בחירות 2018 - פייק ניוז בגרסה ישראלית

מוקדם עדיין לסכם את מערכת הבחירות המקומיות הנכנסת בימים אלה לישורת האחרונה, אבל לחלוטין ניתן כבר לאפיין אותה. המגמה הבולטת בבחירות 2018 המשמשת ניסוי כלים לבחירות 2019, היא השליליות והשיסוי. הרשתות החברתיות מאפשרות לכל קמפיינר חסר מעוף, להפיץ בקלות תכנים שליליים לכל עבר ללא סינון ומחשבה. זאת כנראה הגרסה הישראלית לפייק ניוז האמריקאי. מגמת השליליות באה לידי ביטוי באופן בולט בפרסום הסרטונים המסיתים נגד הציבור החרדי בחולון ובאשדוד.

כעם נבחר, אנחנו אוהבים בחירות. העובדה שעוד לא נמצאה הדרך לקיצור חייהם של הקואליציות המוניציפליות היא נס. כעם נבחר אנחנו נהנים לראות את נבחרינו מזיעים כדי לעבור בהצלחה את מבחן הבוחר. מסתבר שזאת תמצית נשמתה של אומה דמוקרטית ומערבית - נבחרת לאומית ומערכות בחירות. אלה הרגעים בהם כל הרגשות הלאומיים שוצפים ומבעבעים. ככה בונים חומה. ככה עולים על המפה.

גם על הציבור החרדי השפיעו מערכות הבחירות באופן דרמטי. למרות שבאופן מסורתי מאפשר הציבור לגדולי ישראל, מנהיגיו, לבצע עבורו את הבחירה. מערכות הבחירות הן שעיצבו וקבעו באופן מסוים את מבנה ההתפלגות הפנימית של המגזר. החלוקה הפוליטית בין הליטאים לחסידים נוסדה בבחירות 1988. שס רצה לראשונה כמפלגה עצמאית בבחירות המקומיות כפי שניתן לראות מ"הבלתי רשמיים" (רוצו לראות). הפלג הירושלמי נולד בבחירות המקומיות הקודמות וביסס את עצמו כגורם בעל משקל פוליטי משמעותי. במבחן התוצאה, שיטת הבחירה הזו מייצרת נבחרי ציבור מחוייבים ומצטיינים בכל פרמטר. עם כל הביקורת המופנית נגד נציגי הציבור החרדים, קשה לערער על היעילות שלהם ועל המחוייבות המוחלטת שלהם למגזר אותו הם מייצגים.

קמפיין בחירות יתחיל תמיד בסימון היריב המרכזי ממנו צריך לייצר את הבידול. את הסיבוב השני המציאו עבור מקרים מורכבים של ריבוי מתמודדים וקושי בבידול חד משמעי. המצביעים מצידם יבססו את החלטתם על השלילה, הם קודם כל יחליטו במי הם "לא בוחרים". בבחירות בארץ, השיח הוא תמיד למי לא להצביע: "רק לא ביבי", "אנחנו או הם", "הוא או אנחנו", "אני לא מצביע לפיד". ואיך מנצחים בחירות? מספרים שגם העם ש"לא נבחר" נוהר לקלפיות ובוחר.

הנטייה הזו, לקבל החלטות לא על סמך מה שבחרנו אלא על סמך מה שפחות פסלנו, מלווה אותנו בקבלת החלטות גם בחיים האמיתיים. כמו במבחן אמריקאי, הדרך היעילה להצלחה, היא צמצום מספר האפשרויות השגויות. לא באמת משנה מהי התשובה הנכונה, הרבה יותר חשוב לדעת לפסול אפשרויות לא נכונות. קצת אירוני שדווקא בישראל זה נקרא "מבחן אמריקאי". הרי אין דבר ישראלי יותר מאשר להתחיל דיון בפסילת דעתו של השני, ורק אז לבדוק מהי העמדה ה"נכונה".

למעשה, הנטייה הזו היא גורם מרכזי באופן בו מתנהל "שוק הרעיונות" והתעשייה המשכנעת אותנו לבחור במוצר. כל איש שיווק יודע שאחת המטרות המרכזיות שלו היא לצמצם את מספר האפשרויות העומדות בפנינו. תרגיל שיווקי בסיסי הוא להתייחס רק לשתי אפשרויות מסוימות, כדי להסיח את דעתנו מקיומה של אפשרות שלישית. חלק מהותי מחוויית הקניה גלומה ברצף בחירות בלתי נגמר: לחם לבן או דגנים? לשבת או לקחת? קפה גדול או קטן?

אבל כולנו שוכחים שהחיים הם "מבחן פתוח" ולא אמריקאי, כך שלא באמת חייבים לברור את הרע במיעוטו מתוך ההיצע הקיים, אפשר גם לייצר באופן עצמאי אפשרות נוספת המשלבת את הקיימות, או לא כוללת אף אחת מהן. גם בהצבעה במערכת בחירות חשוב שנבסס את ההחלטות שלנו על מרכולתו החיובית של המועמד ולא על הצטיינותו בפסילת מועמדים ומגזרים אחרים.

הטור התפרסם הערב בעיתון גלובס

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!