צאת 3 הכוכבים • מי נגד מי? שרי רוט עושה סדר

הימים האחרונים הבהירו, למי שעדיין לא קלט, כי מדינת ישראל נכנסה לתקופת ערב בחירות.

ערב הבחירות יכול להימשך שנה, אולי גם שנתיים, אבל נרצה או לא החודשים הבאים יהפכו את כולנו לשחקנים במגרש הפוליטי של אי אלו אישים, שמזיזים חיילים על לוח השחמט שלהם, ומצפים מאיתנו להגיב כפי שהם רוצים שנגיב.

המהלכים מתוכננים בקפידה, מבוצעים לא לפני שבכירי היועצים המליצו וייעצו, ולנו לא נותר אלא לבלוע את הפיתיונות.

אמר פעם נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, שמביצה שלא נולדה - לא עושים חביתות. אבל אצלנו, בתקשורת, לא רק מכינים חביתות שכאלו, מאוויר, אלא גם בוחשים בהם.

רגע לפני שגם אנחנו בוחשים בחביתות הוירטואליות הללו, חשוב שנזכור: עד לבחירות הקרובות יחלוף זמן רב. דברים רבים עשויים להשתנות, וכל אמירה הנאמרת עכשיו היא על אחריות המאמין בה בלבד.

כוכב נולד

נפתח בכוכב הראשון של השבוע: יאיר לפיד.

הסקרים מנבאים לו הצלחה מסחררת, אבל התופעה מוכרת: אתה מודיע על ריצה לפוליטיקה, הופך לכוכב נולד, הסקרים מחמיאים, העם בעד, ואז מתחילה השקיעה. מהצלחה כה מסחררת אפשר רק לחזור אחורה.

לכאורה, אם מנתחים את התמונה המצטיירת, לפיד לוקח קולות מ'קדימה' ומ'העבודה'. זה לא משנה משמעותית את המפה הפוליטית, מה שמשאיר את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאנן ונתון בתוך בועה של אופוריה, לתוכה נכנס לפני מספר חודשים וממנה הוא מסרב להגיח החוצה.

מי שאמורה, ושוב רק לכאורה, לדאוג מהפצעתו של יאיר לפיד היא יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, שהסקרים מנבאים לה ולמפלגתה שקיעה. ישיבות הסיעה של המפלגה סוערות, החברים דורשים פריימריז (וכמה שיותר מהר), והיא עדיין מתלבטת, ולא ממש ברור מדוע. השבוע הבטיחה חגיגית שהודעתה על מועד קרובה. תאריך עדיין אין.

באופק קיים ספק גדול סביב השאלה מי ינצח בבחירות פנימיות ב'קדימה'. המפלגה בראשות שאול מופז לא מזנקת קדימה, ויש אומרים שאף זזה אחורה.

האם חילוני צפונבון תל-אביבי מסוגל לשים בקלפי 'קדימה' כשבראשות מפלגתה לא יעמוד אשכנזי? ימים יגידו.

מצד שני, אין ספק שלבני דורכת על משבצת מאוד דומה לזו שעליה התייצב יאיר לפיד.

מצד שלישי, בחירות עדיין לא באופק, ועד שיפציעו יכול סדר היום במדינה להשתנות עוד עשר פעמים (לפחות).

שינוי ב'

גם יו"ר 'העבודה', שלי יחימוביץ', אמורה להיות מודאגת, הגם שיש כמה משבצות בהן יאיר לפיד אינו דורך באופן זהה - המשבצות הכלכליות-חברתיות. נכון לעכשיו היא אינה מראה סימני דאגה, למרות שהסקרים מנבאים זליגה מועטה מכיוונה לכיוונו.

אסור לשכוח שבמהלך החודשים הבאים יכול לפיד רק להפסיד נקודות בדעת הקהל. גילויים חדשים, שמן הסתם יבצבצו, אמירות לא זהירות, פליטות פה.

קחו, לדוגמה, את הצהרתו כי לא ישתתף בקמפיין של שנאה נגד מגזר כזה או אחר. כחרדים - עלינו לשמוח על כך. איש אינו רוצה לעמוד בפני 'שינוי ב', והיהדות החרדית אוכלת די מרורים ממפלגות שלא חרטו באופן רשמי על דגלן את השנאה לחרדים.

מצד שני, מהבחינה הפוליטית, יתכן שמדובר בטעות. אולי טעות ראשונה, אולי לא טעות אחרונה.

שכן, אם לפיד אינו הולך על משבצת לוחם החרדים, למה שחילוני יעדיף אותו על לבני או על יחימוביץ'?

בדרכי נועם

השחקן השני שהבזיק השבוע במפתיע הוא נועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד, ששב הביתה.

מה לו ולפוליטיקה?

ובכן, הנקודה הזו אינה ברורה די צורכה. מדובר באדם שרבים ממכריו העידו עליו כי הוא "ביישן בטבעו". מה מביא אותו לשוב ולצאת אל אור הזרקורים, זמן קצר לאחר שהצליח להימלט מהם, לסגור את דלת ביתו שבמצפה הילה, ולשקוע אל השקט הכפרי של הגליל?

לא מפתיע שהוא הולך על מפלגת העבודה. תמיד היה חבר בה. המפתיע הוא שהוא בוחר לשוב אל אור הזרקורים. אולי צודק מי שאומר שאחרי שנחשפת אל ההילה התקשורתית, שוב אינך מסוגל לשוב אל עולם הדממה.

ביום שלישי כינס מסיבת עיתונאים, במהלכה ניסה להדוף את קולות הביקורת נגדו.

"אני מאחל לו הצלחה רבה", אמר השבוע שר הפנים, אלי ישי, כשנשאל על המהלך. אבל לא כולם בפוליטיקה בירכו בחום.

מבחינת שליט, העניין כל-כך פשוט: החברה תרמה למשפחת שליט, הגיע הזמן להשיב לה טובה תחת טובה. כך פחות או יותר נישא ההסבר בפיו, ששמח להיענות בחיוב להצעתה של יחימוביץ' וללכת למגרש הפוליטי. למעלה מחמש שנים נחשף לחברה הישראלית, הוא ראה איפה מתקבלות ההחלטות, אז למה לא להתחיל להשפיע 'מבפנים'?

כן, הוא מבין בהחלט את הביקורת, לא כועס על מי שאומר שמדובר בניצול ציני של מצבו. היו לו התלבטויות, אך משהחליט, החליט.

"האיש היה צריך להצטנע ולטפל בבנו ולא להזכיר לנו מחדש את מה שעברנו. משפחות שכולות רבות הרי חיות בטראומה מעסקת שליט, והספור הנוכחי רק מעורר זאת מחדש. המרוץ שלו לכנסת והעובדה שאת הקריירה שלו עשה על העניין הפרטי שלו, תוך יצירת כאב למאות משפחות שכולות ונפגעי טרור בשחרור רוצחי יקיריהם, רק מגבירה ומנציחה את הכאב והופכת את פרשת שליט ושחרור רוצחי יקיריהם לעניין יום-יומי עבורם", אומר ד"ר אריה בכרך, אב שכול. ואין ספק שמדובר בקול אחד מיני-רבים.

הצפי שלי הוא שבמהלך השבועות הבאים יצופו מעל לפני המים עוד ועוד דמויות שמבקשות לממש עבור עצמן את חלומו של כל ישראלי (כמעט): כסא בכנסת.

ועדיין לא אמרתי מילה וחצי מילה על המועמד החרדי, הממתין מן הצד ושומר את הקלפים צמוד לחזה: אריה דרעי. מן הסתם הוא יניח לכל השחקנים להופיע בפני הקהל. קרוב למערכת הבחירות יקבל את ההחלטה הגורלית שלו - ויפציע גם הוא.

ולא, אל תשאלו אותי באיזו מסגרת. עדיין לא הגיע הזמן לדבר על כך.

הבושם שלא כדאי לשתות

יש רגעים שייצרבו בתודעה הציבורית לנצח. אחד כזה היה למדינת ישראל ב-29 למאי 1996. השעה 10 בלילה, הקלפיות נסגרו וערוצי הטלויזיה דאז, 1 ו-2 שידרו משדר מיוחד לסיכום. שמעון פרס, ראש ממשלה מכהן (חצי שנה, מאז רצח יצחק רבין) ומוביל לאורך כל מערכת הבחירות על פני בנימין נתניהו, מועמד הליכוד. בעשר בלילה הודיעו השדרנים (חגיגית, יש לומר) כי פרס מוביל על נתניהו. בהפרש קטן, אך מוביל.

כך הלך פרס לישון. לילה של ראש ממשלה. בבוקר התברר שנתניהו גבר עליו בהפרש קולות זעום של פחות מ-30 אלף קולות (כאחוז מסך קולות המצביעים).

"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות", טבע שמעון פרס בהברקה בלתי נשכחת. ובכל זאת מעת לעת מצליחים כולנו לשכוח זאת. מעולם לא פרסמתי ידיעה אודות סקר כזה או אחר. בעיני מדובר בממצאים בלתי רציניים. אבל מה לעשות ואזרחי מדינת ישראל אוהבים כל-כך את ריחם של הסקרים. הם אפילו טועמים מהם בהנאה רבה.

ביום שלישי בבוקר הפתיע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, כשהודיע בסיום ישיבת הוועדה לביקורת המדינה, כי הוא מתכוון לבדוק את מהימנותם של סקרי דעת הקהל, המתפרסמים חדשות לבקרים. היה זה ח"כ ד"ר נחמן שי שאמר: "סקרי דעת קהל לא רק משקפים מציאות מסוימת, אלא גם יוצרים אותה. ברשות השידור נערכים סקרים באופן שוטף ויש חשש כבד למהימנותם. יש לבדוק מי עורך את הסקרים, האם אין ניגוד עניינים בין עבודת הסוקרים ברשות השידור לעבודתם עם גורמים פוליטיים בישראל, מהי התמורה שהם מקבלים ולבסוף, כיצד הם נבחרים לעבודתם".

חשבתם על זה שיכול להיות שהסקרים השונים הם לא רק בלתי אמינים, אלא גם יזומים? ובכן, מאחר ומעולם לא התייחסתי אליהם ביחס מכבד - לא הופתעתי. כל אלו שמשמיעים לי שוב ושוב אמירות של "אבל אפילו בסקר אמרו", מתבקשים לחשוב מחדש על הנושא.

עוצו עצה

מעולם לא הצלחתי להיכנס למוחם של יועצים, שלעיתים מחליטים החלטות שאין לי מושג מדוע יצאו לאוויר העולם.

רק, לדוגמה, אני נזכרת בשני מקרים. האחד נוגע ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. אין זה סוד שעיתונאים חרדים צובאים לפתחו בניסיון לקושש ממנו ראיון. התחושה שלי, אחרי שיחות עם גורמים בלתי-רשמיים המכירים את האיש ואת המפלגה, שאיפשהו בדרך, כנראה בעצת יועצים, הוחלט שהציבור החרדי אינו פוטנציאל עבור המפלגה. תמיד חשבתי שזו החלטה שגויה. אחרי הכול לא חסרים חרדים שיכולים לתת את קולם לישראל ביתנו. וכידוע לכל פוליטיקאי מתחיל, אסור לזלזל ולו אף בקול אחד. אבל לך תתווכח עם יועצים.

ביום שלישי, במסע מופלא של ראיונות שהעניק ח"כ משה גפני לכלי תקשורת שונים (לא אינטרנט - זה אסור. שבועונים? תלוי איזה, עם חלקם הוא משתף פעולה, עם חלקם לא. עדיין לא ברור למה וממה נובעת הבחירה) הוא אמר, בין השאר (חוץ ממתקפות על ש"ס ועל קבוצה קטנהשלא מעניינת אותה 'ההשקפה') שהאשמים בהסתה הם אותם חרדים שהצביעו לליברמן. "והיו הרבה", אמר.

יועצי ליברמן, הסכיתו ושמעו - טעיתם ובגדול. גפני אינו טועה. בטח לא כשמדובר במספרים. אם הוא אומר ש"היו הרבה", כדאי לכם להתחיל להשקיע קצת יותר במגזר החרדי. בעצם, אולי עדיף שלא. תלוי את מי שואלים.

והנה עוד החלטה לא מובנת של יועצים: לפני מספר שבועות ביקר שר הפנים, אלי ישי, במגרון. אם תשאלו, לטעמי מדובר בהחלטה נבונה. כידוע נושא מגרון עלה וירד שוב ושוב בוועדת שרים לחקיקה. הממשלה מתחבטת בימים אלו בשאלה מה לעשות במי שרכשו שם דירות כדת וכדין ועומדים להיות מגורשים מאדמתם. במצב שכזה ראוי לו לשר בכיר, ועוד חבר ב'שמינייה', להגיע לשטח ולראות במו-עיניו במה מדובר.

אז למה לא שמעתם על זה ולא קראתם על כך? ובכן, לערוצי התקשורת (הימניים) שביקשו לדווח על כך נאמר ש"לא טוב, זה יצייר אותו באור ימני מדי". כך לפחות העיד בפני אחד הכתבים.

יועצים, רבותיי. אל תתווכחו איתם, גם אל תנסו להבין אותם. זה מה יש, תזרמו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!