היועץ נפרד מהבוס בלב שותת: "קושי עצום"

זכות. היתה לי הזכות לעבוד עבור אדם דגול.

הרב דוד אזולאי שימש את הציבור במשך כל חייו הבוגרים ופילס את דרכו מתוך הצלחת העשייה במעלה סולם התפקידים עד להיותו שר לשירותי דת. בהיותו שר קרא לי להיות לו יועץ לענייני חקיקה וממשל ואני מבקש לשתף ברגעים שראיתי ובתובנות שקיבלתי.

אפשר לספר על עשייתו הציבורית, אמנם זה חשוב ויש הרבה מה לספר אבל אני מעדיף להתמקד דווקא בעבודת המידות האישית שלו. על קיום "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". כי בעיני הוא היה סמל ודוגמא למשרת ציבור אמיתי. כפי שכולנו חולמים שיהיו כל מנהיגינו.

כי הוא היה צנוע ועניו במעשיו. אחד שמעולם לא חיפש כותרות או גזירת סרטים. להיפך, הוא ברח כל עוד רוחו בו מכל פרסום או בקשה לריאיון ותמיד היה סרבן גדול בנושא. לא פעם ביקשתי ואמרתי לו, אנא, נפרסם. זה חשוב. כך העולם נוהג. כי הרי עשית ולא אמרת כאילו לא עשית... ואילו הוא מצדו תמיד אמר לי – שאחרים יפרסמו מה שהם רוצים. אפילו שייקחו קרדיטים על מעשים שלא הם עשו. לא אכפת לי. אותי זה לא מעניין אלא העיקר שהדברים ייעשו בפועל. כי בעולם האמת יודעים את האמת ואילו פה בעולם השקר לא אכפת לי מהפרסום.

כי הוא לא היה איש של פומפוזיות ורפורמות אלא פעל לתיקון עולם. כאן ועכשיו.

כשנתקל בבעיה, קטנה כגדולה, שינס מותניים באופן מיידי למצוא פתרון. אבל פתרון כזה שיהיה מיטבי ולא כזה של לצאת ידי חובה. הוא לא דחה למחר ולא לעוד שבועיים. אלא בחר לפעול כאן כעת ובכל הכוח.

יש ביטוי שאומר "האיש פעל ככל יכולתו". אז זהו, שלא. הוא לא פעל ככל יכולתו, אלא ל-מ-ע-ל-ה מיכולתו. הוא לא אמר "אי אפשר" וגם לא אמר - במקום כזה או אחר גבול היכולת. אלא היה נלחם עוד ועוד עד להשגת המטרה הדרושה. הוא פעל בשקט, אבל נלחם ויצר ב-י-ד-י-י-ם  את המציאות המיטבית. בעקשנות בריאה ומבורכת פעל למעלה מיכולתו לטובת החלש והמסכן. זה שהמערכת לא סופרת אותו. שוב ושוב נהג לומר לי כי מצווה עלינו לעזור לחלש יותר מאשר לזה שחזק ומקושר, כי האדם המקושר יסתדר בסופו של דבר, ואם לא נעזור לחלש אז הוא יישאר עם בעייתו וללא סיוע.

כותב השורות.

היה איש אמת וישר דרך. כיבד יותר את הנדכא מאשר את השררה שלא הרשימה אותו ופעל שוב ושוב עד להשגת המטרה למען החלש, גם במקומות בהם אף אחד לא האמין שהדבר אפשרי.

בתפקיד זה יש המון לחץ והמון עבודה מסביב לשעון כל השנה, אבל למרות זאת, הוא מעולם לא צעק או איבד עשתונות. כשטעיתי, מחל ורק ביקש להתקדם קדימה אל העתיד ולא להתחבט בעבר.

הוא לא דיבר סרה באחר ולא דיבר לזרא. לא ליהג וליהג עד שעמום אלא מילותיו היו מדודות לפי הצורך. כאשר אני חושב על זה, למדתי מדבריו ויותר למדתי משתיקותיו.

הוא ידע לומר תודה ולהאיר פנים לכל אחד ועל כל דבר. גם פעוט. הוא חיפש את הנהג והמלצר, לומר תודה. גם למאבטח ולאיש האחזקה. גם למנקה במשרד נהג במאור פנים ובכבוד. אף דלתו במשרד היתה פתוחה בפני כל פונה לבקשות סיוע ותמיד שמח לעזור בקשריו לטובת החלש.

למרות עיסוקיו וטרדותיו הרבים, אהב מאוד את משפחתו. לא ויתר על שיחה עם אמו הקשישה מדי יום ונסע לבקר אותה לפחות פעם בשבוע.   

לא הסכים להטריח איש. אפילו את הקפה ביקש להכין לבד. שכבר כן הסכים בלית ברירה שאביא לו משהו, אמר שוב ושוב תודה.

הקפיד להיות בבית הכנסת כמה דקות לפני הזמן. וגם בפגישות שהיו מחוץ למקום בו שהינו, טרח לוודא שנגיע טרם הזמן. שחס וחלילה לא לזלזל בזמן של הזולת.

היה לי את הזכות לשרת במקום מאוד קשה, אדם אהוב. למרות הפוליטיקה הצליח לצלוח את היריבות ולהיות אהוב וחבר לכל אחד. בכל מפלגה. משמאל ועד ימין. כי הוא התייחס בחרדת קודש לעבודתו בשביל שוב ושוב לפעול לתיקון עולם. והיו לו לא מעט קשיים. המון קשיים מסוגים שונים ולמרות כל הקשיים לא נרתע ולא ויתר עד להצלחה.

גם את הייסורים שבמחלה שליוותה אותו קיבל באהבה ולא התלונן. מעולם לא שמעתי טרוניה, אלא ידע לומר על הכל ברוך השם ותודה רבה.

הדברים כאן נכתבים בלב שותת. יש קושי עצום לכתוב על אדם כה אהוב וקרוב אבל אם יש סיבה לכתוב את הדברים, זה על מנת שנראה שאפשר להיות אדם עובד על מידותיו בכל מקום ובכל עת. לפני השררה שאינה חשובה, שהרי "שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם, לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד".

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הכותב: משה בא גד - שימש כיועץ חקיקה וממשל לשר דוד אזולאי ז"ל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!