אבל אשמים אנחנו: מדוע המערכה נכשלה

השעה הייתה לאחר 24:00 של יום שלישי השבוע, שעתיים לאחר סגירת הקלפיות בבית שמש ובכלל. הסתובבתי במטות יהדות התורה וש"ס בעיר והמתח על פני הפעילים היה בולט מתמיד. המגמה הצמודה, בין שני המועמדים, לא עזבה את גרף התוצאות וכישלון צפוי כבר הורגש מעט בחלל האוויר.

החששות שנשמעו מפי פעילים ועסקנים בשטח, שבועיים קודם כבר, החלו להתברר כנכונים. "ראשי המפלגות החרדיות מעדיפים להתקוטט באלעד ורכסים, שם בין כה התוצאה הייתה של חרדי בראשות", הזהירו גורמים בעיר, כשגם דבר זה גרם לכך שבציבור החרדי נוצרה אווירה של 'בטוח אבוטבול לוקח' ומשכך השאננות רק הלכה וגברה.

לעומת זאת, במטה עליזה בלוך עבדו סביב השעון, משך כמה חודשים. גם החרדים – שהעדיפו לתלות בה את תקוותם על פני הציות לגדולי ישראל - עשו את המירב על מנת להביא עוד ועוד קולות לטובתה, או לפחות לגרום לכך שחלק מהצייתנים לרבנים, יוותרו על הליכה לקלפי ביום הבחירות.

וכסף, זהו אחד הדברים הכואבים כאן בסיפור. משה אבוטבול היה במצוקה נוראית מבחינת מימון קמפיין. המפלגות שעמדו מאחורי אבוטבול לא מיהרו להזרים כספים לטובתו וכך הוא נאלץ להילחם על כל שלט וגימיק בחירות שהיה אמור למשוך מצביעים פוטנציאליים. לעומתו, עליזה בלוך יצאה למימון כספים באינטרנט וגייסה מאות אלפי שקלים, שאפשרו לה לקיים קמפיין בחירות רחב וססגוני.

לאורך כל הדרך שמרה עליזה בלוך על קמפיין ראוי ומכובד, כשהמילה חרדים, במובן שלילי, לא נשמעה ולו פעם אחת, מה שבסופו של דבר איפשר לה למשוך קולות חרדים רבים לכיוונה - בשונה מאלי כהן, שהתמודד בבחירות הקודמות על שני סיבוביו ולא הצליח להביא את המאות קולות החרדיים הבודדים בשביל לנצח, למרות שאז המצב הדמוגרפי היה שונה לחלוטין והחילונים החזיקו רוב של מעט יותר מחמישים אחוז בעיר וממילא היה יותר קל לכבוש את הראשות.

על פניו, על פי התוצאות, באופן ברור היה סחף של כמה אלפי קולות חרדים אל בלוך, זאת מאחר ובמועצת העיר החרדים קבלו רוב מוחץ של 12 חברים (ליתר דיוק 13, אם נוסיף את נציג חב"ד שרץ ברשימת הבית היהודי ונכנס) מתוך 21 - דבר המצביע על כך שלפחות שני מנדטים, המשתווים לכל הפחות ל-3,000 קול - הצביעו בפתק הלבן למפלגה חרדית ובפתק הצהוב לעליזה בלוך.

בסופן של ספירת הקלפיות הרגילות, אבוטבול היה בפער של 251 קולות לטובתו, אך עדיין היו את המעטפות הכפולות (של החיילים והנכים), שם היה ברור כמעט במאה אחוז שהיא גורפת את המירב, סוגרת פער וגוברת על אבוטבול עם הפרש של מאות קולות. בסופו של יום, השערה זו אכן התבררה כנכונה ועליזה בלוך ניצחה בפער של 533 קולות על פני המועמד משה אבוטבול.

ביום חמישי, משה אבוטבול השלים עם תוצאות ההפסד, בירך את המנצחת וביקש להודות לכל הפעילים, המסייעים והתומכים. הוא אף ביקש סליחה "מכל מי שחלילה פגעתי בו הן באמירה או בחוסר התאמצות לבקשתו", כשלדבריו, "קוצר הזמן לא הותיר לי לעשות הכל".

בשלהי מכתב מרגש אף הודיע אבוטבול, כי לאחר שנים רבות הוא שוקל לפרוש מהעשייה העירונית, דבר שהשאיר בהלם אף את מתנגדיו, שלא חסכו בשבחים ומצאו את הזמן לפרגן על בן אדם עם לב טוב, שתמיד היה קשוב לתושב והיה זמין לו בכל אמצעי, בפנים אל פנים, בשיחת טלפון, ברחוב וכמובן בבניין העירייה.

כך או אחרת, גם אלו שהרגישו כי לאבוטבול לא מגיע הקול שלהם ולכן העדיפו לשבת בבית מבחינת 'שב ואל תעשה', מבינים היום כי הקלישאה של 'כל קול קובע' היא לא עוד סיסמת בחירות, אלא אמירה שעשויה להכריע מערכה שלימה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!