תמונות נדירות מחייו עם גדולי הדור

ד"ר רוטשילד; האיש והאגדה שלושים להסתלקותו

כדי לתאר על בוריה את דמותו רבת ההוד, היחידה בדורה, של הרב הד"ר משה רוטשילד זצ"ל, מייסד ונשיא המרכז הרפואי 'מעיני הישועה' ומרכז בריאות הנפש ' מרבה דעת', שהלך לעולמו בחול המועד סוכות, זקוקים לכרכים רבים – ואין זו מליצה. נדמה היה שהסיפורים שקלחו מכל עבר, תיארו דמויות רבות, אך כולן היו באיש הזה: נחרץ, מומחה בתחומו, מהפכן, תלמיד חכם וירא שמיים אמיתי – שניצל כל דקה והספיק לחולל דברים שעשרות אנשים גם יחד יתקשו לבצע | מתהלך בתומו צדיק

בני יחזקאלי
ג' כסלו התשע"ט 11.11.18 | 12:38

הד"ר רוטשילד עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. צילום: באדיבות המצלם צילום: ארכיון

בשנת תרפ"ט (1929) נולד בעיר ציריך שבשווייץ תינוק, שעתיד היה להביא ישועה ומזור לרבבות ומאות אלפי עמך ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף. משה רוטשילד, לימים הד"ר המהולל, נולד לאביו ר' יוסף, מראשי הקהילה היהודית בגרמניה שהיגר לשווייץ השכנה בגלל מלחמת העולם השנייה, אח ל-9 בנים ובת. סבו מצד אימו, הרב ארנסט וייל, היה מראשי הקהילה היהודית בשוויץ.

בזמן שואת יהדות אירופה, שהו בני המשפחה בשווייץ. בבעלות אביו היה בית חורשת למתכת שסיפק פרנסה מכובדת, אך ר' יוסף סגר את המפעל והודיע לבני משפחתו: "עלינו לסייע כעת לאחינו ואחיותינו".

אחרי המלחמה, שבה ב"ה לא נרצח איש מבני משפחת רוטשילד בדרך נס, הם לא נחו על זרי הדפנה: לצידו של הרב מפוניבז', מרן הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל, הם הסתובבו במנזרים כדי לאתר ילדים וילדות יהודיים.

משה רוטשילד הצעיר למד בישיבה שבעיר מונטריי, סמוך לז'נבה שבשוייץ, אצל 2 מגדולי הדור ששימשו כר"מים באותה תקופה ובשנים מאוחרות יותר יצא שמם בכל מרחבי תבל: מרן הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל ומרן הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל.

בהמשך, למד רפואה בציריך ושנה אחת בצרפת. כאשר למד בפריז, עסק גם בעסקנות ציבורית ובהפצת תורה ואף מילא את מקומו של הרב מונק במשך שלושה חודשים. לאחר לימודי הרפואה שלו, רצה הד"ר רוטשילד להתמחות בתחום לימודיו, ועשה זאת אצל אחד מגדולי הפרופסורים באותם ימים, גיידו פנקוני. באחד הימים קרא פנקוני למתלמד היהודי ואמר לו: "הבנתי שאתה לא עובד בשבת, אך אני דורש שהכללים הללו ישתנו אצלי". הד"ר רוטשילד סירב. פנקוני דרש שיבקש מהרבנים אישור מיוחד, ונענה: "אני יודע שנפלה בחלקי זכות מיוחדת שבחרת בי, ובכל זאת אני מוכן לוותר על אלף הזדמנויות מן הסוג הזה ולא לוותר על שבת אחת". הפרופסור נדהם ואמר: "תישאר, התקבלת".

במקרה אחר, כאשר הפרופסור הסתובב במחלקת ילדים עם מתמחיו, הוא איבחן את אחד המטופלים כחסר סיכוי. הפרופסור דרש מהד"ר רוטשילד לנתק את הילד, אך הופתע כשנענה: "כדאי שתעשה זאת בעצמך".

הפרופסור האדים ויצא מן החדר. הסטאז'רים היו בטוחים כי ד"ר רוטשילד יסולק מהקורס הרפואי בהקדם. אחרי כמה דקות קרה הבלתי ייאמן. הפרופסור חזר אל קבוצת חניכיו, וביקש את סליחתו של הסטודנט.

השילוב הזה, של שמירה על ההלכה ללא פשרות, יחד עם מצפן מוסרי, אמת נחרצת ומאבק למען כל חולה ובכל נושא, הדריכו את הד"ר רוטשילד לאורך השנים, בלי סטייה מהם כהוא זה.

בשנת תש"כ (1960) נישא הד"ר רוטשילד לבת עירו, למשפחת לנג. גם אחרי השלב הזה בחייו, הוא המשיך לעבוד כרופא ילדים בציריך ונחשב לרופא הטוב ביותר באזור בתחומו – ורבים מהנכרים בעיר העדיפו להביא דווקא אליו את ילדיהם.

ואז חל מהפך חד בחייו: בעודו עושה חיל בעבודת הרפואה ובהצלת חיים, הד"ר רוטשילד התבקש לשמש בן לוויה למרן הגרי"ש כהנמן, שהגיע למסע גיוס כספים למען ישיבת פוניבז' ברחבי הקהילות היהודיות באירופה. במשך חודש ימים עזב הד"ר את הקליניקה שהקים והתלווה לרב מפוניבז' והשהייה במחיצת הצדיק השפיעה עליו רבות.

בשנת תשכ"ו (1966), כאשר הגיע לארץ ישראל כדי להשתתף ב'ירחי כלה', הפציר בו המשגיח הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל לעשות מהפך בחייו ולעלות ארצה. "למרות שלא היה חסר לי דבר בשוויץ, שמעתי בקולו ועלינו לארץ הקודש עם רעייתי ו-7 ילדינו", סיפר לימים.

בשנת תש"ל (1970) עלתה משפחת רוטשילד מציריך לבני ברק, אז יישוב קטן שהלך וגדל בקצב מואץ. אפילו סניף של קופת חולים לא היה שם. הד"ר רוטשילד נסע מידי יום מעיר התורה והחסידות לעיר הקודש ירושלים ועבד בבית החולים 'שערי צדק'. במקביל, הוא ביצע אלפי בריתות וכאשר חזר לביתו ברחוב אלישע בני ברק, היה מקבל קהל רב – אנשים, נשים וטף – שהיו זקוקים לרופא, לתרופה ולעצה.

בכל שבת וחג היה מטפל בכמאה חולים ולעיתים היה הולך ברגלו מקצה לקצה בעיר כדי לבדוק את הזקוקים למזור.

כולם ידעו שב"חדר המיון הקדמי" הזה לא דורשים כסף. הד"ר רוטשילד הציב בפינת החדר קופת צדקה וכאשר היו מי שביקשו לשלם לו עבור הטיפול, ביקש מהם להניח בה את הכסף, כדי לבנות בבני-ברק מרכז רפואי. למותר לציין שזה היה נשמע חלום רחוק, שלא לומר דמיוני. לאחר שרכש בכסף פרדס בקצה העיר ואף העניק דמי קדימה, קיבל הד"ר מכתב רשמי ממהנדס העיר שבו נכתב: "אם אתה חושב לבנות בי"ח בבני ברק, אתה שם את כספך על קרן הצבי".

בחודש כסלו תשל"ט (1978) הונחה אבן הפינה ושלב גיוס הכסף עלה שלב. החלום הפך למציאות בקיץ תש"ן (1990) ומאז, בכל יום שחלף, יסודותיו של בית הרפואה הולכים ומתחזקים, כאשר עוד ועוד אגפים ומחלקות מצטרפות ל'מעייני הישועה'. בהמלצת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, שהשתתף בכספו בבניית המרכז הרפואי, נקרא 'מעייני הישועה' "בית רפואה" ולא "בית חולים".

בערוב ימיו, לפני 3 שנים, זכה הד"ר רוטשילד לראות חלום נוסף שלו – שהחל בגיל 80 - הולך ונבנה: המרכז הרפואי 'מרבה דעת' המיועד לבריאות הנפש, עם מחלקות וכן מרפאות לאשפוז יום לגברים, נשים ובני נוער. ימים אחדים לאחר פטירתו, נחנכה היחידה החדשה שעליה עמל רבות בחודשים האחרונים לחייו לטיפול בהפרעות אכילה בקרב ילדים ומתבגרים.

הד"ר רוטשילד הותיר אחריו לא רק את אשתו ו-17 ילדים ההולכים בדרך ה'; לא רק אלפי עובדים מסורים ב'מעייני הישועה', אלא גם את מאות אלפי המטופלים שעוברים מידי שנה ב-18 מחלקות 'מעייני הישועה' ועשרות רבות של מרפאות ויחידות.

'בחדרי חרדים' עם תיעוד נרחב ותמונות נדירות מחייו מהקמת בית החולים עד יומו האחרון