פלסטיני הפסיד בתביעה לצה"ל: "שטח אויב"

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את בקשת המדינה ודחה על הסף תביעת נזיקין שהגיש פלסטיני תושב מחנה אל-בורייג' שברצועת עזה נגד מדינת ישראל, לאחר שלטענתו נפצע ב-2014 סמוך לגדר ההפרדה מירי של כוח צה"ל שנעשה ללא צידוק מבצעי. בית המשפט קבע כי לפי חוק הנזיקים האזרחיים, המדינה אינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם לתושב של שטח מחוץ לישראל, שהממשלה הכריזה עליו בצו כ"שטח אויב", וכי הסייג האמור הוא חוקתי.

למרות שהודה כי "לא היתה לו ידיעה או היכולת לדעת מהן למעשה הנסיבות שגרמו לירי", הפלסטיני טען בתביעתו כי ישראל הפרה את המשפט הבינלאומי ההומניטרי, דבר המקנה לו זכות תביעה אישית לפיצויי נזיקין.

בעמדה מפורטת ומנומקת שהוגשה באמצעות עו"ד עופר שובל מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), על דעת היועץ המשפטי לממשלה, ביקשה המדינה לדחות את התביעה על הסף, שכן סעיף 5ב לחוק הנזיקים האזרחיים פוטר את המדינה מאחריות לנזק שנגרם לנתין אויב או למי שמתגורר ב"שטח אויב", הכרזה שנעשתה כארבעה חודשים לפני האירוע הנטען. המדינה הוסיפה וטענה, כי בפסק הדין בפרשת מוסטפא דיראני אימץ בית המשפט העליון את הכלל מהמשפט המקובל, שלפיו "אין מבררים תביעתו של אויב" עד שוך יחסי האיבה.

בתגובתו לבקשה טען התובע, כי הסייג בסעיף 5ב לחוק אינו חוקתי ודינו להתבטל, כפי שבג"ץ פסק ב-2006 כי סייג אחר הקבוע בסעיף 5ג לאותו חוק - שלפיו אין המדינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם באזור עימות - אינו חוקתי והוא בטל. התובע אף טען שסעיף 5ב הוא גזעני כיוון שהוא חל רק על פלסטינים, טענה אותה ביהמ"ש דחה תוך שקבע כי היא "קנטרנית ומבישה" ומוטב שלא נטענה.

השופט שלמה פרידלנדר ציין בפסק הדין, כי הוא נוטה לקבוע כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כלל אינו חל בשטח אויב ואינו מקנה לנתיני אויב זכויות חוקתיות, אולם מאחר שביהמ"ש העליון לא פסק כך, הוא בחן את הפגיעה החוקתית של חוק הנזיקים האזרחיים בחוק היסוד וקבע כי היא מידתית ועומדת בתנאי פיסקת ההגבלה.

כן איבחן בית המשפט את הסייג של "שטח אויב" המצוי בסעיף 5ב, מהסייג של "אזור עימות" שהיה בסעיף 5ג ונפסל ע"י ביהמ"ש העליון, וקבע שאין דין אזור הנתון לתפיסה לוחמתית כדינו של "שטח אויב" (כגון חבל עזה שבשליטת חמאס). זאת, בין היתר, משום שבשטח הנתון לתפיסה לוחמתית, הנחת העבודה היא שהלוחמה הסתיימה, והצבא הכובש הפך לריבון המנהל שגרה אזרחית בקרב האוכלוסייה הנתונה לשליטתו... החזקה היא כי הצבא פועל ככוח שיטור, ופעולותיו כלפי האוכלוסייה המקומית אינן פעולות מלחמתיות. לעומת זאת, בשטח אויב, הריבון הוא האויב וחזקה שכל פעולה שנעשית שם היא פעולה מלחמתית.

הוא הוסיף כי הסייג לאחריות בנזיקין כלפי נתין אויב עוקב אחר הנוהג הבין-לאומי ההשוואתי. אין הוא משקף אפיזודה אפלה בהיסטוריה... אלא דווקא את הפרקטיקה המקובלת וההגיונית, של מדינות המערב מזה מאות שנים. בית המשפט סקר שורה של שיקולי מדיניות התומכים בכך שאין להכיר בתביעות מסוג זה, ואף סקר את המצב המשפטי במדינות אחרות, וקבע כי "לא נמצאה פרקטיקה נוהגת של קבלת תביעות נזיקין אישיות של נתיני אויב בגין פעולות צבאיות; חרף המפורסמות בדבר ריבוי המקרים שבהם אזרחים נפגעו ע"י חיילים של מדינות רבות".

השופט פרידלנדר קבע כי נזקים שנגרמו, כנטען, לנתין אויב ולתושב שטח אויב - אינם מתאימים לבירור בתביעות נזיקין. חזקתם של נזקים כאלה שלא נגרמו בהתנהלות מעין-אזרחית, כבהקשר של תפיסה לוחמתית - אלא בפעולות מלחמתיות. בירורם הפרטני במסגרת הליך משפטי אזרחי, לרבות לעצם השאלה אם אירעו בפעולות מלחמתיות, צפוי להיקלע לבעייתיות ראייתית מובנית, ולהיות כרוך בעלויות בלתי מידתיות.

הוא ציין, כי ככל שקיים נתין אויב שאינו אויב, אשר נפגע ממעשה פלילי זדוני וחמור של חייל, וקיימת אפשרות חוקית לפצותו מבלי ליפול לאף אחת מן המלכודות המשפטיות שבהן כרוך בירורה של תביעת נזיקין של נתין אויב בגין פעולה צבאית - כלום לא יהיה זה צודק ומידתי יותר לפצותו באורח כלשהו, מבלי לחסות מאחורי הסייגים. השופט הוסיף, כי עדיף כלל גורף של הפקעת העילה הנזיקית, כאשר במקביל ישנו ערוץ מינהלי שיאפשר קבלת פיצוי מינהלי במקרים מתאימים וחריגים של "ידיעה מובהקת אודות פשע מלחמה", בהם יש הפרת המשפט הבין-לאומי ההומניטרי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!