"רבנים אומרים לי: נתקוף אותך בקול - ונתמוך בך בשקט"

לתא"ל יהודה דובדבני יש חלום חדש: להקים מכינה קדם- צבאית חרדית.

הוא, שהקים לפני כעשור את גדוד הנח"ל החרדי ומראשי מקימי המכינות הקדם-צבאיות, רואה בהקמת המכינה הייחודית פתרון ראוי לבעיית המדינה והחרדים ומאמין ששני הצדדים זקוקים לו. בראיון שנערך איתו על-ידי הכתבת נטע סלע בעיתון 'מקור ראשון' הוא לא נמנע להשוות את המצב החברתי בארץ לסכנה גרעינית.

"זוהי המשימה הלאומית מספר אחת", הוא מכריז. "לא מעניין אותי האטום בטהרן - פצצת האטום היא כאן אצלנו. מי שלומד- שימשיך ללמוד. אבל יש את האלפים שבאים סתם לחתום בלשכה, שעובדים בשחור. מישהו צריך לדאוג לכל החבר'ה הצעירים האלה. כולם צריכים להבין שחייבים להכניס את החרדים לנתינה, לאפשר להם לקחת חלק בעול העשייה במדינה. להפוך אותם לשותפים וגם לתת להם דרך לעשות את זה".

ברקורד של יהודה דובדבני (69) לא מופיעה חבישת ספסלי בית מדרש. הוא לחם במלחמת יום הכיפורים ופיקד על פלוגה בקרב החווה הסינית, על כך זכה בעיטור המופת. במלחמת לבנון הראשונה שירת כמג"ד בנח"ל המוצנח ולאחריה השתתף בהקמתה מחדש של חטיבת גבעתי והיה למפקדה הראשון. מאז שחרורו מצה"ל, באמצע שנות ה-80, מילא שורה של תפקידים חינוכיים שהקמת הנח"ל החרדי היא רק אחד מהם.

כמי שלמד להכיר את החברה החרדית מקרוב לאורך התקופה בה עמל על הקמת הנח"ל החרדי, הוא מעיד כי בכל משפחה חרדית בת עשר נפשות יש אחד או שניים שלא יכולים ללמוד 17 ו- 18 שעות ביום.

לדבריו, אותם ילדים 'הופכים לסוג ב''. הם נודדים מישיבה לישיבה בחיפוש אחר מסגרת מתאימה ולבסוף המערכת פולטת אותם לחלוטין. המשפחות, מצידן, חסרות אונים ולעיתים אף מתביישות באותם 'פירות באושים'. "יש היום אלפים כאלה", הוא מזדעק, "מי נותן להם יד?". לדעתו, הקמת מכינה קדם-צבאית שבה ילמד פליט המוסדות החרדיים מקצוע, יהפוך אותו ל'מענטש', בן אדם.

"הבעיה שלנו היא איך להתחיל לטפל בילד בן 16 שנזרק לרחוב. איך נותנים לו יד שיוכל לגדל משפחה, שלא יהיה מתחת לקו העוני. מה עושים כדי שיוכל לצאת קדימה. זו עבודה לא פשוטה".

הסכמה שבשתיקה מגדולי ישראל

על אף שמכינה חרדית עדיין לא הוקמה וגם לא נראית באופק, כמי שדחף והקים לא מעט פרוייקטים בלתי אפשריים בימי חייו, דובדבני כבר מדבר על 'מכינות', בלשון רבים.

בינתיים, היוזמה לא זוכה לתמיכה ממשרד הביטחון, מסיבות שהקצין למוד-המאבקים מבקש לא לפרט. את הגיבוי האמיתי, הוא מגלה, נותנים דווקא רבנים וראשי המגזר החרדי. בפגישות אישיות שהוא מקיים אומרים לו: "נמשיך לתקוף אותך- כי אין לנו ברירה אחרת, ככה אנחנו שומרים על הסוג א' שלנו". אבל בין השיטין גם הם מבינים שאין פתרון אחר. כך, למעשה, קיבל מהם בהסכמה שבשתיקה אור ירוק לפעולה.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, לצבא יש אינטרס לא פחות מזה של המגזר, שהחיילים החרדים שמשרתים במסגרות שלו לא ייתפקרו. "יש לנו משימה לאפשר לחיילים שלנו להיות חלק מהציבור החרדי. אין שאיפה שהוא ייצא בשאלה ואוי ואבוי לנו אם זה מה שיקרה – המשמעות של צעד כזה יהיה שנכשלנו. אנחנו צריכים להראות לציבור החרדי שאנחנו נותנים יד ומחזקים את הילדים שלהם היכן שהם בעצמם לא מצליחים", הוא מנמק.

הצלחת שילובם של חרדים בחברה ובכלכלה הישראלית דרך הצבא מחייבת איזונים עדינים. כדי לעשות זאת, אליבא דדובדבני, יש צורך בהידברות, הבנה וכבוד הדדי. ליאיר לפיד, למשל, הוא מייעץ ש"לא יעשה מהומות כמו אבא שלו. שיישאר בשקט. צריך לתת כבוד למערכת החרדית, להבין את הקשיים שלה ולסלול יחד איתה את הדרך שלב אחר שלב".

המתווה שיצר דובדבני בנח"ל החרדי ובעצה אחת עם הרבנים, כלל שירות בבסיסים שבהם רב צבאי, בית כנסת ושיעור תורה יומי, אוכל כשר למהדרין ושירות לצד גברים בלבד; "אם אין שירוּת עם נשים, אין גם שירת נשים", הוא מציין וממליץ להמשיך לפעול ע"פ העיקרון הזה. מהגורמים הפוליטיים שדורשים לבטל את 'חוק טל' בטענה שאינו שוויוני הוא מבקש, ממש מתחנן: "אל תמחקו לי עכשיו את 'חוק טל', כי אין חוק יותר טוב. על בסיסו הכל מתנהל".

איזונים עדינים

כאשר מציינים בפניו את העובדה שכיום רבים מלוחמי הנח"ל החרדי הינם חובשי כיפות סרוגות, דובדבני מאבד את שלוותו.

נראה שזה אחד הדברים שמרגיזים אותו יותר מכל, חלק מהאיזון העדין שהוא מבקש לקיים. "הנח"ל החרדי הוקם בשביל חרדים, לא בשביל נוער הגבעות. שיילכו לגבעתי, לגולני. אני לא רוצה אותם בגדוד 'נצח יהודה'. שיצטטו אותי: דובדבני לא מוכן שהם יגיעו לשם!", הוא מתרתח.

על ההקצנה שקיימת, לדבריו, בקרב נוער הגבעות, הוא לא חוסך ביטויים קשים: "זו לא פחות מאחת המורסות הגדולות שיש לנו". לטענתו, כבר בתקופת ההתנתקות הזהיר את ראשי ההתיישבות ביש"ע מפני התופעה. "אני אמרתי להם: 'זה סרטן - זה יגדל'. בתחילה חשבו שזה פתרון לכל מיני ילדים מופרעים שהיו להם בעיות בבית. אז אמרו - 'בסדר, שילכו לגבעות'. אבל אלו ילדים שלא מוכנים לקבל מרות של הורים, וודאי לא של מנהיגים. מזה באות כל מיני תופעות כמו 'תג מחיר'. הזהרתי שזה מה שיקרה, אבל המנהיגות של הכיפות הסרוגות לא עשתה כלום. היא פחדה להתמודד איתם, והיום הם עוד יותר מפחדים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!