בד"ה: ממייסדי הקהילה החרדית בעיר החוף

ברוך דיין האמת: בעיר נתניה הסתלק לבית עולמו שריד לדור דעה ר' שמריהו מושל ז"ל, מי שהיה ממקימי היהדות החרדית בעיר, והוא בן 94 שנים בפטירתו.

המנוח ז"ל נולד בח' באלול תרפ"ד בעיירה קשנוב בפולין, בבית ספוג תורה וחסידות. אביו, הרה"ח ר' אהרון מושל הי"ד, שהיה ידוע בעיר ובמחוזותיה בגאונותו ובצדקותו סירב לקבל הצעות של רבנות מחשש שמא לא יוכל לפקח על ענייני הרבנות. ידידות נפש היתו לו עם הרב מטשעבין, ומאחר וטשעבין וקשנוב היו סמוכות זו לזו, היה מגיע אליו הרב מטשעבין להשתעשע עמו בדברי תורה וכן להפך.

בעת שהיה המנוח בן 15, והתעתד לשקוד על דלתות התורה בישיבה בטשעבין פרצה השואה האיומה וגדעה את חלומו. תמיד שח בצער על השנים הטובות ביותר בחייו שנגדעו באיבן, ולא זכה ללמוד תורה בנחת. בשנות הזעם שתה את כוס התרעלה עד תומה ולא פעם הגיע עד שערי מוות וניצל.

כאשר אביו היה על קרון רכבת המוות, עוד הספיק לכתוב ולזרוק לבתו צוואה על גבי פיסת נייר לעבר פסי הרכבת, שבמרכזה המשפט "תמיד לקיים מצוות ולדאוג לחינוך הילדים על דרך התורה והחסידות". הפתק שמור עד היום אצל בני המשפחה.

בבית הזה עוצבה דמותו של איש חסיד תמים וישר. לקראת סיום המלחמה הצוררים הבינו שהם עומדים להפסיד ורצו להשמיד כל עדות חיה למעשיהם, ולכן ציוו על קבוצה של יהודים, והוא בתוכם לרדת לגיא ההריגה במטרה לרצחם. רגע לפני ביצוע זממם הגיעו האמריקאים וסילקו את הגרמנים מעמדות הירי.

ניצל מגיא צלמוות כשמשקל גופו היה 35 קילוגרמים. מעמק הבכא ובכוחות אחרונים, עלה לארץ ישראל וקיים מאז, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו".

בסיום המלחמה, לאחר שפגש את אחיו ושתיים מאחיותיו ולמרות הנטיה הטבעית לחבור אליהם בגולה, ברגע ששמע שתוכניתם להגיע לאמריקה, אמר להם: אני עם ארץ העמים סיימתי ומקומי בארץ ישראל.

בדרך נאלץ לשוב על עקבותיו, באוניה הידועה היום, כאוניית 'אקסודוס', ואחרי ששוחרר ממחנות המוות, מצא את עצמו פעם נוספת במחנות מעבר כשכל חטאו היה, שהוא יהודי שרוצה לחון את עפר ציון.

בארץ ישראל הקים את ביתו ברמת גן ואח"כ בנתניה ביחד עם רעייתו שתחי', בית על אדני התורה והיראה, אשר היווה מודל לחיקוי בקרב הקהילה החרדית המתהווה בעיר נתניה.

שלובות היו אצלו תכונות האופי, של צדקות תמימה ללא פשרות, עם חריפות פולנית. התפילה הייתה, הבריח התיכון בסדר יומו. מעולם לא היה יושב בטל, גם בעת מסחר שפתותיו היו לוחשות תפילה, ספר לימוד היה תדיר מונח בחיקו לכל מקום אליו הלך. ישרותו הייתה שם דבר בכל אשר פנה, גם אם היה יודע כי יפסיד ממון רב.

אנין דעת היה, שהתהלך בעולמות גבוהים ולא ישב מעולם בשיחה בטילה עם אנשים. לשונו הייתה נקיה אף מאבק לשון הרע. הוא האיש אשר התבטא הרבי מצאנז בעל ה'שפע חיים' זיע"א, "מה אתם באים אליי לבקש ברכות תלכו לניצולי שואה אשר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" ועל אחת כמה וכמה ניצולים  אשר קדשו את חייהם גם לאחר מכן. בשבת האחרונה לחייו, אפוף בייסורים קשים ומרים ביקש לשיר בסעודה את השיר "רננו צדיקים" בלחן העובר במשפחה, ידע ולא ידע מה ניבא.

אחד מבני המשפחה ספד לו כך: בתהילים נאמר "רננו צדיקים בה',  לישרים נאוה תהלה". האלשיך הקדוש בפירושו, שואל מדוע מתחיל הפסוק במילה "צדיקים" וגומר במילה "ישרים" ומה ההבדל בין שני מושגים אלו? והנה דברי האלשיך בתירוצו: ואמר "רננו צדיקים" וכו', לומר הנה הצדיקים הם העושים הצדק, ולא לפנים מן השורה, וישרים הם העושים לפנים מן השורה ומתנהגים ביושר לבב על טוב ועל הפכו. ובזה יאמר, אשר אין גדר שלמותכם כי אם היות צדיקים בלבד וכו' אך הישרים גדול גדרם מכם, כי להם יאתה שיהללום, בין על חסידותם בין על יושר לבבם, שלא יהרהרו גם על ראותם העדר הטובה מישראל. אין פירוש יותר ממצה מאשר זה בתיאור חייו ופועלו של ר' שמריהו ז"ל.

זכה לראות בחייו חמישה דורות ההולכים כולם בדרך התורה והיראה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!