איך הפך בן ה-29 לפייטן כה מבוקש ומוערך

הוא בסך הכל בן 29, אבל כבר מופיע על הבמות הכי נחשבות ולצידם של גדולי הפייטנים, גילו הצעיר לא מגביל את כמויות הערכה והאהבה להן הוא זוכה מהפייטנים הוותיקים ומהקהל, וכעת עובד על אלבום בכורה שעשוי להקפיץ את רף האיכות של עולם הפיוטים המתחדש.

כאשר הוא שב בדרכו הביתה מבית הספר ברחובות בית שמש ונשאב אל חלון בית הכנסת "נחלת החיים" לקול צליליו ושיעורו של המורה הדגול רבי מאיר אלעזר עטייה, הוא לא חלם שכעבור שנים מועטות הוא יהפוך להיות השם החם בעולם הפייטנים הצעירים במגרש היוקרתי של המוסיקה והאנדלוסית.

כן, שם הכל התחיל, אבל מאז זה היסטוריה. כעת, בראיון בכורה ל'בחדרי חרדים', הוא מדבר על הכל.

ספר מי אתה, היכן גדלת, וכיצד עוצבה מציאותך המוסיקלית מרגע התהוותה עד הלום.

נולדתי בשנת 1989 בשכונת רמות בירושלים, ולאחר שנים בודדות עברנו כל המשפחה להתגורר בבית שמש.

עוד כשהייתי ילד קטן אני זוכר כי צלילי המוסיקה של הפייטנים הגדולים סמי אלמגריבי ור' חיים לוק אמיל זריהן ועוד, היו שולטים במרחב המשפחתי, ובמיוחד בביתו של סבי זכרונו לברכה.

המוסיקה הזו ריתקה אותי מרגע שפתחתי את עיני, וככל שחלף הזמן מצאתי את עצמי נשאב אליה יותר ויותר, לא אשכח שנסענו לאירוע משפחתי בצפון, כל הילדים משחקים כרגיל ביניהם, אבל אני עומד מהופנט ולא מסוגל להפסיק לרגע להסתכל על התזמורת, הייתי מוקסם ללא יכולת להתעסק בשום דבר אחר, המוסיקה מילאה את כל הווייתי.

כמובן שבשלבים האלו לא היה בי אלא אהבה למוסיקה, לא הייתי נתון באיזשהו מסלול של למידה או התמקצעות, בטח שלא חשבתי על קריירה בתחום, רק אהבתי, נהניתי ואהבתי יותר, והאמת היא שהאהבה הזו נשארה עד היום הדבר הדומיננטי ביותר בהתעסקותי בפיוט והחזנות, הקריירה וההצלחה זה חשוב, אבל הדבר המרכזי שמניע אותי הוא פשוט אהבה וחיבור רוחני עמוק.

יום אחד כאשר אני שב מבית הספר לבית קלטו אוזניי קולות צלילים הבוקעים מחלונות בית הכנסת "נחלת החיים"(הישן), וממש כמו בסיפור של הלל הזקן על גג בית מדרשם של שמעיה ואבטליון נשאבתי, ועמדתי על החלון במשך כמה שעות, וכמרותק שאבתי כל צליל וכל גרם של מידע שהועברו שם על ידי גדול המורים בדורנו רבי מאיר אלעזר עטייה הי"ו.

ההנאה שחוויתי שם לא אוכל לתאר במילים, רק הבנתי שזה המקום, זה הדבר, מהר מאוד נרשמתי לשיעורים הללו ובמשך כתשע שנים התמדתי שבוע שבוע, ולמדתי ככל שיכולתי, אם זה את הפיוטים, את הנובות ומקצביהם השונים, שירת הבקשות, המוסיקה והאנדלוסית, הכללים, הפתיחות, לא הפסקתי לדלות ולדלות.

עם הזמן כמובן שזה עזר להתמקצעות שלי, התחלתי לעלות כחזן פה ושם, מוזמן כפייטן בשמחות לשיר שיר או שניים, אך הדבר העיקרי שהיה באותה התקופה הוא הצטרפותי לפאנל הפייטנים "למנצח בנגינות" יחד עם ידידיי הפייטנים מאיר אלפסי ישראל בן חמו ואחרים, ובמשך כל שבת או במוצאיה, עם או בלי נגנים היינו חורשים כל עונת הבקשות את בתי הכנסת ואולמות התרבות בבית שמש ואף מחוצה לה ומופיעים מתוך מטרה להפיץ ולהפרות את התרבות הנפלאה הזו.

עם הזמן ההרכב התחלף מעט ונוסדה קבוצה חדשה בשם "מורשת אבות" וגם אליהם הצטרפתי עם הזמן, זו היתה תקופה מאסיבית, אך גם טירונות משמעותית שמשרתת אותי עד היום.

מפה זה כבר התחיל להתגלגל לאירועים אליהם הייתי מוזמן להופיע כפייטן לצידם של פייטנים דגולים, אני זוכר באותה תקופה שהאירוע המשמעותי והרציני ביותר אז היה ההופעה שהופעתי בבניני האומה לצדם של ר' חיים לוק, אחיינו משה לוק, ובנימין בוזגלו, משם ברוך ה' התחלתי להופיע באופן קבוע בתזמורות האנדלוסיות ברחבי הארץ, וכך עד היום, וגם באירועים, או כחזן בשבתות חתן, בימים נוראים וכדו'.

אנחנו יודעים שעוגת עולם הפיוט לא כזו גדולה, האם בשלבי התפתחותך נתקלת בפרגון ועידוד מצד הוותיקים בתחום או ההיפך.

תראה, מצד אחד זה נכון שזה לא הסדר גודל של המוסיקה החסידית או הים תיכונית, אבל הקהל שלנו הוא הקהל היוקרתי והמשובח.

ובכלל בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בקרב הקהל בארץ ובעולם, תראה כמה תזמורות אנדלוסיות יש, אז יש מקום לכולם, וכולם עובדים, וכולם משמחים.

באופן אישי אני יכול לומר לך שלא הרגשתי אף פעם התייחסות חמוצה או לא מפרגנת, ההיפך, בגלל שתמיד הייתי הצעיר, הרגשתי שמכבדים ומעריכים את העבודה שעשיתי, והופעתי לצד כל הגדולים שמופיעים בתחום, רק פרגון ואהבה הייתה שם, לדוגמא אנקוט לשבח את אחד מחבריי הפייטנים המצליחים והמוצלחים ביותר בעולם משה לוק, הוא התחיל הרבה לפני שהתחלתי, אבל מרגע שהכרנו ונוצר בינינו קליק, הוא תמיד הזמין אותי להופיע לצדו, וגם שלח עבודות, ואני בהחלט מוקיר לו טובה גדולה על כך, זו עוד דוגמא לאווירה מפרגנת ומכובדת שקיימת בין האמנים בעולם החזנות והפיוט, כי קודם כל ולפני הכל המשימה שלנו היא לשמח.  

מבין כל הסגנונות והטעמים שקיימים, תגדיר את סגנונך ואת הסטייל האישי שלך.

בגדול הפייטנים כיום מבצעים את אותו פלייליסט מוסיקלי, מי יותר ומי פחות, אלא שאני יכול לומר לך עלי, שהסגנון האותנטי ובעיבודיו המקוריים מושך אותי יותר, שם אני מוצא יותר רגש, וזהו אזור התבטאות מעולה עבורי, הרי צריך להבין זה מה שספגתי, אני מכבד ומעריך את כלל היוצרים בתחום וגם את המודרניים מתוכם, אך בעבודה שלי אני מוצא עניין יותר במקוריות, ובסגנון המסורתי והמקובל.

ממש לאחרונה סביך היקר ר' ישראל איבגי זצ"ל נפטר, מה הוא היה עבורך.

אתה מדבר איתי ואני נזכר בו ודומע, כפי שפתחתי הצלילים הראשונים ששמעתי בקעו מסלון ביתו, ההווי התרבותי המרוקאי נספג בעצמותיי אצלו, הוא אהב את השירה המרוקאית, בשנים האחרונות כאשר הייתי מגיע לבקרו עוד קודם שהייתי שר או מבצע איזשהו קטע חזנות, מיד כשהיה רואה אותי היה פורץ בבכי מרוב התרגשות, הוא שמח בי, ואני מרגיש שבעשייתי הזו אני גורם לו נחת רוח, ותמיד אזכור לו את רגעי החסד הרבים, תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

במעבר חד, בין עולם הזמרה לחיי משפחה יש רומן לא פשוט, כמו בין עולם הפייטנים והחזנים לבין עולם הדת וההקפדה על ההלכה, איפה אתה מוצא את עצמך בסיפור הזה, וכיצד אתה מתמודד בתוכו.

נגעת פה בנקודות רגישות מאוד, אשתדל לענות בזהירות ועל דבר דבר.

על העניין הראשון אכן זו משימה, העיסוק במוסיקה מוגדר אכן כ"חיי לילה", אך פה מגיע האבל, אבל שהוא הגבול, אני נזהר לא להיסחף ולא להשתעבד למקצוע הזה, לא לוקח כל עבודה, ועושה את הכל במסגרת כך שזמני האיכות והשהות שלי בבית ולצד המשפחה לא ייפגעו, וכך אני מצליח ברוך ה' לשמור על איזון ועל אווירה טובה, כזו שמותירה אותי מצליח מצד אחד, אך לא על חשבון שום חובה אחרת מצד שני.

ובנוגע לנקודה השנייה שהעלית, אכן זה מעט מורכב, ישנם מעגלי חברה המעודדים אווירה מופקרת מאחורי התיבה והבמה.

אני משתדל להתרחק מכך, תעודת הזהות המנטאלית שלי אינה מורכבת מצלילים בלבד, כי אם מהתורה בראש ובראשונה שגדלתי על ברכיה, בחינוך שספגתי בבית ובעולם הישיבות, זה אני ואלו הם הגדרים והגבולות שאני מציב לעצמי, והאמת היא שההקפדה על כך עוזרת לאדם לא רק להישאר שפוי מבחינה דתית, כי אם גם ברמה האישית והנפשית.

לסיום, ספר לנו על מה אתה עובד בימים אלו.

אני יכול לבשר לך שממש בימים הקרובים מתעתד בעזרת ה' לצאת הסינגל הראשון מתוך אלבום שלם שיראה אור בחודשים הקרובים, זהו אלבום שהשקעתי בו רבות והוא מתכתב בהחלט עם מטרותיי המוסיקליות בעיסוקי היומיומי בתרבות עולם החזנות והפיוט.

לקחנו שם בעצם לחנים שהיו בעברם פופולאריים ומוצלחים במיוחד, ועם הזמן נדחקו לשוליים או אפילו נעלמו בגלל פיוטים אחרים שהגיעו לקדמת הבמה, ועליהם כתב בכשרון רב ידידי המשורר יובל איבגי מילים מקוריות תוך שימור הגרסה האותנטית, עם שילוב מחושב של מקצבים שיותאמו לאווירת הלחן, וכך בעצם נוצר שילוב בין חומר עתיק ומשובח, שיראה אור בכלים חדשים ונאים.

החלום שלי הוא להצליח לחדור אל לב השומעים, ולגרום להם להרחיב את מנעד השירים שהם רגילים לשיר, ולהכניס פיוטים ויצירות מוסיקליות שיהיו חדשים לאוזניהם, אך יתיישבו על לבם.

אינו דומה לבוא ולשיר עם הקהל שירים שאני והם גדלנו עליהם, למציאות בה אני שר לקהל ואיתו פיוטים שאני הצלחתי להכניס לחייהם, אל שולחן השבת ואל קטעי התפילה, זה החלום, ובעזרת ה' הוא יתגשם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!