הגאלע בהרצל • הרצל ב'שמוליק כהן'

בדיחה עתיקה מספרת על אדם שסר למסעדה יהודית בעלת ניחוח יידישאי מובהק, וביקש מהמלצר את המלצתו למנת היום. המלצר החל למנות בפניו במיומנות: "יש לנו היום, רגל קרושה, כבד קצוץ ולשון צלויה".

ענה לו הסועד מיניה וביה: "אדוני, לא שאלתי אותך על המחלות שאתה סובל מהן, שאלתי מה יש לאכול..."

האמת, קשה לי לכתוב על אהבה מביס ראשון, ואני מלא בתקווה כנה שתבינו אותי באם ייצא לי הפעם טור נוטף ערגה למקום שמחזיר אותי בכל פעם מחדש למפגש הראשון שלי לפני כחמש-עשרה שנה, אם לא יותר.

זו הייתה המלצה לא תוקפנית במיוחד. "בא לך לאכול אוכל של שטייטעט'ל יידישאי אמיתי? בוא לשמוליק כהן", אמר לי אחד מעמיתיי לעבודה דאז, והפיל אותי כחלל למעדני המטבח הפולני-רוסי.

כן, גם אני, ברוב סכלותי, הרמתי גבה ואפילו שתיים כששמעתי את השם 'שמוליק כהן'. לא יודע למה, לשם המאוד לא מזמין הזה הייתה קונוטציה של בית תמחוי עבורי.

דילים פוליטיים

מה אומר ומה אדבר. לאחרונה אני מוצא את עצמי פוקד את המקום בתדירות הולכת וגוברת, בקו מקביל לביקוריו התכופים של הומלס מצוי בבית תמחוי אמיתי.

שמוליק כהן, המייסד, נפטר לפני כשנתיים בגיל מופלג, דווקא באילת המרוחקת, שם העביר את שנותיו האחרונות. דור המייסדים יוכל לספר לכם על המסעדה הזאת שנדמה ורחובות תל-אביב נכרכו סביבה בעבותות של אהבה עזה.

גיל המסעדה יותר מכפול משנות חיי. אם אני לא טועה, המקום פתח את שעריו לראשונה באמצע שנות השלושים, כשתל-אביב באמת הייתה יותר הפסקה מאשר עיר.

בכלל, יש מצב שמרבית הדילים הפוליטיים הגדולים התבשלו והקדיחו על הצלחות ב'שמוליק כהן'. לאלה שמגיעים בקביעות למקום, ח"כים, שרים ושלל ידוענים מכל גווני הנוף הישראלי לא זרים שם. מעומרי שרון, אריה דרעי ודודי אפל, דרך שאול יהלום ואריה שומר, ועד לקובי אריאלי ועיתונאים רבים אחרים שפוקדים את המסעדה הקטנה והאורבנית הזאת לעיתים תכופות. שלא לדבר על עמך ישראל מבני ברק והסביבה, שמגיעים באדיקות מיליטנטית מדי ליל שישי למסעדה, ומסבים בנחת ובהנאה ניכרת עד לשעות הקטנות של הלילה.

אני תמיד אומר: זר לו ייקלע למקום, תוך דקה הוא כבר לא ירגיש זר...

מה תרצו?

החוויה במקום מתחלקת לשני חלקים עיקריים. חווית האירוח הלבבי והיחס המאוד אישי מתומר ומלי, ילדיהם של ציפי (בתו של ר' שמוליק כהן המנוח) ודובי המקסימים לבית רוזין, שחולשים על המקום הכי סימפטי בדרום הישן של תל-אביב שנדמה ונכבש בידי פליטים.

החוויה השניה במקום היא, איך לא, האכילה עצמה. מדובר למעשה בהתקפה חסרת רחמים של בלוטות הטעם בלשון ללא רחמים.

החלל הצר שמקדם את פניך, עלול להטעות. מי שסובל מקלאוסטרופוביה, שידיר את עצמו מהמקום. אבל מי שמעוניין באוכל הביתי (האשכנזי-אירופאי) מבלי לקחת בחשבון את הקלוריות ואת מחירה הגבוה (יחסית) של ארוחת טעימות המכונה בקרב פורקי העול בשם 'ארוחת שחיתות', זה המקום היחידי עלי אדמות שתרגישו בו בבית. נקודה.

יש לי דווקא הרבה מילים טובות על מתחרים וקולגות מהז'אנר הזה, אבל גם אם לא תסכימו עם עוצמת והיקף החוויה אצל 'שמוליק כהן', על דבר אחד אין עוררין: 'שמוליק כהן' גורם, לי בכל אופן, להתמכרות קשה ובלתי נשלטת לכבד קצוץ, שמאלץ מטוגן, גריוולאך, הערינג רווי בשמן ובנחת, קרעפלאך, קניידלאך, צ'ולנט וחריין חריף שבועט את השפעות החורף על גופי הרופס למרחקים.

אם אתם רעבים ונכונים לסעודה שתיקח אתכם הרחק אל עולם האגדות, כל מה שנותר לכם זה לשחרר במעט את העניבה, ליטול ידיים ולגשת לשולחן בשקט. שם כבר יחכו לכם על המפה הביתית הפשוטה והחיוורת, כזו שמזכירה את הבית של סבא וסבתא, סלטים ביתיים אותנטיים.

ואי אפשר לפורטם

ותשכחו מהזבל הזה שאתם מעמיסים בעגלות הסופר בזירה התעשייתית שמסרסת כל זיק של מקוריות. שם תפגשו חריין טרי ואדום כזה שיגרום לכם לבכות מאושר. כבד קצוץ מתקתק ונימוח שאת סוד קסמו טרם גיליתי, למעט הטחינה הכפולה של הרכיבים (לדבריה של ציפי הבשלנית הדגולה). סלט כרוב כבוש בריח של פעם וסלט תפוחי אדמה שאשתי הגדירה כאותנטי ביותר שבא אל פיה, בהשוואה למטבח הרוסי ממנו היא באה. גם סלט חצילים קלוי על האש עם מיונז ושום רענן ועוד רבים וטובים שרק מלתאר לכם אותם, אני מקבל חשק בהול לנטוש את המחשב ולסור לשם. אך, דעו, כי רבים הם ואי אפשר לפורטם, על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם וה' הטוב ירחם...

למביני העניין שביניכם, כדאי לעבור לאחר הפוגה של טעימת 'לחיים' בצורת וודקה ביתית (לימון/ שזיפים) אל עבר מבחר הדגים שהמקום מציע. גפילטע, הערינג (דג מלוח) טובל בבצל ושמן, קציצות דג ומעושנים ממעושנים שונים כיד המלך. גם הרגל הקרושה (גאלע) באה בחשבון כמנה ראשונה אם אינכם נמנים על חובבי הדגים.

אם אתם מבינים ברגליים קרושות, תעלו בנקל על העובדה הפשוטה שכל הרגליים הקרושות (וסליחה מראש מבעלי הלב החלש) שטעמתם עד כה, היו כל כך סתמיות ואנמיות, וחשש גדול שמדובר אפילו ברגל קרושה צמחונית-פרוטזה...

כאן באה עוד הפסקה. אחרת, אין סיכוי לשרוד את המסע הקולינארי הזה. ואחריו באה צלחת מרק שתגרום לכם לבכות משמחה גלויה. כף יגרור כף ועוד כף, והטעם, אוי הטעם... טעמו וראו בעצמכם.

די התעייפתי מלנסות להסביר למכריי ולכל מי שרק מטה אוזן אלי, שבמילא אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים יקר בעבור אוכל בינוני ומטה, למה לא ללכת על מחיר טוב תמורת אוכל הרבה יותר טוב?

ועוד לא דיברנו על מנת הצ'ולנט שבילתה לילה שלם בתנור, ממש כמו פעם. ובטח שלא הזכרנו את פלטת הבשרים, לשון, שוק ברווז והקישקע המטלטל...

אפילו על בעייתיים שכמותי חשבו שם והתארגנו בזירת הקינוחים על קומפוט שזיפים מתוק ללא גרם אחד של סוכר! לאלה שלא פוחדים מהמתוק, מוס שוקולד וחלבה אוריגינל, לצד הביסקוויט הבלגי הידוע 'לוטוס' וכוסית אספרסו, יהוו פינאלה ראויה לאחת מהסעודות הטובות והראויות שאדם חרדי יכול להשיג במטרופולין של תל-אביב.

כתובת וכל השאר...

מסעדת שמוליק כהן, גלאט כשר למהדרין בהשגחת הרבנות תל-אביב יפו. כל הבשרים הרב מחפוד. הרצל 146, תל-אביב יפו. טלפקס: 03-6810222.
דואר אלקטרוני: [email protected]
שעות פעילות: א': 12:00-16:00
ב'-ה': 12:00-אחרון הסועדים
ו': 11:00-שעה לפני כניסת השבת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!