גנב יקר, חכה חכה • אריאלי עם עשרת הדיברות לפורץ

שבוע אחרי גניבה בביתו, מתחיל היהודי להבין כמה וכמה תובנות על החיים. הוא מבין למשל שלא כולם מתייחסים לפגעי החיים באותה צורה.

אם לו עצמו זה לא ממש מפריע שגנבו אצלו בבית, זה לא אומר שלאחרים מבני הבית זה גם לא מפריע; הוא גם מבין פתאום שזה ממש לא נכון לומר שלו זה לא מפריע במיוחד. זה מפריע לו ועוד איך, רק בגלל שהוא ממין זכר ההפרעה הזו מגיעה באופן מעט מעוות, מאוחר ובלי פרופורציות. ועוד ועוד על זו הדרך.

כיון שכך, שבוע אחרי גניבה כבר כשיר היהודי להסיק כמה וכמה מסקנות מן העניין ואף להציע פתרונות אפשריים.

ובכן, מעבר לעניינים הבסיסיים של מיגון הבית בסורגים ואזעקה, זהירות מפני החזקת כסף מזומן בבית ורכישת פוליסת ביטוח על תכולת הבית – ישנה זירה נוספת בה יש לפעול והיא היחסים הבינאישיים בין בעלי הבית לבין הגנב שחדר אל ביתם.

אני עסוק כבר ימים ארוכים במחשבות אודות המנוול הקטן. מבין בחירותיו מה ליטול ומה לא ניכר שהוא לא בחור רע. הוא רק צריך פרנסה. אגב, יפה בעיניי שהוא משיג את כספו באמצעות עבודה קשה ומסוכנת ולא באמצעות תיווכים, עמלות, נטילת אחוזים מעסקאות של אחרים ועו"ד חוליראות, אבל זה כבר עניין אחר.

מה שכן – אני חושב שהוא בן אדם. והוא בן אדם אנושי, ובדרך כלל בהכרה מלאה. נרקומן לא היה מסוגל להתאפק מליטול כרטיס אשראי, למשל, ויש לי עוד כמה סימנים.

אשר על כן, ברור לחלוטין כי לא עם המשטרה צריכים לדבר ולא עם ועד הבית ואפילו לא עם איחוד הצלה – כי אם עם הגנב בעצמו. זה יכול לעזור גם במניעת גניבות, אבל בעיקר זה אמור לעזור למיזעור הנזק ולהפיכת כל העסק לנסבל יותר.

מצ"ב כלי ההגנה האפקטיבי ביותר, שהוא גם סגולה נפלאה לשמירה. יש להדפיס את המסמך, לצפות אותו למען יעמוד ימים רבים ולתלות אותו במקום בולט בבית. בשל הסיכוי הקלוש – שהוא אמנם קלוש מאוד, אבל קיים – שהגנב קורא ערבית, מתורגם המסמך גם לערבית. תפאדלו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!