עם אחד, שתי שפות • תבשיל העדשים של אבישי והרבצ"ר

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. (בראשית יא א)

"שפה אחת" - אחדות פונטית של השפה.

"דברים אחדים" - שוויון ביצירת מילים ומשפטים, וזה מבוסס על התאמה רוחנית בראיית הדברים ויחסיהם. (רש"ר הירש).

בתלמוד (נדרים סו) מובא המעשה הבא:

בבלי אחד, עלה לארץ ישראל, והתחתן עם אחת מבנות הארץ.

יום אחד, ביקש מאשתו שתכין לו 'שני עדשים'. בתרגום חופשי מהסלנג הבבלי: 'מעט עדשים'.
האשה, חדורה ברצון להוכיח את אהבתה לבעלה, ולספק אף גחמות הזויות שלו, נזדרזה והכינה שני עדשים בדיוק. היות ובסלנג הארצישראלי לא היה מקובל ביטוי כזה.

למחרת, רצה הבעל שוב עדשים, והרהר, אם כשאמרתי לה 'שני עדשים' היא הביאה לי בדיוק שניים, אומר לה היום שתעשה לי 'גריוא' (מידה גדולה) של עדשים, וכך אוכל גם לאכול וגם לשבוע. פנה הבעל לאשתו וביקש ממנה שתכין עבורו גריוא של עדשים. האשה, עדיין בלהט העשייה, נזדרזה והכינה כמות עדשים למוסד שלם.

המשיך הבעל וביקש ממנה, הביאי לי בבקשה 'תרי בוציני' (בארמית-בניב בבלי, שני אבטיחים), הלכה האשה והביאה לו שני נרות, כפי משמעות המילה 'בוציני' בניב הארמי שדובר בסביבתה.

פקעה סבלנותו של הבעל הטרי, ובכעסו אמר לה, לכי שיברי הנרות על 'רישא דבבא', כלומר על ראש השער. האשה, שלא הבינה אותו כראוי, הלכה ושברה הנרות על ראשו של בבא בן בוטא, אחד מגדולי התנאים, בעת שישב בדיון בבית הדין שבראשותו. כששמע התנא מדוע נהגה כך, ברכה שבזכות רצונה הטוב, תזכה לבנים תלמידי חכמים.

לעיתים, כשאנו נתקלים במה שנראה לנו כרשעות, אם נעמיק את המבט, נראה כי הדבר נובע מחוסר הבנה של האחד את שפת רעהו.

העובדה ששניים מדברים באותן המילים, לא מחייבת שמדובר באותה השפה.

גם אבישי בן חיים מדבר בשפה אחרת

בשבוע שעבר היה יו"ר ש"ס אלי ישי התורן לספק את סערת ה'אוי אוי אוי' היומית. בחשיפה דרמטית בערוץ 10 צוטט אלי ישי אומר, כי החיילים במלחמת לבנון השניה נהרגו מפני שלא התפללו מספיק. יש שרצו להאשים את יוצרי האייטם ברשעות.

אבל לא רשעות יש כאן, אלא שפה שונה.

כנראה שגם אבישי בן חיים, שנראה כמבין את שפתינו על בוריה - לא תמיד מבין אותה.

בעוד שאלי ישי אמר שעל-ידי התפילות היינו זוכים לניסים, שמע החילוני המצוי שההרוגים נענשו על כך שלא הרבו בתפילה.

שפה אחת - דברים אחרים.

לאיזו יראת שמיים הוא דואג?

בדומה לכך, הרבנות הצבאית, ובראשה הרב רפי פרץ, מתחייבת לדאוג ליראת-שמים של החיילים החרדים.

לעומד מן הצד נראה הדבר מגוחך עד אבסורדי. האם אותו אדם, שמתוקף תפקידו כ'רב מטעם', "דאג" לחיילי ההסדר, והוציא 'פסק הלכה' המחייבם לשמוע שירת נשים בטקסים שונים, יוכל לדאוג ליראת השמים של החרדים לדבר ה' שהגיעו לצבא?

האם אדם שלחם בכל כוחו על מנת להרחיק מן הצבא את הרב רם ראב"ד, ובסביבתו מצטדקים בכך שהרב ראב"ד בא בדרישות 'הזויות' (עפ"ל) להפרדה מוחלטת בין המינים, הוא האדם שידאג ליראת השמים של החיילים החרדים?

נראה כי מדובר באחיזת עיניים אבסורדית, שלו היה מתרחש בימי מרטין אסלין, אין ספק כי היה תופס מקום נכבד בספרו 'תאטרון האבסורד'.

אך במבט מעמיק ניתן לראות: לא אחיזת עיניים ולא רמאות מכוונת יש כאן.

אכן, הרבצ"ר מתחייב לדאוג ליראת השמים של חיילי השח"ר, ויעשה הכל על מנת למלא התחייבותו זו.

אבל מה לעשות ויראת השמים שלו, אינה יראת השמים שלנו?

שפה אחת - דברים אחרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!