אבא, הילחם למען בנך! • תבלין לשבת

"למען תספר באוזני בנך ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר-שמתי בם וידעתם כי-אני ה'".

במבט פשוט, יכול השואל לתמוה: מדוע עלי אני לספר לבני ולבני בניי, דווקא את סיפור התעללות הקב"ה במצרים. הרי ישנם גם נוספים כביכול עדינים יותר, לחנך עימם את הדורות הבאים לאמונה?

הבה נספר סיפור:

הוא היה בן למשפחה ברוכת ילדים, כן ירבו. עם השנים התחילו לצוץ בהתנהגותו, כל התופעות של חוסר תשומת הלב מהוריו.

בשונה ממשפחות רבות שאצלם אין הבדל ביחס לבני המשפחה, בין אם מדובר בשניים, שלושה או עשרה ילדים, כאן זה היה אחרת.

הוא היה חסר גבולות, חסר כל משמעת. בכל פעם בה יצא ל'שבת חופשית' בביתו, היו הוריו נושאים תפלה חרישית, או קולנית, בתקווה שהשבת תצא כבר, רק כדי שיחזור לישיבה.

עברה תקופה, והאב בא עם בשורה קצרה וברורה: "לפני כחודש", הוא אומר, "בני עזב את הישיבה בטענה שהמשגיח מתעלל בו, ומאז הוא לא מוכן לחזור לישיבה או ללכת לכל מסגרת אחרת".

הוריו כבר לא יכלו לראות אותו. "שיגור אצלך", הם אמרו. זה לא בהכרח דבר חריג, אבל צריך שהוא יהיה מקרה מיוחד בשביל שזה אכן יקרה. "אין מיוחד מזה!", הם הבטיחו.

לא זכרו את יום ההולדת שלי

הבחור, גילה דווקא תובנות מעניינות על החיים: "ההורים לא אוהבים אותי, כל עוד אני לא עושה צרות, הם אפילו לא זוכרים שאני קיים. בישיבה לעומת זאת, רואים אותי כל הזמן, אבל כשק חבטות. את כל התסכולים הם מוצאים עליי".

תהיתי בקול: מה הופך אותו לכל כך מיוחד שמתוך 80 בחורים בישיבה, הוא כה בולט עד כדי כך שהצוות "מציק" דווקא לו?

"יש לי הרבה יותר כוח סבל", הוא הסביר את הסיבה ה"הגיונית", ליחס זה מההורים וצוות הישיבה. הייתה לו אפילו הוכחה: "בתחילת השבוע היה לי יום הולדת. עד עכשיו אבא שלי לא אמר לי כלום. אז מה?".

שיחה קלה עם המשגיח גילתה איש חינוך מסור, משכמו ומעלה, אוהב את בחורי הישיבה ועבודתו עמם. חשתי שעם רב כזה ועם רצון ההורים, ניתן לעשות הכל, גם הצגה קטנה. פעולה שתשיב את האמון האבוד בין הבחור להוריו ולצוות הישיבה.

עד לרגע זה, אני מלא הערכה לצוות הישיבה בכלל ולמשגיח בפרט על שעשו.

ביום המיועד, פנה האב לבנו בפעם הראשונה, בבקשה להקשיב בכנות ל"צרות" שפוקדות אותו בישיבה.

בנו התלונן ובכה, סיפר את כל אשר על ליבו. או אז, החמיר האב את פניו ואמר: "בוא, הולכים עכשיו למשגיח לראות מה זה היחס הזה אליך, לך מגיע יותר"

בפגישה ה"טעונה", בין האב למשגיח, הראה האב כבוד והערכה למשגיח, לצד התעקשות וטון נוקשה בשאלות כלפי ההתייחסות לבנו. יכולת לראות את הבחור נדהם ופוקח עיניים כלא מאמין למראה אביו ה'נלחם' עבורו. לאחר דין ודברים בין האב למשגיח, הם הגיעו לאיזו "הסכמה" משותפת עם הבחור.

מאותה פגישה, הכל השתנה. הבחור עלה מעלה. העריץ את רבו, ועוד יותר, את אביו.

לפתע הוא ראה שמישהו עומד מאחוריו. מבטיח התעניינות בו ומקיים. כשם שיודע לכעוס בחומרה, גם יודע ללטף בחיבה.

קיים הבטחותיך

מפרשת השבוע אנו יכולים לממוד כמה וכמה דברים חשובים בחינוך.

א. נאה דורש נאה מקיים: לטוב ולרע. כאשר הקב"ה מבקש מאתנו "עין תחת עין", "שן תחת שן", כך גם הוא נוהג, במידה כנגד מידה. הקב"ה עושה הכל למען ילדיו, בלי חשבון.

כאשר צריך לשלם, משלמים. לטוב ולמוטב.

גם אנו, צריכים לעמוד בהבטחותינו לילד. לטוב ורע.

ב. אנו חייבים לקחת בחשבון, שלא משנה מה נעשה, כל מה שאנו עושים למען ילדינו וכל דבר שאנו משרישים בהם, יוותר כמות שהוא גם לדורות הבאים. לכן עלינו להעביר לדור הבא הכל, גם את מה שנראה לנו לכאורה "לא חיובי". זו חובתינו בחינוך לאמונה בבורא העולם ומנהיגו.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. האם ילדיך לא עומדים בהבטחותיהם?

ב. מה הוא הדבר באחרון שהבטחת לילדיך ולא עמדת בו בעצמך?

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג. [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!