קוד לבוש: לעבור לחולצה כחולה בעבודה?

עולם הספר היהודי התבשר לאחרונה על צאתו לאור של ספר חדש: כרך שני לספר הפופולארי 'חכמת הנפש היהודית' של הגאון רבי יצחק לורינץ, יו"ר מכון 'בינת הלב' ומרבני שכונת בית וגן, בעריכת הסופר והעיתונאי שלמה קוק.

בהקדמה לספר, מתאר העורך את השפעת החלק הראשון על מגוון קהלים בארץ ובחו"ל בהתמודדויות שונות ומגוונות בחייהם. לדבריו, "כל קורא – אב ובן, מורה ותלמידה, ישיש וצעיר – מוצא את מה שהוא זקוק לו בחלק אחר בספר, אך כולם סופגים ממקור אחד: 'חכמת הנפש היהודית' המספקת כלים להתמודדות עם סיטואציות מורכבות ונדירות, לצד סיטואציות של שגרה שוחקת בחיי היומיום".

בהמשך הוא מסביר כי "לא ספר מופתים יש כאן. לא סגולות וישועות. זהו ספר של חכמת חיים. ולא שלנו היא, כי אם שלהם - בעלי השמועה, ענקי הדורות, לצד האוצרות המקצועיים. וכמעשינו בראשונה, כך מעשינו בשניה, בעידודם של הקוראים-הלומדים ובברכתם של גדולי הדור שזכינו והספר היה לנגד עיניהם, עם דגש על הדרכה מעשית במגוון דילמות החיים".

הרב לורינץ, שהקים את 'מכון בינת הלב' בהוראת מרנן הגרי"ש אלישיב והגראי"ל שטינמן זצ"ל, נחשב מומחה בהבנת נפש האדם. בספר הוא מתגלה כמי שיודע למצוא את המילה הנכונה והפתרון המדויק לכל התמודדות מגדולי תורה נוספים אותם זכה לשמש בנושאים קריטיים אלו.

בימים האחרונים קיבלו גדולי ישראל את הספר והביעו את התפעלותם. "זה לא ספר, זו מהפכה", אמר הראשל"צ הגר"י יוסף למחבר.

הספר, שיצא לאור במהדורה יוקרתית ומהודרת, מחולק לעשרות פרקים קצרים עם מוסר השכל על פי שלושה שערים המהווים את נושאי הספר: 'אדם ועולמו', 'אדם וביתו', 'אדם וחניכו'.

'בחדרי חרדים' מגיש פרק מהספר:

אמרתי לכם

אביגדור ביקש התייעצות דחופה. הוא עובד כיועץ ארגוני לחברות וארגונים, וגם עבר הכשרה בחכמת הנפש במסגרת חרדית ללימודי פסיכותרפיה. פגשתי אותו בהרצאות שהעברתי ושוחחנו אישית בכמה הזדמנויות. הפעם הוא נראה מדוכדך.

לאחר שסיים את לימודי הייעוץ, הקים עסק לייעוץ ארגוני ואף קיבל כמה וכמה פניות. אלא שיותר מדי פעמים ננטש כעבור תקופה קצרה. הלקוחות ניצלו סעיף בהסכם המאפשר להם לסיים את ההתקשרות לאחר תקופת ניסיון ראשונה. כשביקש לברר למה, שבה ועלתה, בצורה זו או אחרת, התשובה הבאה: "אנחנו צריכים יועץ ארגוני, לא רב או 'מדריך רוחני' ש'יטיף' לנו על התנהגותנו".

הוא מזכיר לי כי בטרם יצא לעולם המעשה, שמע ממני בכמה הזדמנויות בדבר חשיבות השמירה על מסורת הלבוש הישיבתי. "ומה מתברר?" אומר אביגדור, "שזה בדיוק מה שפוגע בי. רואים אותי כרב, לא כיועץ. האמת שכבר החלטתי שאני עובר לקוד לבוש עסקי רק בעבודה, אבל המצפון לא מרפה ממני. אני יודע ש'לא שינו את לבושם' זה לא צחוק. מה עושים?"

אמור לי, היו גם לקוחות חרדיים שנטשו אותך?

"כן".

ובאיזו עילה הם עשו את זה?

"אותה הגברת בשינוי אדרת. הם אמרו 'לא חיפשנו משגיח'. מסתבר שגם בציבור שלנו רוצים 'חלוק לבן'".

אומנות השיקוף

הצעתי להצטרף כמשקיף פסיבי, בפגישת עבודה שגרתית עם לקוח שטרם נטש. אביגדור קיבל את רשות הלקוח, ואני ישבתי שם בצד, בדממה, ורשמתי.

"נו? מה אתה אומר?" שאל ברגע שהלקוח עזב, "זה הלבוש, נכון?"

קח – מסרתי לידיו את רישומיי, שלא היו אלא תמלול של דבריו בפגישה – ותמרקר בבקשה את צמד המילים שחוזר על עצמו הכי הרבה פעמים.

אביגדור התחיל למרקר ואז קפא על מקומו. הביטוי 'אמרתי לכם', חזר על עצמו 16 פעמים. גם כביקורת - 'אמרתי לכם, לא הקשבתם, ותראו מה קרה', וגם כעידוד - 'איזה יופי! עשיתם מה שאמרתי לכם, ולכן הצלחתם'.

"וואו. מעניין. אני אומר את זה בכוונה, אבל לא שמתי לב עד כמה. המטרה שלי פשוט להראות להם שאני מבין בתחום, כדי שיהיה להם יותר קל לקבל ממני בהמשך. אז מה אתה לומד מזה?", הוא שאל.

אני לא יודע, אבל אתה למדת פסיכותרפיה. כמה פעמים שמעת מהמרצים שלך את המשפט "אמרתי לכם"? כשצפית בפגישות ייעוץ הפתוחות, כמה פעמים שמעת את הפסיכותרפיסטים־היועצים משתמשים בביטוי 'אמרתי לכם'?

אביגדור מהרהר. הוא לא זוכר שזה קרה הרבה.

אז את מה שהם יודעים, מתברר שהרבה לא יודעים. אני שומע שוב ושוב את אותה תלונה נגד הורים, מחנכים ויועצים למיניהם. יושבים אצלי אנשים ומספרים שהם הרגישו שאישיותם נרמסת, כאילו ההורה, המחנך או היועץ ניסו לשלוט במחשבותיהם ובכוח הבחירה שלהם. אחד אמר לי פעם 'ניסו להפוך אותי לרובוט שמבצע פקודות'.

על כל הורה, מחנך ויועץ להכיר את מקומו ולא לדון את חברו עד שיגיע למקומו. כלומר, עלינו להכיר בגבולות הכוח שלנו. אנחנו בסך־הכל יועצים ומתווי דרך. אנחנו לא מחליטים. עלינו 'ללמוד את הסוגיה' עם הבן, החניך או המתייעץ, לשקף בפניו את התנהלותו, ולעזור לו למצוא את אפשרויות הפתרון שעומדות בפניו. אבל הבחירה חייבת להיות שלו.

אתם חשבתם

22 שנה חלפו לפני שהתגשם חלומו של יוסף. 22 שנה שבהן הדהדה באזניו האשמת אחיו "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?!", וכשמתברר סוף סוף שאכן מולך הוא עליהם, כל מה שהוא אומר זה: "אֲנִי יוֹסֵף ... אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה...  אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם".

לא חבל? אפילו לא 'אמרתי לכם' אחד? ומה אם לא יבינו את חומרת טעותם? אולי ימשיכו לדבוק בדרכם הרעה?

חכמת הנפש היהודית מלמדת אותנו כאן, שאם אתה רוצה שישמעו לעצתך, אף פעם אל תזכיר ש'אמרת להם'. תן להם להבין לבד. נכון, אתה יותר אובייקטיבי, יותר מקצועי, יותר מנוסה. אבל אם הוא מרגיש שאתה כופה עליו את עצתך, מתעוררת הריאקציה הטבעית שלו לקבל מאדם אחר. הניסיון מראה שאם תציג לו את הנתונים ותתן לו לבחור, הוא ידלה מתוך דבריך את העצה שלך, ויוציא אותה אל הפועל בצורה היעילה והמתאימה ביותר לעסק שלו.

הקב"ה יתקננו בעצה טובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!