"אם יהיה הבדל, זה כבר חילול השם" // טור

זה היה לפני חמש שנים, בימי חודש אדר תשע"ד. בית שמש, בפסיקת בית המשפט הלכה לבחירות חוזרות. תושבי העיר ידעו כי זו מלחמת קיום להיות או לא להיות. ההתעוררות הייתה בשיאה, ועצרת חירום ענקית נערכה במוצ"ש שלפני יום הבחירות. אורח הכבוד היה מי שנטע זרעים של יהדות כאן בעיר לפני כארבעים שנה, חבר מועצת חכמי התורה וראש ישיבת 'אור החיים', הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א.

אלפי בני העיר הקיפו את רכבו של ראש הישיבה, שאך בקושי פילס את דרכו אל עבר בית המדרש 'ממזרח שמש', שתחת נשיאותו של הגבאי הנאמן, תלמידו לשעבר וראש העיר היוצא, הרב משה אבוטבול נר"ו.

"כמה היה הפער בין רבי משה לשני?", שאל אותי הגאון שליט"א, שעה שנכנס לבית המדרש, נזהר לא לנקוב בשמו של "השני", הוא אלי כהן. 956 קולות, עניתי לקול המוסיקה הרועמת. "אם יהיה הבדל של 955 קולות, הרי זה כבר חילול השם", נענה ראש הישיבה והמשיך בחיוכו אל עבר הבמה.

רבי משה אבוטבול קידש שם שמים במהותו, בהליכותיו ובדרכו הציבורית. הוא לא היה שם מטעם עצמו, הוא שימש שליח ציבור לחכמי התורה ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל ויבדלו לחיים מרן חכם שלום כהן וחברי מועצת חכמי התורה שליט"א.

בעשור האחרון לא היה רבי משה איש פרטי לעצמו ולמשפחתו. הוא הקריב את עצמו למען הכלל, והתמסר אליהם בכל עת. הוא ידע לגשר בין עולמות, אסכולות ועדות. בעיר כה מורכבת כמו בית שמש, עיר של עלייה מצפון אפריקה, מרוקו ותימן מחד וארה"ב וצרפת מאידך; עיר של גוונים רבים מלובשי זברה וכובעי סופר ועד לחרדים עם כלב; לעיר עם דעות רבות כמעט כמספר אזרחיה ותושביה.

ורבי משה ידע – בכישרונו הכריזמטי – לדלג על מהמורות ועיקולים בצד הדרך, לאחד וללכד את ההמונים הדרים בעיר ולקיים בה שפה משותפת על אף פערי התרבויות הגדולים בין כלל האוכלוסייה, בעיר הוותיקה, בקריה החרדית וברמב"ש א', ב', ג', ד', ועוד.

בטוחני כי מאור פניו של רבי משה, הם הם שסללו את דרכו לליבות ההמונים שראו בו איש של כולם, וחותמו זה – של אחדות ציבורית וכלל ישראלית – יוטבעו בעיר בית שמש לימים רבים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!