איך נפלנו למלכודת? • היח"צן עזריאל שטיינר רותח

כיצד הפך מפגן הזדהות של קומץ סיקריקים עם חברם שהשחית רכוש פרטי ללא דין וללא דיין ונידון לשנתיים מאסר בפועל - למאבק שהצליח לכתר ציבור חרדי ענק על לא עוול בכפו?

כיצד הפכה תהלוכה בה נוצלו ילדים תמימים לצורכי תעמולה, כאשר הוריהם ענדו על דש בגדיהם טלאי צהוב, לאות גימיק מתועב - לתהלוכה חרדית אופיינית?

כיצד הפכו ההפגנות האלימות של ציבור מופקר בבית שמש - למפגן של הציבור החרדי כולו על עדותיו ושבטיו?

הכול החל עם תחילתו של המאבק החילוני נגד הדרת נשים, ונמשך עם העיסוק בפרשת בית הספר המריבה בבית שמש. כאן ידע כל אזרח במדינה שמדובר במיעוט רעשני, ציבור אלים, שחונך לכך כבר בבית הוריו בשכונת מאה שערים בירושלים, ובחר מסיבותיו להשתקע במרוכז בעיר בית שמש.

הפרשה שהצליחה לזעזע מדינה שלמה, ושהוקרנה בכלי התקשורת החזותיים, בה נראית ילדה בת 8 ש'נהנתה' מיריקה של 'סיקריק בריא', אך ורק בשל "חטאה" בהליכתה לבית הספר הגובל בשכונתו, גררה את התקשורת כולה, על זרועותיה הרבים, לעסוק בסוגיה זו, בראש מהדורות החדשות כבר למעלה משבועיים ימים.

ראש ממשלתנו נגרר אף הוא, כדרכו, להתבטא בחריפות בגנות התופעה - ויחד עמו נגררו כדרכם חלק מנבחרינו הפוליטיים.

אילו השכילו נבחרינו בפוליטיקה ונציגינו בכלי התקשורת, שלא להיקלע למארב המתוכנן וליפול בפח שהציבו נגדנו אמצעי התקשורת, במטרה לסמן את כולנו כאחראים למעשיהם של השוליים הקיצוניים - יתכן והיינו יכולים כיום להוציא את הציבור הנבער הזה מכלל היהדות החרדית.

אילו היו נבחרינו הפוליטיים וכלי התקשורת החרדיים תוקפים את ציבור הסיקריקים המתועב, בדיוק באותו להט כפי שגינו את התקשורת הכללית עצמה, יתכן והיה סיכוי כלשהו למגר את המחלה הקשה על גרורותיה.

אך חלף זאת בחרו נציגינו, ולא ננקוב בשמם, לתקוף בעזות מצח ובטיפשות ראויה לשמה את ראש הממשלה ואת כלי התקשורת, ובכך 'לחבק' את הסיקריקים. אין ספק כי מעשה בלתי אחראי זה - הביא עלינו את המראות המבישים הללו, שהוזכרו בתחילת הדברים, ויחזירו על הציבור החרדי את המנדטים האבודים של שינוי, בבחירות הקרובות.

נוח אולי לנבחרנו לתקוף את כלי התקשורת על כך שהם מזינים את ההסתה המרושעת כלפי הציבור החרדי כולו - זה הופך אותם לפופולאריים במגזר. כדאי להם פוליטית לתקוף את ראש הממשלה על דבריו נגד התופעה - זה הופך אותם לרלוונטיים במגרש המשחקים הפוליטי.

זה אולי הדבר המתבקש מבחינתם. אך מבחינתנו נכונים אולי הדברים של רבי יואל'יש מסאטמאר זיע"א שאסר את ההשתתפות בבחירות לכנסת. כשאנו מביטים נכוחה בנזק הבלתי הפיך שנציגי הציבור החרדי גורמים לבוחריהם באי ההתנערות הפומבית מהסיקריקים, בדיוק באותה עוצמה כפי שהם יודעים לגנות את כלי התקשורת, אנו מבינים שהנזק מישיבתם בכנסת עולה לעיתים מהתועלת שבה.

ולא - אינני שׂה תמים. יודע אני היטב את כוונתם של כלי התקשורת. ברור לי שאנחנו - הציבור החרדי כאחד - סומַנו כמטרה, מסיבות אפלות כאלה ואחרות. בניגוד לנציגינו, אינני תולה תקוות ואין לי ציפיות מכלי התקשורת החילוניים, ומשום כך אף אשמה אינני תולה בהם.

גם ברור לי כי כוונתו של ראש הממשלה בהתבטאותו נגד התופעה, זהו עוד ניסיון הישרדות להישאר בשלטון. דבריו אינם נובעים מאהבתו את הציבור החרדי הסובל מנחת זרועם של הסיקריקים, הרבה יותר מהציבור הדתי לאומי והחילוני בבית שמש, בירושלים ובארץ כולו.

אך בפרשה זו התברר כי אנחנו כרינו לעצמנו את הבור אליו נפלנו בכך שהשבנו אש כלפי הפוליטיקאים והתקשורת, במקום לתעל את ההסתה כלפי אותו מיעוט מרושע המספק לאויבינו את דלק ההסתה ואת כלי הנשק נגדנו.

עלינו לזכור דבר אחד בטרם נתמלא רחמים על ציבור שמאמלל אותנו: הנזק שמעוללים הסיקריקים כלפי הציבור החרדי, הנו כפול ומכופל מהנזק שהם מעוללים - אם בכלל - כלפי הציבור החילוני (תשאלו את בעלי החנויות החרדיים בשכונות גאולה ומאה שערים); הנזק שנגרם לעולם התשובה בעטיו של הסיקריק המצוי, לא נמדד ואינו יכול להימדד בשום כלי מדידה (תשאלו את אנשי 'הידברות' ו'ערכים'); חילול שם שמיים וההרס התדמיתי שהם גורמים לכלל היהדות החרדית בארץ ובתפוצות, כמוהם אולי כחורבן הבית.

רק בשלהם הסער הזה והציבור החרדי כולו נותן את הדין בימי הסתה קשים אלו נגדו במחיר כבד מנשוא, כאשר הפכנו כולנו להיות בעצמנו לסיקריקים.

ואם כולנו סיקריקים, אין לנו על מי להלין על כך שמוגש כתב אישום מופרך ורצוף בדברי הבל על אדם חרדי תמים, שנפל במארב פרובוקטיבי בקו 49 א' בירושלים - אלא על עצמינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!