ועדת השחרורים תוכל לשחרר חולים ממעצר

מליאת הכנסת אישרה בקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר.

הצעת החוק הממשלתית, שאושרה סופית, באה להרחיב את העילות שבשלהן רשאית ועדת השחרורים לשחרר על-תנאי אסיר מטעמים רפואיים ולהסדיר את הפרוצדורה לשחרורו ולהחזרתו למאסר במקרה הצורך. הצעת החוק מבקשת לתת מענה לקבוצה מצומצמת של אסירים שמפאת מצבם הקשה אין עוד אינטרס להחזיקם במאסר.

על פי המצב החוקי כיום, מוסמכת ועדת השחרורים לשחרר על-תנאי רק אסירים שנותרו להם ימים ספורים (עד כחודשיים ימים) לחיות או שהמשך המאסר עלול לסכן את חייהם.

על פי החוק שהתקבל, תוכל ועדת השחרורים לשחרר אסיר ממאסר בנסיבות נוספות – כאשר האסיר אינו נושם באופן עצמוני והוא זקוק באופן קבוע להנשמה מצב בו ממילא האסיר נמצא בבית חולים או בנסיבות בהן האסיר כלל אינו מודע להיותו אסיר, כגון כאשר הוא מחוסר הכרה באופן ממושך או כאשר הוא אינו מודע לזמן ולמקום עקב ירידה קוגניטיבית. עוד נקבע כי ועדת השחרורים מוסמכת להחזיר אסיר ששוחרר שחרור על תנאי מטעמים רפואיים כאמור, לריצוי המשך מאסרו בניכוי התקופה שבה שוחרר, אם מצאה, על פי חוות דעת של רופא – כי אין עוד הצדקה לשחרורו ממאסר.

ויתור סודיות רפואית

ועדת החוקה, חוק ומשפט שהכינה את הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית הוסיפה לחוק כי ועדת השחרורים תוסמך לשחרר אסיר ממאסר באופן זמני – כאשר האסיר נדרש לטיפול רפואי במחלת הסרטן או להשתלת איבר, וזאת לתקופת הטיפול הרפואי וכאשר הטיפול עלול לסכן את חייו והוא מלווה בירידה בתפקוד ובסבל רב. הובהר כי שחרור זמני לצורך טיפול רפואי יוגבל לתקופת הטיפול ולכל היותר לשישה חודשים בכל פעם, על מנת שהוועדה תשוב ותבחן אם מצבו הרפואי של האסיר אכן מחייב את המשך שחרורו.

החוק אף מסמיך את הוועדה לדרוש מהאסיר או מאפוטרופוסו, לפי העניין, לחתום על ויתור על סודיות רפואית ביחס למצבם הרפואי בתקופת השחרור על-תנאי. מובהר כי שחרור כאמור ייעשה תמיד בהסכמת האסיר או אפוטרופסו וכי אם השחרור אינו מתבצע לבקשתם על הוועדה לוודא כי לאסיר יש מקום לשהות בו לאחר שחרורו המתאים לצרכיו הרפואיים.

יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו), שהציג את הצעת החוק, אמר כי "במסגרת דיוני הוועדה הוסיפה הוועדה והציעה לקבוע בחוק כי אסיר ששוחרר על תנאי – מכל טעם ולא רק מטעמים רפואיים – על יסוד מידע כוזב, תוכל ועדת השחרורים לבטל את שחרורו ולחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה. בכך, תעוגן בחוק, קביעת בית המשפט העליון בבג"צ 706/94 שפרה רונן נ' פרופ' אמנון רובינשטיין, שר החינוך והתרבות - בו נקבע כי חנינה שניתנה על יסוד מרמה בטלה".

בדיון שקיימה ועדת החוקה להכנת החוק אמרה קצינת רפואה ראשית של שירות בתי הסוהר ד"ר דיני אורקין, כי "ישנם שני אסירים הנמצאים במוסדות גריאטריים. אחד מהם במצב צמח כבר מספר שנים, ומוגדר כאסיר. יש כשניים עד שלושה אסירים במצב דומה בשנה. הועדה דוחה כשניים עד ארבעה מקרים מדי חודש עקב אי עמידה בתנאי החוק לשחרור מוקדם".

בנוסף נקבע בחוק כי אסירים המובאים בפני ועדת השחרורים לצורך שחרור על תנאי מטעמים רפואיים או לצורך ביטול שחרור מטעמים אלו, יהיו זכאים לייצוג של הסנגוריה הציבורית. זאת לאור הקושי הפיזי או הקוגניטיבי של אסיר כאמור אשר עשוי להקשות עליו לייצג את עצמו כראוי בפני הוועדה. כיום מוסמכת ועדת השחרורים למנות סניגור ציבורי לאסיר המובא בפניה, אך אין חובה למינוי כאמור.

25 ח"כים תמכו בחוק, שעבר ללא מתנגדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!