שלום לך, יאיר ידידי • הרב מנחם ברוד כותב ללפיד

שלום לך, יאיר ידידי,

חציית הקווים מצד עיתונאים אל הזירה הפוליטית היא תופעה מבורכת בעיניי. קודם-כול, אם הם כאלה חכמים ואם הם זמינים בכל עת לכתיבת מאתיים מילים נחרצות על כל בעיה, בבקשה, שיוכיחו את עצמם בשטח. שנית, וזה כבר בלי ציניות, בכל עיתונאי אמיתי בוערת שאיפה לתקן את החברה. טוב שאנשים כאלה יבואו גם לפוליטיקה וינסו לתקן ולשפר.

אבל יש כמה הבדלים בין הישיבה מול המקלדת לבין החיים הפוליטיים. את הטור שלך אתה כותב לבד. בוחר נושא, טווה הגיגים, מחפש פאנץ'-ליין טוב. אם לא הצליח לך, לא נורא. בשבוע הבא יהיה טור חדש. לעומת זה, בפוליטיקה אתה כבר לא לבד. מאחוריך סוללת יועצים, סוקרי דעת קהל וקמפיינרים. זה טבעי, כי פוליטיקה היא מלחמה, ושגיאה אחת יכולה לרסק אותך.

היועצים האלה עלולים לדחוף אותך למקומות שלא היית רוצה להיות בהם. למשל, לרכב על גל של שנאת חרדים. אני יודע שאתה לא כזה. היו לנו ויכוחים מרים, ולא ראיתי שבוערת בך שנאה. שמחתי גם על ההצהרה שלך השבוע כי לא תיתן יד לקמפיין של שנאה. אבל היועצים שסביבך עלולים יום אחד להחליט שדווקא קמפיין כזה יזניק אותך למעלה.

יועצים זה דבר חשוב, אבל יותר חשוב לשמור על האמת הפנימית ועל היותך אדם ערכי. צריך להקשיב להם, ועם זה להישאר נאמן למה שאתה מרגיש בפנים. אתה בוודאי זוכר מה קרה כשיועץ טוב שכנע אותך שאתה יכול לנצח הר-אדם בקרב איגרוף. מהר מאוד שכבת על הקרשים ושאלת את עצמך: "איפה אמא, ולמה היא לא באה לקחת אותי מהגן" (זה אתה כתבת, לא אני).

הפרחת סיסמאות היא דבר אחד, ויצירת שינויים אמיתיים בחברה היא דבר אחר לגמרי. עשרות השנים שבהן התקוטטנו בסוגיות דת ומדינה הוכיחו דבר אחד – בכוח לא הולך פה שום דבר. כפייה לא עובדת אצלנו. בעצם כן, לכיוון ההפוך.

אני זוכר את השיחה שניהלנו כאשר נחקק חוק החמץ. רתחת מזעם. מה פתאום נכנסים לך לצלחת?! אם יבטלו את החוק, הצהרת, תצא בקריאה לכל הציבור לכבד את חג הפסח ולא לאכול חמץ בפרהסיה. אבל כאשר כופים זאת בחוק – אתה דווקא תאכל חמץ לעין כול.

גם החרדים לא אוהבים שמנסים לכפות עליהם. עוד יותר הם לא אוהבים את הפטרונות, כאילו מישהו יודע טוב מהם מה נכון בשבילם. הם מחייכים חיוך מריר כאשר מנסים להטיף להם שהחינוך שהם נותנים לילדיהם לוקה בחסר, ושהם חייבים להכניס 'לימודי ליבה' לישיבות. אין להם שום סיבה לקנא בחינוך הממלכתי הכללי. להפך, יש להם הרבה סיבות להיות גאים בחינוך שלהם, ולכן ההורים החרדיים משלמים עליו במיטב כספם (כדאי שתברר כמה משפחה חרדית מוציאה על חינוך ילדים. תופתע מאוד).

כן, הציבור החרדי זקוק לעזרה, ויהיה נחמד אם תושיט יד. בוגרי החינוך החרדי הם אנשים מוכשרים מאוד, בעלי יכולת ניתוח וחשיבה יקרים מפז. זאת השיגו בשנים רבות של התמסרות טוטאלית ללימוד תורה. צריך לעזור להם להשלים חסרים, ואולי קצת להסיר חסמים. אתה יודע כמה מקומות עבודה חסומים בפני החרדים משום שתנאי הסף הוא תואר אקדמי? לפעמים עושים זאת רק כדי להבטיח שהעובדים יודעים לקרוא ולהבין טקסט כתוב. החרדים עושים זאת בהליכה ברגליים קשורות. למה לא להכיר בהשכלה ישיבתית לצרכים מסוימים?

אתה עובר עכשיו לזירה ששואפת להנהיג את המדינה. כדי להנהיג, לא מספיק שלא לשנוא. צריך גם לכבד. כשאתה מכבד את הזולת, אתה מבין אותו, את מניעיו, את השקפת עולמו ואת הקווים האדומים שלו. מתוך גישה כזאת אתה יכול להציע לו פתרונות שאינם מנסים לחנך אותו מחדש או לשנות את סולם ערכיו. זה אולי מספק פחות כותרות, אבל עובד הרבה יותר טוב.

יש בציבור החרדי אנשים שחוששים מפניך. מי שנכווה מלפיד בוער נרתע מכל סוג של לפיד. זו ההזדמנות שלך להוכיח שהלפיד שלך הוא לפיד מאיר ומחמם, כמו השורשים המקוריים שלך – למפל (=מנורה).

תאיר, יאיר. זה יהיה טוב לך ולכולנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!