במקום לנסוע עם סוסים לתל השומר – הוקם בית חולים בבני ברק

הקפדה על הלכות זמורה בשבת, הובילה להקמת בית החולים מעייני הישועה בבני ברק. על הסיפור שאירע, שמענו השבוע בשיחה מיוחדת במעונו של הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה.

"הייתי בנתניה יחד עם הרב ד"ר רוטשילד, והייתה לנו תכנית. ראינו שם כרכרות מאוד יפות עם סוסים ועגלה. חשבנו להביא כמה כרכרות כאלה לבני ברק, כדי שבשבת יוכלו לנסוע עליהן מרמת אלחנן לבית החולים תל השומר, ולא יצטרכו לחלל שבת באוטו.

"חמותי שמעה על כך והביעה התנגדות נחרצת. מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, התערב בוויכוח, אולם בסופו של דבר ביטלנו את הרעיון, כי מצאנו שיותר חמור לנסוע בשבת על גבי כרכרה עם סוס ועגלה, משום החשש למלאכת זמורה, ואילו באמבולנס אין חשש, יש נהג גוי. 'עזר מציון' מביא נהג גוי".

וכך, במקום כרכרה רתומה לסוס ועגלה, הלך ונרקם חלומו הגדול של איש החזון והמעש, הרב ד"ר משה רוטשילד זצ"ל, שבימים אלה מלאו שלושים לפטירתו.

"תעשה אצלי בבית את בר המצווה לבן שלך"

כולם יודעים עד כמה מדוד וקצוב זמנו היקר של הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, מכל העולם משחרים לפתחו של הגאון הגדול שליט"א, הספון בתלמודו בכולל "בית דוד" בחולון ובשיעוריו הרבים.

חרף כל זאת, כאשר ביקשנו לשוחח עימו על הרב ד"ר משה רוטשילד זצ"ל, מייסד בית החולים מעייני הישועה בבני ברק, בו משמש הגאון הגדול שליט"א, כיו"ר ועד ההלכה, ואשר במשך שנים רבות אף למד (ד"ר רוטשילד) עם הגאון הגדול שליט"א בחברותא קבועה, נענה הגאון הגדול שליט"א בשמחה ובחפץ לב.

וכך זכינו לבוא צל קורתו ולהתבשם שעה ארוכה מדרך חיים ומהמסרים הנעלים והמחזקים אותם יש ללמוד מהמנוח זצ"ל.

תחילה שאלנו את הגאון הגדול שליט"א, מהיכן החלה ההיכרות הראשונית של הרב רוטשילד זצ"ל, עימו. הגאון הגדול שליט"א, מחייך: "תתפלאו מאוד לשמוע איך. הוא הלך ברחוב ופגש יהודי חבר שלי וסיפר לו שבנו נהיה בר מצוה. אני גם עברתי באותו רחוב בבני ברק ואמרתי שלום לאותו אדם והזמנתי אותו לבר מצווה שאני עושה. 'אתה עושה בר מצווה ובדיוק גם ד"ר רוטשילד עושה בר מצוה", אמר. "אני צריך ללכת לשתי בר מצוות באותו לילה".

"שמע את הדברים הרב רוטשילד, ואמר: אתה גם עושה בר מצוה באותו לילה? למה תבזבז כסף, בוא לבר מצוה שלי ונעשה לשניהם יחד. שלא יעלה לך כסף.  

"שמעתי עליו כרופא משוויץ, אך לא הכרתי איתו וממש השתוממתי. יש כאן דבר פלא, הוא עושה בר מצוה לבן שלו בבית, הוא לא הכיר אותי אבל ראה עלי שאני בקושי מסתדר עם החלוקה שמחלקים בכולל... ואמר לי, 'אתה יודע מה, בוא אלי'... שמעתי על כל מיני חסדים, אבל כזה מין חסד...

"מה אומר לו. השווער שלי, מו"ח רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב, אני צריך לכבדו קצת בשמחה. יש לי גם ראשי ישיבות, הגאון רבי משה טיקוצ'ינסקי ועוד, והוא אומר לי, בוא אליי הביתה... אמרתי לו, זה לא הולך. הוא אמר לי, אתה יודע מה, קח עשר לירות. היה זה סכום גדול באותם ימים, כמו אלף שקל היום. הוא זרק לי וברח לי, לא ידעתי איך מסתדרים איתו.

"זו היכרות אחת.

"היכרות נוספת הייתה לי עמו, כאשר הילד שלי נפל מהמיטה ביום שבת קודש. החברה שהרכיבה את המיטה, או אני, לא הבריגה טוב את המיטה והילד נפל. ילד נופל מהמיטה זה סקנדל, נורא ואיום. הוא בכה קצת והקיא, לא טוב שמקיא. שבת כעת, אין בית חולים בבני ברק, לא היה עוד 'עזר מציון', לא היה כלום. שמעתי שיש רופא, ד"ר רוטשילד מקבל אנשים.

"באתי בשעה שבע בבוקר אליו לבית. היה תור של עשרים אנשים ומישהו הזהיר אותי, 'אל תעקוף את התור'... כאילו חלמתי לעקוף, וכאילו שיתנו לי לעקוף...

"הגיע תורי, ד"ר רוטשילד שמע את הסיפור, הוא התגורר אז ברחוב אלישע והייתי גר בסמטת יבנה בקצה השני של העיר, ואמר לי: 'אבוא לבקר את הילד. אבל אני לא מטלטל', גם לכך נמצא פתרון. יש לו בן, אברהם, הוא יטלטל את הכלים. הוא בא אליי הביתה.

"השתוממתי מהבן אדם הזה.

"מה לו ולי. הוא לא הכיר אותי כלל. הוא בא עם הדברים שלו, וזה לא הכל. הוא הלך הביתה ואמר: 'לא נראה לי שיש בעיה, אם תהיה בעיה, תבוא אלי עוד פעם. ב"ה לא הייתה בעיה.

"במוצאי השבת הבאתי לו צ'ק בסך עשרים לירות. זה הרבה כסף. הוא קיבל את זה, הסתכל ואמר: 'אני הולך לעשות מזה ארבעה צ'קים'. הוא קרע את הצ'ק לארבע חתיכות ואמר: 'עכשיו יש לי ארבעה צ'קים'... חידה של 'יקה' משוויץ, איך מאחד יוצא ארבעה... 'תראה', אמר לי, 'הבאת צ'ק אחד ונהיה מזה ארבעה'..."

הרב זילברשטיין, הרב וואזנר, מוניה שפירא וד"ר רוטשילד באתר הבניה- קרדיט: ארכיון מעייני הישועה

"מצאתי אותו על הטרקטור"

על ההחלטה של הגאון הגדול שליט"א, לעסוק בהלכות פיקוח נפש ורפואה, מה שהוביל כעבור שנים להוצאת הספר "תורת היולדת", מספר הגאון הגדול שליט"א:

"אחד הילדים שלי קיבל זיהום, היה זה בשבת עם ראש השנה, שלושה ימים רצופים, לא ידענו מה לעשות. הייתה רופאה, ד"ר כגן, היא בדקה את הילד ואמרה שצריך ללכת לבית חולים. הזמנו אמבולנס וראיתי שאני לא מסתדר, לא מוצא ידיים ורגליים, לא ידעתי את ההלכות הנצרכות.

"ב"ה הילד שלי יצא בריא, אבל אמרתי, לא יתכן דבר כזה שאני לא יודע את ההלכות הנצרכות במקרים כגון אלה. היו שם שאלות: כן לחתום, לא לחתום, האם לחתום ביד שמאל, אולי לעשות קשקוש. החלטתי שאני צריך ללמוד הלכות פיקוח נפש.

"באותה תקופה מסרתי שיעורים בבאר יעקב ובאחד השיעורים דיברתי על כך וסיפרתי את כל הבעיות שהתעוררו בבית החולים בשבת. סיפרתי כיצד ניגשתי לאחות וביקשתי יין לקידוש ואמרה שיש שם יין ומעט מזונות שהשאיר שם אדם דתי והיא חושבת שלא אכפת לו שאעשה על כך קידוש. היה זה באחת בלילה, לאחר שהסתדר מעט המצב הרפואי עם הילד. התחלתי להתלבט מה אני עושה עם הקידוש, האם מותר או אסור, ומה עם 'המוציא'. הייתי מאוד נבוך. אמרתי, אדם נקלע למקום כזה ואינו מוצא ידיים ורגליים, זה לא טוב. באותו שיעור השתתף ד"ר רוטשילד.

"כעבור תקופה פגש אותי ד"ר רוטשילד, ואמר לי שיש רופא אחד באמריקה, אולי נלמד יחד, וכך החל לימוד החברותא שנמשך שנים רבות. ה'יקה' הזה לא החסיר פעם אחת!

"למדנו פעם ופעמיים בשבוע. פעם אחת הוא לא הגיע. הבנתי שבטוח קרה משהו. אני רץ ורואה אותו במגרש שקנה להקמת בית החולים כשהוא עובד על טרקטור. אמרתי לו, מה קרה לך? אמר לי, זה כסף של ציבור, האדם שצריך לחפור לא הגיע, אז אני חופר. עד היום פלא בעיניי כיצד ידע לנהוג על טרקטור... הוא אמר, חבל שיעמוד ריק, זה כסף ציבור".

פיקוח נפש

כעבור זמן מונה הגאון הגדול שליט"א, לרבה של שכונת רמת אלחנן, וליתר דיוק: 'שיכון הקצינים', כפי שנקראה השכונה באותם ימים. "השכונה הייתה בסך הכל ארבעה בתים. הכל שממה, אבנים ועפר. ליל שבת אחד אישה כרעה ללדת. מזמינים אמבולנס. האמבולנס מחפש את בלוק 4 ואינו מוצא. הסתובב מפה לשם, משם לפה והאישה כורעת ללדת. הלכתי וצלצלתי על כל האינטרקום של כל 16 השכנים, והדלקתי חשמל בחדר מדרגות, זהו פיקוח נפש. אמרתי, 'כאן מדבר יצחק זילברשטיין, כל אישה שיודעת איך ליילד שתרד הרגע לדירה פלונית. הגיעו נשים, יילדו אותה, היה ממש סכנת נפשות. ניסי ניסים. מי השגיח? רק הקב"ה.

"אמר לי ד"ר רוטשילד, אנחנו מחברים ספר, מה עושים כאשר אישה צריכה ללדת בבית. זה הספר 'תורת היולדת'. ד"ר רוטשילד אמר, היום אין לימודים, רק לימוד אחד: מה עושים כשאדם נמצא בשיכון הקצינים והאמבולנס לא יודע איך להגיע. הוצאנו את ספר 'תורת היולדת' ואכן אחד הפרקים עוסק במה עושים בכזה מצב. פרק שכל כולו שייך לד"ר רוטשילד. עשרות בשנים הוא בא לכולל אצלי בחולון ולמדנו כל שבוע, עד שהוצאנו את הספר".

מניעת חילולי שבת

יחד עם דובר ביה"ח, הרב אליהו זלמנוביץ', אני מעלעל בתמונות ישנות, בצבעי שחור לבן, מעת הקמת בית החולים. בין קערות המלט והברזלים, הקירות ההולכים ונבנים, נראים מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל ויבלחט"א מרן הגר"נ קרליץ שליט"א והגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, חברי ועד ההלכה של בית החולים.

שאלנו את הגאון הגדול שליט"א: האם מיד כשייסד הרב רוטשילד את בית החולים, הקים את ועד ההלכה?

"ודאי, מה השאלה", אומר הגאון הגדול שליט"א. "עוד לפני בניית בית החלים כל שאלה הוא היה מפנה לוועד ההלכה, לאורך עשרות שנים".

היה איזה נידון מיוחד שהגאון הגדול שליט"א זוכר מעת הקמת בית החולים?

"הייתה שאלה על הקמת מעלית שבת. מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל, החליט בתוקף לא להשתמש בזה. הוא אמר, אם צריכים להשתמש במעלית בבית החולים, כל אחד יכול ללחוץ על הכפתור. ל'גרמא' הוא לא הסכים. ועד ההלכה החליט החלטה ברורה וכך עושים".

בשלב זה מספר הרב זלמנוביץ, על פטנט ייחודי הפועל במעייני הישועה, בהזמנת אחות רפואית בשבת בלחיצה על כפתור המפעיל מנגנון של לחץ אוויר ולא באמצעות חשמל. "מי עשה את הפטנט הזה?", מחייך הגאון הגדול שליט"א, "הרב רוטשילד. הוא הראשון בעולם שהמציא את זה, כדי לא להשתמש בחשמל בשבת וכדי שהמטופלים לא יחששו להזעיק עזרה או להזמין סיוע מהצוות בשבת.

"היה פטנט נוסף שהגה על מנת לחסוך בחילולי שבת. בשעה שבית החולים נוצר, היו צריכים לחייג לכל מיני דברים בבית החולים על שש ספרות. כל לחיצה זה מוקצה ופעולה חשמלית. הוא המציא שיהיה קוד נוסף מקוצר, לדוגמא בלחיצה אחת על הספרה 8, היא כוללת את כל המספרים. חברת 'בזק' הסכימה לכך ואישרה זאת".

"מעולם לא אירעה סתירה בין ההלכה לרפואה"

על פעילות ועד ההלכה לאורך השנים, מספר הגאון הגדול שליט"א, כי כל הכינוסים נערכו בבית מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל, אשר היה מעורב מאוד בכל המתרחש בבית החולים. בין השאר, כאשר בית החולים קיבל לשורותיו רופאים גדולים, מרן זצוק"ל, דרש בתוקף לראות אותם לפני קבלתם. "היה מאוד דרך ארץ בפניו, רופא שנכנס ורואה מולו את מרן הרב ואזנר, היה זה מאוד מרשים".

האם אירעו לאורך השנים מקרים של סתירה בין רפואה להלכה?

"לא היה כדבר הזה! מעולם לא, אפילו לא פעם אחת!" אומר הגאון הגדול שליט"א, בנחרצות. "הגר"א אומר, יש לפעמים סתירות בין הבבלי לירושלמי. אלה שלא יודעים פשט בירושלמי אומרים שיש סתירה...

"מרן הרב ואזנר, למשל, רצה לדעת בשביל איזו צהבת דוחים ברית, ואיזו צהבת לא צריך להמתין ורצה לשמוע, היו מתכנסים ועד ההלכה".

בשלב זה אומר הגאון הגדול שליט"א בהתפעלות: "מרן הגר"ש ואזנר ומרן הגר"נ קרליץ, אף פעם לא הייתה ביניהם מחלוקת בהלכה! עשרות בשנים בוועד ההלכה ומעולם לא אירע כדבר הזה!".

האם תמיד הם חשבו אותו הדבר, או האחד ביטל את דעתו לשני?

"לא, לא... רבי ניסים הבין מה הרב ואזנר רוצה והרב ואזנר הבין מה רבי ניסים רוצה. היו מאוד פרקטיים. היו מלבנים את ההלכות ובהוראות שנתנו אף פעם לא היו מחלוקת, כל השנים".

עד כמה הקרינה על בית החולים העובדה שבראשו עומד אדם כד"ר רוטשילד?

"הקרין מאוד. הוא גם היה 'גברא דקא מסתפינא מיניה'. פחדו ממנו. דבר ראשון ידעו שאי אפשר להזיז אותו, ידעו שהוא מגובה חזק, מאחוריו עומד ועד ההלכה. דרכם של אנשים לפעמים לקנטר ולרטון, למה לדוגמא אין מספיק אחיות וכו', יש אנשים שכואב להם כל מיני דברים ושואלים, והמציאות היא שלא משיגים. אבל הוא היה מגובה והיו פוחדים ממנו. גם הרופאים פחדו ממנו.

"פעם עברתי איתו בבית החולים והוא הבחין בשתי אחיות יושבות על מיטות שהכינו אותן לחולים. זה לא היה בשבילו. מיטות שהכינו לכבוד יולדת, איך יושבים על זה בכלל? הוא העיף אותן. מסתמא היה צריך לשלם על זה פיצויים, לא שתקו לו בהסתדרות, והוא שילם. היה גברא דקא מסתפינא מיניה.

"מצד שני, מי שהיה צריך להגיש עזרה, הוא היה ראש וראשון. אישה הגיעה לבית החולים, בכתה, היא חשבה שהוא אחד הגבאים, רק לאחר מכן נודע לה שזה המנהל. הוא ראה שהיא בוכה, ניגש אליה מיד, שמע את מצוקתה, הציע עזרה והודיע לה כי אם תצטרך לשהות יומיים נוספים בבית החולים הכל יסודר. חוקים? אין חוקים!... ה'ייקה' הזה אומר אין חוקים... אבל אם אמר, הוא יעשה את זה.

"היה רופא גדול מאוד באחד מבתי החולים בארץ וסילקו אותו לאחר שנתפס שנהג לגנוב מאנשים, רח"ל. תפסו אותו ופיטרו אותו. הוא לא היה סתם רופא טוב, אלא היה הכי טוב בתחומו. אמרתי לד"ר רוטשילד, תביא אותו לפה ונפקיד עליו שומר. הוא לא הסכים. אמר, אני לא יכול שיהיה שם שמי שזורק משהו אני מקבל אותו. לא יכול להיות. כמובן שהדבר הגיע לוועד ההלכה, שמעו ממנו וירדו מזה".

עוד מספר הגאון הגדול שליט"א, כי היה מקפיד מאוד על גדרי הצניעות בבית החולים.

"בריה מיוחדת"

כיום, לא ניתן לדמיין את העיר בני ברק ללא בית החולים מעייני הישועה. אבל כאשר הרב רוטשילד ביקש להקים את בית החולים, חשבו שהוא משוגע. יש מכתב ממהנדס עיריית בני ברק מאותם ימים, שכותב לו כי המגרש שקנה להקמת בית החולים מיועד לבריכות ציבוריות ומי שקונה אותו שם כספו על קרן הצבי. המכתב נשלח אליו בשנת תשל"א. בשנת תשל"ט התקיימה הנחת אבן הפינה לבית החולים.

כיצד הצליח אדם אחד להגשים חלום של הקמת בית החולים, נגד כל הסיכויים?

"אצל מרן הרב ואזנר זצוק"ל, כאשר דיברו על ד"ר רוטשילד, הוא אמר הגדרה נוראית. כדי להקים את המשכן היו צריכים לבריה מיוחדת, תחש. עם בריות רגילות אי אפשר להקים משכן. צריך משהו שש בגווניו. להקים כזה בית חולים אי אפשר עם אדם רגיל, צריך בריה חדשה. הקב"ה ברא בריה מיוחדת. זה ד"ר רוטשילד.

"הלכתי איתו פעם לאחד מבתי החולים, הוא ביקש עזרה וייעוץ להקמת בית החולים. המנהל ההוא של בית החולים, ברוב גאוותו, הביא רופאים ופשוט צחק ממנו בפניו. אמרו לו, ארבעה בתי חולים יש כאן, בילינסון, תל השומר, אסף הרופא ואיכילוב. מה אתה תעשה פה. ממש צחקו ממנו. אני נשברתי קצת מזה.

אבל הוא? כאילו לא נגעו בו הדברים.

"בפרשת השבוע כתוב שקראו ליצחק אבינו את שמו. אמר הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל, מה זה יצחק? יש ישחק ויש יצחק, שחוק זה ליצנות וקלות ראש. יצחק זה משהו אחר. אדם בא לעשות דבר, כמו שאדם יבוא לשפת הים בתל אביב, ייקח נטלה עם חול וישפוך על הים, הוא רוצה ליבש את הים התיכון. צחוק קוראים לזה.

"אומר הרש"ר הירש, קראו לו יצחק, הקב"ה אמר, אתה רוצה לעשות ויודע, רוצה להפיץ אמונה בעולם ויהיה צחוק. ד"ר רוטשילד עשוי מפלדה. זה מה שאמר הרב ואזנר, בריה מיוחדת שעשו, תחש. שש בגווניו.

"הרופאים ההם לעגו ואמרו לו, אתה לוקח את המצרך הכי יקר, זה רפואה, ואתה בלי מפלגה, אדם יחיד, איך תוכל להקים דבר כזה?! הוא חזר משם עם קצת הבטחה שאם יצטרך יעזרו לו, ולא הזיז לו כלל. יצחק, צחוק עשה לי אלוקים, כל השומע יצחק לי".

ישיבת ההלכה בראשות הרב זילברשטיין- קרדיט: ארכיון מעייני הישועה

"לא יבוש מפני המלעיגים עליו"

פרק מיוחד בחייו היה כבוד תלמידי חכמים. "הוא כיבד תלמידי חכמים אוהו", אומר הגאון הגדול שליט"א בהערכה רבה, "מיירעדיק ממש. היה מקורב לגדולי הדור לרב מפוניבז', לסטייפלער, למרן הרב שך, למרן הגראי"ל שטינמן, למרן הגר"ש ואזנר, למרן הגר"ח קנייבסקי. עם מרן הגרי"ש אלישיב היה דרכי בקשר, בגלל ועד ההלכה".

והיה לו את החלום השני של הקמת מרכז לבריאות הנפש על טהרת הקודש. "אין בעולם כזה בית חולים שיש בו כזה בית רפואה של 'חיבה', אין דבר כזה בכל העולם. כל מקום שמכניסים נערה הרי זו סכנת נפשות, כאן הכל על טהרת הקודש".

לקראת סיום השיחה המיוחדת במעונו של הגאון הגדול שליט"א, אנו מבקשים מהגאון הגדול שליט"א, אלו מסרים לקחת מדרכי חייו ומשנתו של הרב ד"ר רוטשילד זצ"ל, בבחינת 'קחו עמכם דברים'.

"הדבר הראשון: לא יבוש מפני המלעיגים עליו. הלך עם התלבושת שלו, עם הטוסטוס שלו, הלך לקנות ביד עזרא, והוא מנהל בית חולים. לא יבוש מפני המלעיגים. מה שסובר שצריך להיות, הוא 'מצפצף' על כולם.

"ב. שמירת הזמן שלו אין לתאר. רגע זה רגע, חמש דקות זה חמש דקות, אין לאחר. שמר מאוד על סדר היום שלו. סדר של ברזל היה לו.

"דבר שלישי, הוא מאוד ריחם על אנשים מסכנים. מאוד ריחם.

"דבר נוסף, מאוד כיבד את אישתו, מאוד. צריך לכתוב.

"ויראת השמים שלו הייתה מיוחדת. למשל, הוקם 'חיבה' (מרכז בריאות הנפש 'מרבה דעת'), אי אפשר להכניס שם בלילה אדם בגלל ייחוד. אני הצעתי וכך עשו, הקימו שם כולל בלילה, לומדים שם כמה אברכים והם שומרים שלא יהיו דברים רעים. אבל צריך לכך אישור של משרד הבריאות. הוא נלחם כמו אריה והכריז: 'אני יסגור את המחלקה אם לא יהיה פתרון לזה'. יראת השמים שלו הייתה משהו.

"הצענו לו, הבת שלך תהיה מנהלת, בקושי הוא הסכים. הבאנו כמה אברכים חסידים וזה הכולל ערב. הם ישמרו שלא יהיה ייחוד בכל המחלקה וזה קיבל אישור חריג לאחר שהאברכים הוכשרו לשמש ככח עזר במקרה של התפרצויות וקשיים".

השעון מתקתק, הגיע שעת סיום. קשה מאוד לעזוב את מעונו של הגאון הגדול שליט"א, כל רגע במחיצתו הוא רגע של תענוג, תחושה של גבוה מעל גבוה. אבל את המחוגים אי אפשר לעצור. כאן, בבית הגדול הזה, לומדים מהו ערכו של רגע. לא יסולא בפז. הגאון הגדול שליט"א מאציל בברכותיו על הקוראים הנאמנים, והחי יתן אל ליבו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!