדן. בחור שלא מסוגל ללמוד יום שלם, מחפש סיפוק ותעסוקה ואז הוא מתחיל לעשות בעיות, הוא נעשה מתוסכל. מתיש אותו הלחץ החברתי והלימודי והוא מסתבך. הישיבה מעיפה אותו והוא מתחבר לבחורים לא טובים כדי למלא את נפשו, ומפה דרכו להידרדר קלה מאוד. ישיבה רגילה עם קצת פחות לחץ אין בנמצא ואם יש אז על פי רוב זה מיועד לנוער מתמודד, ומבחינה חברתית ורוחנית זה לא מתאים לבחור כזה, מה גם שההורים חוששים מסטיגמה של בחור בעייתי שתיצור בעיה בשידוכים. הבחור נשאר בישיבה בגלל לחץ, עד שמגיע זמן שהוא כבר מתפוצץ ועוזב את הכל.

יושבים לפניי כל כך הרבה הורים שמתמודדים עם תופעה כזו, יש הורים שמבינים אבל יש שמתעקשים שיישאר במסגרת שלו, עד שלאחר תקופה הם מגיעים שוב, כשהבן כבר נמצא במחוזות אחרים...

שואלים מה הם הסיבות לנוער נושר היום, יש לכך מספר סיבות שכתבתי עליהן בעבר, אך זו אחת אחת מהן, אותם בחורים שנופלים בין הפטיש לסדן, שאם היה להם מענה היו גדלים רגיל ונשארים יראי השם. מי אני שאתערב בישיבות הקדושות, אך חייבים לדעת שישנם הרבה בחורים שצריכים מענה לזה.

ברור ללא כל עוררין, שהמסגרת של עולם הישיבות, מצילה את בני הנוער בדורנו, כאשר העולם שמחוץ לחומות יכול לנפץ ולהרוס. אך יחד עם זאת, חובה עלינו, בתוך המסגרת, לערוך גיוונים מסוימים. זה לא מציאותי שכל בחור בגיל 13 או אפילו 20 יקום בשש בבוקר וילמד ברצף תוך לחץ ישיבתי עד עשר בלילה. לא כל אחד יכול אנשים הם לא רובוטים.
זהו חוסר איזון משווע, מה יקרה אם בחורים יעשו שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית, איזה אסון יקרה אם הם יעשו קורס פעם בשבוע בתחום שהם אוהבים, כגון ציור או מוזיקה. חייבים לתת לנער דברים בסיסים כדי לעזור לו בתהליך ההתבגרות ובפרט שהנער נמצא תחת לימודים אינטנסיביים רבים. חייבים איזון.

וכשאני כותב מאוזן, הכוונה לתת לו בסיס של הבסיס, שיעשה התעמלות, שחייה, קורסים שהוא אוהב, הכל כמובן על דרך התורה והיראה ובתוך הישיבה. למה בחור שיעשה את זה ייקרא כבר בחור בעייתי? למה כבר לשלוח אותו לישיבה טיפולית? למה ברוב הישיבות החסידיות בחוץ לארץ יש לבחורים פעילות כל שבוע, שחיה, התעמלות וכו', בנוסף לקעמפים שיש להם פעם בשנה בהרים, וכן יש להם טיולים. למה אצלנו זה מחוץ לתחום?

דיברתי עם עשרות אנשי חינוך מהגדולים שיש בציבור, כולל עשרות ראשי ישיבות וגם הם הסכימו איתי שזו חובת השעה לתת לבחורים את הדברים האלו. שזה ממש הצלת של עשרות אלפי בני נוער.

אין לשנות שום סדרי ישיבה, לא אני קבעתי אותם, אבל זה ברור לי שהתעמלות, שחיה וכל מיני פעילויות אחרות לבני הנוער - הם חובת השעה. אלו הלומדים תורה יהיו יותר מחוזקים ומאוזנים נפשית ורוחנית וכן תופעת הנשירה תרד בהרבה מהמצב הקיים.

מה שנשאר לי לעשות בדרך כלל הוא לדבר עם המשגיח בישיבה ולנסות להסביר לו את המצב. ישנם משגיחים שמשתפים פעולה וישנם שלא, אני רק מבקש שיתנו לבחור מעט שחרור, פחות לחץ בלימודים, שיוכל לצאת מספר פעמים בשבוע לעשות פעילות שהוא אוהב וראה זה פלא ברוב המקרים הבחור כמו נולד מחדש. אותם משגיחים שמשתפים פעולה אני מקנא בזכות שלהם. כל הנאמר על ישיבות היה חייב להיות גם בכל החיידר החרדי שקימיים. האמינו לי שהילדים שלנו היו נראים אחרת. וכל מה שהזכרתי לא נוגד לא את השולחן ערוך, אין שום סיבה שזה לא יהיה קיים בישיבות ובחיידרים אלו הם פשוט צרכים גופניים ונפשיים שאנחנו חייבים את זה.

ישנם עוד הרבה דברים שלדעתי הם חובה הכרחית שיהיו בתוך הגבולות שלנו ואם לא נעשה אותם אז פשוט קצב הנשירה החציוני והפנימי יעלה רבות.

לסיכום: לדעתי שלשת הדברים שכתבתי הם הדברים הבסיסיים לתופעת הנשירה ההולכת וגדלה וכל אחד קשור ואחוז עם השני. והכי חשוב זה תפילות להשם יתברך שנזכה להיות קרובים אליו מתוך אהבה תמיד.

שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל היקרים.
לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!