יותר מאלף דוברים • שולחן-שבת בבית משפחת רביץ

מאז ומתמיד טענו רבים וטובים כי הבעיה של הציבור החרדי נעוצה בהיעדר הסברה. לא, לא חסרים אנשים שיעוטו על כל מיקרופון מזדמן בניסיון לשפוך את הגיגיהם, אבל בואו לא נטעה: הסברה מוטעית היא הסברה מזיקה, ואם אתה לא מתאים להסברה - עדיף שלא תהיה שם.

לא פעם עולים לשידור חרדים, שחוץ מלומר שטויות והבלים לא מחדשים לאחינו החילונים דבר.

זה מתסכל. אתה שב ושואל את עצמך למה הם קופצים בראש, אבל אתה לא יכול לעשות דבר כדי למנוע מהם לשפוך את אשר על ליבם.

הגיע הזמן שנאמר לעצמנו בגילוי לב: לא כל לובש בגדים שחורים הוא מסבירן טוב!

זו הסיבה לכך שכל כך שמחתי לשמוע על ביקורה המתוכנן של ח"כ ציפי חוטובלי בביתר עילית. אני מכירה אותה לא מהיום. לפני ימים אחדים שמעתי אותה - בפאנל 'צו פיוס' - איך הגנה על חיילים שלא הסכימו לשמוע שירת נשים ואיך היא מסבירה ש'זוהי ההלכה'.

אז נכון. במהומות האחרונות בעיר בית שמש היא נפלה למלכודת שרבים נפלו לתוכה. ההסתה הייתה מתוכננת לקפידה, משכנעת לגמרי, אם רק לא ידעת שלמישהו היה כדאי להציג את הדברים כפי שהוצגו, נפלת באותו פח.

משפחת רביץ מביתר עילית עוסקת בהסברה לא מהיום.

רבקה, האם, מקדשת שם שמים יום יום בעבודתה בכנסת כשהיא זוכה להערכה עצומה בתפקידה כמנהלת לשכתו של יו"ר הכנסת ראובן רובי ריבלין. עשרה ילדים לה, והיא מתפקדת כאם במשרה מלאה וכעובדת הכנסת, גם כן במשרה מלאה. בעלה, הרב יצחק רביץ, מעסקניה המפורסמים של העיר ביתר עילית, הוא אחד מאנשי המפתח הבכירים בג'וינט ועוסק שנים בנושא תעסוקת חרדים.

"אני לא עוסק חלילה בלשכנע אנשים לעזוב את הכולל ולצאת לעבוד", הדגיש בפני חוטובלי. "אבל אם נקלע אברך לצורך לצאת לעבוד לפרנסתו, אנחנו שם בשבילו ועושים הכול כדי לסייע לו להצליח במשימה".

"סלחתי מזמן", אמר ר' אברום זצ"ל

הרעיון להזמין את ח"כ חוטובלי להתארח בביתם לשבת עלה על רקע הזדהותה החד משמעית עם המפגינים בבית שמש. חשוב היה להם, לבני משפחת רביץ, להעמיד מול עיניה שבת בבית חרדי. ותאמינו לי, לא היה צריך להוסיף מילה. הדוגמה האישית שם דיברה בעד עצמה כל רגע.

הוזמנו לשם, דוד (העורך הראשי של אתר 'בחדרי חרדים') ואנוכי לא כדי לסקר אלא כידידים. רק במהלך סעודת השבת, בין הדגים למרק, הרגשתי צורך עצום להעלות את החוויות על הכתב. כה מסבירים, הלכה התובנה וחדרה לליבי. ללא מילים, עם דוגמה אישית של ילדים מחונכים, של בית עם עשרה ילדים בלי עין הרע וכן ירבו.

בין לבין היו אלו גם המילים שחדרו ללב. אחרי הכול קשה לשכוח מאיזה אילן ענק רוח צמח ראש המשפחה אצלה התארחנו. תמונתו של האיש, כלומר ה-איש, תלתה בגדול על הקיר בסלון: הרב אברהם רביץ זצ"ל, האיש והאגדה בכל הנוגע לנושא ההסברה וקידוש השם יומיומי.

מי לא אהב אותו? כשנפטר, ראיינתי חברי כנסת חילוניים לגמרי (לכתבה לשבועון 'בקהילה'). לא היה אחד שלא דיבר עליו בהערצה אינסופית.

"אברהם רביץ ז"ל היה חבר שלי למעלה מ-20 שנה, והיה אולי אחד מהחכ"ים הבודדים עמו לא רבתי מעולם", אמר לי עליו ח"כ לשעבר, יוסי שריד. "הוא היה הח"כ היחיד ששמר איתי על קשר גם בשנים בהם לא כיהנתי עוד כח"כ. היה מתקשר אלי לעיתים קרובות, בדרך כלל כדי להגיב על ספר חדש שלי או על מאמר אותו פרסמתי בעיתונות. תמיד שיבח, כשהוא נוהג לומר כי הדברים אותם אני כותב משעשעים אותו. אין ספק שרביץ היה אישיות, משכמו ומעלה, נאומיו היו לשם דבר. גם כשלא הזדהיתי עם דבריו, משפטים טובים נמדדים על פי ערכם ולא על פי הסכמתי או אי הסכמתי עמם.

"הערכתי את חכמתו, ידענותו ויושרו של הרב אברהם רביץ ז"ל", אמר לי עליו הפרופ' אמנון רובינשטיין, שסיפר שעבד עמו שנים רבות בוועדת החוקה. "תמיד אהבתי לשמוע מפיו את הציטוטים מתוך המקורות והמדרשים בהקשרים הפוליטיים השונים בהם עסקנו, הוא היה איש יודע ספר. יהי זכרו ברוך. גם כאשר עסקנו בנושאים שנויים במחלוקת, כמו עניין הליבה בחינוך החרדי, נושא בו ראיתי חשיבות רבה, מצאתי בו פרטנר לשיחה. יכולת לפנות אל ההיגיון שבו. גם בנושא גיוס בני הישיבות הייתה הצעתי לחזור לנושא המכסות, כך שהנושא לא יהיה פרוץ לגמרי ורק תלמידי חכמים המכונים 'עוקרי הרים' יוכלו להמשיך ולשבת ללמוד. הוא לא הסכים איתי, והיה בין יוזמי חוק טל, אולם גם במקרים הללו נעים היה לדבר אתו".

"היה לי עם הרב רביץ סוג מסוים של דו-שיח מתמשך", סיפר לי אז ח"כ חיים אורון, שהיה חבר בוועדת הכספים בתקופה בה עמד הרב רביץ בראשה. "אברהם רביץ היה קודם כל אדם, עם רגישות גדולה מאד ועם אכפתיות לזולת. ואולי דווקא משום שהיה כל כך מאמין מצאתי איתו שפה משותפת, מצאתי בו יותר פתיחות מאשר בקרב חברים אחרים בסיעות החרדיות, והרבה מאד נכונות למצוא נקודות מפגש", אמר.

"האיש ראוי להערכה רבבה על פועלו, מסבירן מעולה, נציג נאמן להשקפת עולמו החרדית והמוחלטת, שידע למרות הכול לראות איך משתפים פעולה ביחד, ואיך ליצור גשר מאחד ומקשר בין כל חלקי העם", דברי אורון.

"באחד הימים", סיפר לי אז ח"כ אברום בורג, "הוזמנו שנינו לראיון בתוכנית רדיו כלשהי, וכאשר התפתח בינינו הויכוח התגוללתי עליו עם כל המילים שהיו לי בפה בעוצמת ויכוח נוראה, הכוללת רטוריקה, דמגוגיה והלבנת פניו ברבים. הכל, כביכול, במסגרת ויכוח לגיטימי בין ח"כים, אך הטון הלוהט יצא דופן בעוצמתו. יצאתי מאד מרוצה מאותה תוכנית. 'הנה, הראיתי לו', הכל כמיטב המסורת הישראלית".

"התוכנית התקיימה ביום ראשון בבוקר, ולמחרת, יום שני, הגעתי למליאה. כאשר פגשתי ברב רביץ יכולתי לראות על פניו את העלבון הצורב. האיש פשוט נעלב עד עמקי נשמתו, וגם יכולתי להבין לליבו. הטון בו דיברתי אליו היה מעל ומעבר למינון המקובל בין ח"כים, לצערי הרב, אולי לשמחתי אך במקרה הזה אומר כי זה 'לצערי', חנן אותי האלוקים בעצמה לשונית גדולה, והיא הייתה לי לרועץ במקרה הזה. לא התכוונתי, רציתי לנצחו בדין ודברים, אך הגזמתי.

"תהיתי מה עלי לעשות. האם לגשת אליו? לומר לו משהו? חוסר הידיעה בדבר הדרך לפתרון התקרית גרמה לי פשוט להתעלם ולא לעשות דבר. כך במשך ימים ארוכים. רק אחרי מספר חודשים, כאשר הזדמן לי לפגשו במסגרת כלשהי, העזתי לגשת אליו ולפנות אליו בדברים. 'ר' אברום, אני מאד מצטער על מה שהיה אז, בתוכנית ההיא, לא התכוונתי לפגוע' – אמרתי לו, ממתין לשמוע מפיו דברי תוכחה על התנהגותי. 'על מה אתה מדבר?' – עשה עצמו כלא מבין. 'סלחתי לך מזמן' – אמר לי ברוח טובה".

"קודם כל תורה", אומר הבן

כשישבתי סביב שולחן השבת, הערוך בטוב טעם, לא יכולתי שלא להיזכר בימים מקדם. בתקופה בה הוקמה "דגל התורה" מונה אבי שיחי', הרב יעקב גלאי, אז מנה"ל ת"ת בקרית אתא, ליו"ר הסניף המקומי של התנועה המתהווה והולכת. לא אשכח כמה שיבח את האיש את אישיותו ואת נאומיו חוצבי להבות אש. "רק בגין יכול להתחרות בו", נהג לומר.

אין ספק, חשבתי לעצמי, שבנו, הרב יצחק, ירש ממנו הרבה מאד. סגנון הדיבור הקולח, הידע העצום, וההשקפה שלא התעמעמה למרות עבודתו בג'וינט. "קודם כל תורה", הסביר הרב רביץ לח"כ חוטובלי. "רק מי שאינו מסוגל, יוצא החוצה".

ראיתי את מבע פניה של ציפי, והן הביעו את ההערכה העצומה לכל מה שראתה. משפחה מרובת ילדים, חינוך למופת, השקעה של הורים. בין לבין סיפרו לנו הילדים על 'בחירות משפחתיות' אותן ערכו רק לפני כמה ימים - דרך נעימה להעביר בה את שעות אחר הצהרים בהן ילדי הבניין כולו מגיעים אל בית משפחת רביץ. משפחה שמחה, מכניסת אורחים, דלת פתוחה לרווחה, המון שמחה והרבה מאד ערכים יהודיים טהורים.

קשה לעמוד מול זה ולהתווכח על זוטות כמו 'כן מהדרין' או 'לא מהדרין'. כאן, ליד שולחן השבת הזה, מתגלה במלוא יופייה טיבה של המשפחה היהודית החרדית. האמיתית. ללא אלימות, ועם הרבה חינוך.

גם משפחת רביץ עצמה לא ממש התלהבה מרעיון קווי המהדרין כשהוא החל לפעול. אך משהחל, הם נתנו לרעיון את כל הכבוד. זה בדיוק מה שהם היו מצפים מאחינו החילונים. גם מי שלא אוהב את זה, שיכבד. איך אמר לי יו"ר הכנסת רק השבוע, בראיון? צריך לכבד כל מיעוט, ערבי כחרדי.

ה'ראיס' מצטרף לשולחן השבת

ראש העירייה, מאיר רובינשטיין, הצטרף אלינו בסיום הארוחה והשיחה התגלגלה לנושאים מעניינים במיוחד.

תחילה ניסתה ח"כ חוטובלי לברר אצלו מהי דעת רבני ברסלב לרעיון להעתיק את קברו של רבי נחמן זצ"ל לארץ ישראל. "מתנגדים", השיב לה, וגם תיבל את אמירותיו בסיפורים מרתקים.

אחר כך עברנו לנושאי ה"מהדרין". רובינשטיין היה זה שיזם את רעיון ה"לחמניה ושוקו" לכל הפרובוקטורים שבאו 'לחפש' אותנו על קווי המהדרין. הוא כמובן בעד לכבד את הרעיון, אך יחד עם זה שולל את האלימות ואפילו את ההערות בדבר 'תעברי אחורה'. מי שמכבד, מכבד. מי שלא, אסור לומר לו דבר, הוא סבור.

לא קל לנהל עיר חרדית, עם אחוז תשלומים נמוך של משלמי מיסים. שוב ושוב אני רואה אותו במסדרונות הכנסת מנסה לגייס תקציבים יש מאין. "אבל אנחנו מצליחים ב"ה", אמר.

העיניים הופנו לכיוונו של הרב רביץ, האיש שמופקד על מלאכת הרחבת לימודים אקדמאיים בקרב המגזר החרדי כמו גם בהרחבת פתרונות התעסוקה. אבל רביץ, נאמן להשקפתה של היהדות החרדית, ממשיך להדגיש שהדבר החשוב ביותר הוא לימוד התורה, רק אחר כך, ורק עבור מי שאינו מסוגל, יש את הג'וינט.

פיתרון לבעיית ההסברה

כשח"כ חוטובלי שואלת אותו האם לימוד התורה לא נועד לעילויים בלבד, הוא משתמש במספרים כדי להסביר. די מהר הוא מביא בפניה אומדן על מספרם של בני היהדות החרדית בארץ ובעולם, מתוכם 70 אלף אברכים רשומים במדינת ישראל ועוד כ-50 אלף בעולם כולו. "מדובר באחוז קטן, יחסית, של לומדי תורה", הוא מסביר לה. ובפח השמן הטהור הזה, הוא ממשיך, אסור לגעת.

נכון, הוא זוכר את דברי הגראמ"מ שך זצ"ל, כפי ששמע אותם גם אביו בשעתו. מי שלא לומד, שילך לצבא. בתחילה ניסו את הנח"ל החרדי, משנכשל (כיום נמצאים בו חיילים דתיים לאומיים בעיקר) הלכו על מסגרות ה"שח"ר" השונות וגם על השירות האזרחי. כמה כואב שגם בהם מנסה המדינה לעשות שינויים שעלולים לפגוע במיזם כולו.

משעזבנו את הבית, קשה היה להשתחרר מהתחושה שהערב הזה מילא את ייעודו. זה לא היה רק השפע וההשקעה בדמות סוגי המנות השונים והמגוונים (ארבעה סוגי דגים, למעלה מעשרה סוגי סלטים, פשטידות במגוון טעמים, צורות וצבעים, בשרים, מנות אחרונות וקינוחים...). גם לא המלל שהושמע שם. זה היה 'הכול ביחד'. הילדים, המתיקות, הפקחות, האמירות החכמות, מלאכת ההסברה עליה ניצח ביד רמה ובכישרון רב בעל הבית, המפגש המעניין של מנהלת לשכה, מנהל בג'וינט ו'בן של', ראש עיר וזוג עיתונאים, השירים, דברי פרשת השבוע, האווירה והחמימות.

תנו ליהדות החרדית עוד כמה משפחות מעולות שכאלו, ופתרנו לעצמנו את בעיית ההסברה.

לא צריך אותם בערוצי הטלוויזיה עם מיקרופון ביד - חלקם עילגי לשון ואחרים שהשדרנים טרחו לעוות את דבריהם. צריך אותם בפוזה טבעית, בבית, מול הילדים, ליד צלחות האוכל ועם מילים היוצאות מהלב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!