עזוב אותנו במנוחה! • על 'ההתיפיפות' כותבי המגזר

תופעה חדשה ומדאיגה גורמת ללא מעט חרדים לצאת בהכרזות כאלו ואחרות אשר מטרתן הסופית היא למצוא חן בעיני אחינו החילונים.

את התופעה הנפשית הזו אפשר לסכם במילה אחת: 'חרדילוני'. אבל אם נתעמק קצת יותר בעובדה המצערת הזו, נוכל לסכם אותה דווקא בשני מילים: נמאס כבר! מי שמרגיש לא בנוח, מוזמן לעבור לצד השני.

האמת, ממש נמנעתי מלהגיב למצב האבסורדי הזה. אפשר לומר שחשבתי שהתופעה הזו היא נחלתם של חרדים 'מודרניים' או "נאורים" בלבד, אבל אז נתקלתי ב'טור הנוקב' שפורסם כאן לפני מספר ימים, והבנתי שאני טועה לחלוטין.

לפני שאתחיל רצוי שתדעו שהרבנים לא שלחו אותי לכאן. אינני מתיימר להיות שגריר של הציבור החרדי, ואני לא הדובר או הסנגור של אף אחד מהם – מדבר בשם עצמי בלבד.
~ובשם עצמי החלטתי שהגיע הזמן להסיר את כפפות המשי, ולעשות סוף להשמעת טיעונים שונים ומשונים, שמטרתם הסופית היא התייפייפות בעיני אחיי ואחיותיי החילוניים באשר הם.

נמאס כבר מהניסיונות הבאושים והבלתי פוסקים לערוך היכרות עם הצדדים הטובים של הציבור "שלנו".

נמאס לתרץ שאלות מתנצחות כדוגמת השירות בצה"ל וביזיון הנשים, ובעיקר נמאס לתת דין וחשבון (לחילונים) על כל צעד ש"אנחנו" עושים.

אני נותן דין וחשבון למי שברא אותי ולמי שנתן כוח באצבעותיי לכתוב את השורות הללו – ולא לאף אחד אחר.

קווים לדמותו של המתייפף התורן

זה מתחיל ברצון הכנה והאמיתי שלו לעשות 'סולחה' בין הזרמים, רצון לגיטימי שטבוע בנו עוד מימיו של אהרון (אוהב שלום ורודף שלום). משום מה, משתדל המתייפייף המצוי לקרב את אחיו החילונים ע"י הכפשת אחיו החרדים והתבדלותו מהם.

לפעמים הוא משמיע טענות של "אנחנו לא כאלה" ו"הם רק קומץ", ולפעמים הוא אפילו קורא לכולנו לעשות חשבון נפש, לקרוע קריעה, ולצום בטו' בשבט על הדור המכוער שגידלנו, על הסיקריקים שיצאו מאיתנו, ועל יורקי השמוכטות שגדלו בתלמודי התורה שלנו - בעיניו של המתייפייף התורן, אנחנו אשמים בכל הרעות החולות שפוקדות את חבורת הפסיכים הללו.

ויש גם את המתייפייף הקבוע – זה שזועק מרה על כך שהרבנים לא מגנים את האלימות במגזר החרדי.

האמת, זו שאלה מצוינת! למה באמת?

הרבנים הרי יודעים לגנות כל פעולה המנוגדת להלכה ולתורת ישראל, ויודעים גם יודעים להחרים את מי שמעשיו הם בגדר חילול השם או כל מעשה נבלה אחר. אז למה לכל השדים והבאבות, הרבנים האלו שותקים כשיורקים על ילדה בת שבע, או כשצועקים "שיקצע" על בחורה בת עשרים ושבע?

לגנות או לא להיות

הציבור החרדי ובראשו מנהיגיו, אינו רואה כל צורך לגנות מעשים נבזים ושפלים כל כך.

לא הציבור ולא הרבנים שלו חושבים שיש מקום לפגוע ולהשפיל איש או אישה, ורק כאשר זה מגיע ליריקה או השפלה של ילדה קטנה - יש צורך בגינוי המעשה.

איסור שפיכות דמים איננו "המלצה הלכתית", ואין שום סיבה הגיונית לגנות אדם ששופך את דמו של השני – יש צורך לשים אותו מאחורי סורגים.

אני באמת לא מתעסק כאן באידיאולוגיה – אבל חלאס, לטפל בפושעים זו לא העבודה של הרבנים.

בתורת ישראל אין כל אזכור לזריקת אבנים ולניפוץ שמשות, ואין טעם שמי שעוסק בתורה הזו ומאמין במי שנתן לו אותה, יתעסק מעכשיו בעבודה זרה.

מי שזורק אבנים באצטלה של דת, מאמין ככל הנראה באללה ולא בבורא עולם. ומי שיורק על ילדה בת שבע – צריך להתחיל להאמין בשירותי בריאות הנפש שבאזור מגוריו.

אם אין דרך ארץ – אין תורה (וראוי שתהיה משטרה)

כל סוג של ביקורת על ההתנהגות העבריינית שצומחת לה לאחרונה במחוזותינו (ובעיקר לא במחוזותינו) – צריך להיות מופנה כלפי המשטרה.

נכון, עכשיו תגידו שמצאתי לי אשמים חדשים להתנהגות הבריונית של חבורת הפושעים הללו, אבל הלו, אני לא צודק?

כל היום צועקים עלינו ש"אנחנו" חברה סגורה שתולה את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית, לא?

אז הנה לכם שוחרי החוק והמשטריזציה - אני תולה את כל הכבסים המסריחים בחוץ, בואו תיקחו אותם ל"ניקוי יבש", ונעשה סוף לצחנה הזו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!